פונה יקרה ועצובה,

שאלתך המייסרת הטרידה את מוחי במשך כל ימות החג וגם בימים שלאחריו.

מלבד גילך הצעיר, כמעט איני יודעת עליך דבר.

האם את לומדת בסמינר?

האם את בשידוכים?

מה הרקע המשפחתי שלך?

לפיכך אנסה לשתף אותך במחשבותי, ולהסביר לך מדוע למרות רצוני העז למהר ולהשיב לך מילים חמות שיסירו את העננה המעיבה על אושרך, חשתי כי אין באמת ביכולתי לענות לך תשובת קסם מהירה, שתשיב את הסומק ללחייך ואת החיוך לפניך.

וכי מה אומר לך? ראי כמה העולם יפה? השמש זורחת בחוץ? מזג האויר הנפלא מתחיל להשיר בקלילות עלי שלכת ססגוניים על המדרכות ולצבוע את היקום בצבעים רעננים? ידיך וראשך מתפקדים היטב? הנה את יכולה לכתוב לאתר 'אקשיבה' את צפונות לבבך? יש ברשותך מחשב המחבר אותך לעולם ומאפשר לך לגבור על גבולות הזמן והמקום שבו את נמצאת?

אני לומדת ממכתבך כי את כל כך מודעת לעצמך, ויש ביכולתך לנסח את רגשותיך הכמוסים ולהעלותם על הכתב. האם תדעי שגם זו מתנה שרבים היו רוצים כמותה?

אך הרי כל זאת את ודאי יודעת בעצמך.

ובכל זאת, את מרגישה ש'כל זה איננו שווה לי'.

העולם שאת מצליחה לראות כרגע מבעד לעיניך – הוא שחור משחור, ואת מצליחה לראות רק את חסרונותיו וחסרונותיך שלך, אשר גם מבלי להכירך, אין לי שום ספק כי את רחוקה כרחוק מזרח ממערב מתמונת האישיות העגומה והשחורה שאת מתארת בפנייתך.

וכיצד יודעת אני זאת?

כי בדיוק כמו שאין שלמות של טוב בעולם, גם אין חסרון 'מושלם'. אין אדם ללא מעלות, ללא חוזקות, וללא צדדים יפים באישיותו. ולכן – איני מוטרדת כלל מן העובדה שאת 'שחורה כעורב' אלא השאלה שמעסיקה אותי היא דווקא זו –

מדוע את אינך מצליחה לראות את מעלותיך?

מה גורם לך להרגיש כאילו את מלאה כעס ומרמור, שנאה קנאה ואנוכיות?

מה גורם לך להסיק את המסקנה ששערי שמים סגורים עבורך?

ולמה בחורה צעירה בת 19 עסוקה חודש שלם, מבוקר עד ליל בתפילות, קריאת ספרי מוסר והליכה לשעורי תורה, ולא באלף ואחת עסוקים אחרים שעשויים לשמח אותה? אולי לקרוא ספר טוב? לצאת להליכה? לפגוש חברות? להתלבש ולהתאפר, לבקר בני משפחה? ללמוד (נהיגה/מקצוע/העשרה) או כל תחום שיכול לעניין אותה, ושיגרום לה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים, וציפיה מתוקה להשכיל ולהחכים בתחום שקרוב לליבה?

תמונת העולם שאת מתארת, דווקא בשל היותה כל כך שחור/לבן (ובמקרה שלך שחור) ללא שום קרן אור, ללא שום יכולת לראות את המורכבות העשירה של חווית הקיום שלך עלי אדמות, מעוררת אותי לחשוב שאולי עברת ארוע טראומתי בעברך או בילדותך, שבשלו נפשך המיוסרת בורחת למקום תפילה וזעקה, ונמנעת מלאפשר לעצמה את הנאות החיים הפשוטות והיומ-יומיות.

נראה כאילו את אומרת לעצמך באופן לא מודע – לא מגיע לי להנות מן החיים. אני צריכה לסבול, להענש, ולכן את לא 'מפרגנת' לעצמך לחוש את לטיפת השמש על פניך, את חברתם הנעימה של משפחה וחברות, ואת תחושת העונג הרוחנית שיש בחווית למידה מעניינת (איזו שלא תהיה) המוסיפה לצמיחת אישיותך, והבנתך את העולם שבו את חיה. חלף זאת, את 'בורחת' לעולמות עליונים, שאין לנו באמת הבנה בהם, ודווקא בתחום כה נשגב מהבנת בני אדם, את קובעת מסמרות באופן חד משמעי (על סמך מה?) שהם סגורים בפניך.

ה'בריחה' הזו מן הכאן והעכשיו, מהיופי שמקיף אותך, ואשר את לא מסוגלת בשלב זה לראותו ולהנות ממנו, מולידה בי תחושה עמוקה שכדאי לך מאד לקבל עזרה מקצועית שתוציא אותך מן הבור השחור שאת נתונה בו, ואשר לעיתים קשה להחלץ ממנו בכוחות עצמך בלבד. אם תאבי שאמליץ לך על משהיא שעשויה לסייע בידיך באופן מקצועי, אנא פני אלי באופן אישי.

אנא! אל תוותרי על טיפול מקצועי שיוציא אותך מן הבור האפל שאת נתונה בו.

ורק לבנתיים, אנא 'הכריחי' את עצמך לקום מידי בוקר, ועוד לפני שאת מתפללת לה' ומבקשת ממנו ללוותך בדרך חייך, עשי תרגילי התעמלות שיחלצו את עצמותיך, וינסכו בך כוחות פיזיים למשימות היום המצפות לך. אם תפני אלי באופן אישי – אשלח לך חוברת עם תרגילים פשוטים ומתאימים לנשים, אשר יעשו פלאים בהרגשתך, אם רק תתמידי בהם מידי יום. כשלגוף יש רעננות פיזית, הרי שגם הנפש מוצאת שלווה ושמחת חיים, והחיים נראים הרבה יותר וורודים, מזמינים, מושכים את הלב, ומרתקים.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

מחכה לשמוע ממך באופן אישי,

שנה טובה ומתוקה, ושתחושי בכל יום במתיקותה

חורף בריא ,

ורדית [email protected]