אשה יקרה ואהובה,

כן, את אהובה.

גם אם זה נשמע לך שחוק ומוכר, זה נכון: אהבתך אינה תלויה בדבר. זו אהבת הבורא אלייך, בכל מצב ובכל מקום.

אבל- וכאן הוא ה”אבל” הגדול- אנחנו חיים בעולם הזה, שבו אין תחושה מוחשית לאהבה העצומה והנצחית של הבורא. את החיבור למקור הזה אנו אמורים ליצור מתוך קשרים קרובים בעולם החומר: הורה-ילד, אח-אחות, איש-אשה. “שיר השירים” מגלם את המשל הזה: “אחותי, רעיתי, דודי ורעי” ובמקומות אחרים הקב”ה מכונה “אב” ו”אם”, ואנו בניו. את ילדתו.

כמה עצוב וקשה זה כשהקשרים בעולם הזה אינם ממחישים את הקשר הנשגב.

גם אם לא חשבת על זה עד עכשיו במובנים שתארתי, זו האמת הפנימית: נפשך יוצאת להחזיק בחבל שיחבר אותך אל הקב”ה דרך אהבה קונקרטית, מורגשת, ממלאת.

איני יודעת מה טיב הקשר שלך עם הורייך, אך לגבי בעלך – את מתארת ריחוק וקושי להתחבר מהרגע הראשון. קראתי ובכיתי איתך.

אין פלא שאת מחפשת בכל כוחך אחיזה באהבה אמיתית. זהו כח עצום ומאיר, המחפש נתיב למימוש. כשאינו מוצא- הוא מותיר חלל נוראי ומדכא.

אני מבינה שניסיתם את המשעול הטיפולי ביחד, וחשה את תחושת הייאוש העולה משאלתך. הלוואי והיה לי את מטה הקסם לצבוע את כל התמונה מחדש, אבל זהו, שלא. אני גם מנחשת שאת מודעת לסכנה הנפשית והרוחנית לך ולילדים שבקשר עם גבר שאינך נשואה אליו. בשורות הבאות אשתדל לעזור לך להוריד מעט מהאבק שהצטבר על נפשך, כדי שתוכלי לבחור ממקום נקי ובהיר יותר. אנא קחי מדברי רק את מה שמסייע לך.

ברשותך, אתחיל ממשפט מלא אור שכתבת. זוהי אמירה ברורה וחזקה בקשר לילדים: “חשוב לי לתת להם בית חם ואוהב”.

מכאן אני מסיקה שאת יודעת מה זו אהבה עבורך, אהבה אמיתית של אם לילדיה. אולי חווית בעצמך, אולי ראית מודל לחיקוי, אולי למדת דווקא מחוויות קשות איך את בוחרת להיות אמא.

קחי לך כמה דקות שקטות ורשמי לעצמך תשובות לשאלות הבאות. אל תהססי או תתעמקי, רק כתבי בפשטות את מה שמגיע לך באותו רגע. אלו התשובות הפנימיות והאמיתיות שלך. תקראי כל שאלה בנפרד ותכתבי את מה שעולה, ואחר כך עברי לשאלה הבאה, במתינות.

1. מתי אני יודעת שהילדים מרגישים אהובים? מה הסימנים שלי לדעת זאת?

2. מה אני עושה כדי שירגישו את אהבתי?

3. ממה אני נמנעת כדי שאהבתי תספג אצלם?

4. מה קורה לי כשאני יודעת שהם מרגישים אהובים? מה הרגשות? איפה בגוף אני מרגישה את זה?

5. מה אני מקבלת, מרוויחה מכך, כשהילדים גדלים בבית חם ואוהב? למה זה חשוב לי, אישית?

לאחר ההתנסות הזו, יש לך תמונה בהירה יותר של הלב האוהב שלך. את מחוברת יותר לדרך שבה הוא מגיע לביתך ויוצר את התחושות, האוירה, והחממה שבה גדלים ילדייך.

כעת בואי נתבונן באהבת איש ואשה החסרה לך, שאליה את משתוקקת.

אני בטוחה שחלק מצרכייך מתממשים דרך הקשר האינטרנטי, אחרת לא היית ממשיכה בו.

מצד שני, יש בך קול שמתחנן שתפסיקי.

הכל קיים, אבל בבלאגן. אף אחד מלבדך לא יוכל להחליט מה לעשות ואיך לסדר אותו. אבל דרך תשובות כנות לשאלות הבאות את תבהירי לעצמך את התמונה. בהירות תמיד מסייעת.

נתחיל עם החלק הראשון: “אני מתכתבת עם מישהו כלבבי”

1. מה טוב לי בקשר האינטרנטי? מה שם הוא “כלבבי”?

2. מה התחושות שעולות בי? היכן בגוף אני מרגישה אותן?

3. האם אי פעם בחיי הרגשתי כך? מתי ומול מי? מה שם “כלבבי”?

התשובות לשאלות אלו יסיעו לך לראות מה חשוב לך, במהות.

כעת לצד השני: “אני תלותית… רוצה להפסיק עם הקשר הזה… כותבת עם דמעות בעיניים”

מי שמבין קצת באהבת אמת, יודע שמה שנותן לך סיפוק זה לא אהבה במובן הטהור והאמיתי שלה (להרחבה, למדי את הנושא לעומק. למשל באתרי “ערכים”, “הידברות”, “אש התורה” ועוד- יש קצה חוט שממנו תוכלי לצאת לדרך).

כך שאין זו אהבה אלא מימוש של כוחות מסוימים בתוכך המבקשים לנוע ולזרום ממך ואלייך.

דרך השאלות הבאות תוכלי להבין את הפרדוקס הזה:

1. האם הקשר הזה נותן לי את כל מה שאני רוצה?

2. על מה אני מוותרת כשאני בקשר הזה? מה המחירים שלו?

3. האם המחיר שווה? – לטווח הקצר, לטווח הארוך, לנצחיות?

לאחר שענית לעצמך בכנות, ביכולתך לחפש דרך מאוזנת בין צרכי הנפש.

יש חלקים בקשר שאת רוצה, אך זו איננה אהבה. אז אל תצפי לאהבה במקום שהוא איננו. לא בבן הזוג ולא בהתכתבות. אלא אם כן את מעונינת בתחושת אכזבה- מהקשר, מעצמך.

יחד עם זאת, את זקוקה מאד מאד לערכים שחשובים לך, שחלקם מוצאים ביטוי בקשר עם המתכתב.

יותר מכל, ובבסיס הכל, את זקוקה להכיר בכוחותייך ולנתב אותם למקומות שיניבו חיבור לחלק האלוקי שבך, למהות הפנימית שלך.

לפעמים זה דורש חיפוש בנרות, בסדקים. אבל זה אפשרי. לא תמצאי את הכל באדם אחד או בקשר אחד, אבל תוכלי למצוא נישות לכל כוחותייך.

הנה כמה שאלות לעצמך, שיכולות לעזור במציאת סיפוק ושמחה בלתי תלויים:

– כיצד אני יכולה לפתח את החום וההנאה עם הילדים? אילו פעילויות, העשרה, יציאות, צחוקים…? – לפעמים ההבדל הוא בהסתכלות ובפוקוס. למשל: כמה אהבה, כוונה והנאה אני מכניסה ושואבת בעת ביצוע עבודות בית שוטפות? כמה אני מאפשרת לעצמי באמת להנות כשאני משחקת איתם?

– אילו חברות מוסיפות לי כוחות? כיצד אוכל לטפח את הידידות?

– אילו תחביבים אשמח לפתח, להנאתי?

– אילו מחמאות אני רוצה לשמוע על עצמי? האם אני באמת זקוקה לשמוע אותם מבחוץ? – נסי לעמוד מול מראה, או סתם לדבר אל עצמך. דברי בביטחון ואהבה, כמו שהיית רוצה שידברו אלייך. האושר מגיע מאישור פנימי.

יקרה,

הלב מכוון אותך בתחושותיו. הוא אנין טעם. הקשיבי לו.

ואני גם כאן, מקשיבה, בכל עת שתרצי.

בחיבוק מעריך ומאמין,

שפרה

smw.wohl@gmail.com