דלג לתוכן
אתחיל בזה שאומר שלום אני בחור צעיר בן 26 וכרגע אני נמצא בסוג של משבר עם עצמי תמיד היית בי אמונה בבורא תמיד ידעתי שיש אחראי לעולם המורכב הזה ותמיד ידעתי שהוא הולך איתי בכל רגע אך בארבעה השנים האחרונות נוצר שיח ביני לבינו וכשאני אומר שיח אני מתכוון לכך שהייתי נוהג להיתבודד ולדבר איתו על הבעיות שלי
לפעמים אני פשוט מצחיק את עצמי
יש לי כביכול הכל כדיי להיות מאושר
אני חכם יפה מוכשר ותמיד ידעתי שכל מה שארצה לעשות אני יכול לעשות ברוך השם
אתחיל בזה שאומר שלום אני בחור צעיר בן 26 אביבים חלפו עליי במסע הזה ואני מוצא את עצמי בנקודה בחיים שאני מבין שאני סמרטוט
שאני לא חיי את החיים שלי שאני כל הזמן אבל כל רגע נתון חושב מה יגידו איך אני ניראה נשמע וזה בעצם עיקר ההיתעסקות שלי כל פעולה או מחשבה היא פועל יוצא של הרצון שיגידו עליי שאני חכם שאני מצחיק שאני גבר
אני רוצה שיואהבו אותי כל בנאדם רוצה את זה אבל אני קיצוני כל כך שפשוט כבר מלא שנים בערך10 שנים שאני לא חיי את חיי אלא את מה יגידו וכדיי שיגידו דברים טובים אז אני לא אני
אני מבין היום שששינתי את עצמי בשביל שיואהבו אותי שייקבלו אותי
כי תמיד הרגשתי שונה ותמיד הייתי שונה מהסביבה שלי
וכשהסביבה לא קיבלה אותי כמו שאני אז הייתי צריך להגמיש את עצמי
וברוב הפעמים אני מנמיך את עצמי כדיי שיוכלו לעכל אותי
משתמעה מדבריי שאני שונה מכל סוגיי החברות אז אני יחדד
אני פחדן פחדן פחדן פחדן אני מפחד להיות אני גם כשהסביבה היא אחרת הפחד השתלט עליי אני מוצא את עצמי מפחד להגיד את דעותיי כי אני יודע שזה. לא מתאים פה
אני מפחד שלא יואהבו אותי וזה לא שהמצב אחר עכשיו
אין לי חברים לפרוק
המשפחה שלי רחוקה מלדעת מה עובר עליי
אף אחד לא יודע מה קורה בלב אני מרגיש איך הכל סוגר עליי
אני מרגיש שאני מלא עד אפס מקום עוד קצת ואני משתגע
אני מרגיש אבוד בחושך בתהום
שנים שאני לא חיי אני פשוט מנסה לרצות אנשים אחרים והאבסורד בזה זה שהם בדיוק באותו מסע כמוני
אני יודע שאין אף אחד בעולם שבאמת יודע מה אנחנו ומה הייעוד
בדיוק כמו שאני לא יודע
אז למה אני חיי את החיים שלי כפי שמקובל ולא כפי שאני מאמין ורוצה
יש לי המון תובנות על החיים
אאני רוצה לחיות את החיים שלי
אני רוצה להפסיק לפחד
היום בבוקר קמתי והיה שיר של אביתר בנאי "אבא" ופשוט דמעות זלגו בלי שליטה אני מרגיש שאני עוד שנייה הולך לאיבוד
אני כותב את המימלים שלי דרך הלב שלי ואני מקווה שהאדם הנכון יישלח אליי ויציל אותי מעצמי
אני אבוד
אבוד אבוד אבוד אבוד אבוד אבוד
לא רוצה לפחד לא משנה מה ההשלכות
תגובה אחת
היי דוד, קראתי את השאלה שלך.
אני סתם עוד אדם בעולם, אבל הייתי רוצה להגיד לך שאתה לא לבד. כמו שכתבת. כולנו כאן במסע בעולם הזה, מרגישים אבודים, מחפשים כל היום. יש כאלה שיותר יש כאלה פחות, אבל כולם בזה.
הזדהתי מאוד עם חלקים בשאלה שלך, זה עובר גם עליי לפעמים. אני יכולה לתת עצה, מלב אל לב.
אני יכולה להגיד, שבמשך החיים אני מרגישה תהליך של רגיעה. פשוט לאט לאט אני מפסיקה לפחד שאין לי תשובות להכל, שיש כל כך הרבה שטחים אפורים שאין בהם שחור או לבן, שהעולם שלנו הוא פשוט מורכב. וזה לגמרי בסדר. וזה העולם שהוא בכבודו ובעצמו ברא, אז כדאי להסתכל עליו בכנות, בלי להסתתר, להגיד בפה מלא- אין לי תשובה לכל דבר. אני לא יודעת כלום. וזה ממש בסדר. הכל טוב. אנשים ממשיכים לאהוב אותי. בינינו- מי לא מחפש כנות?
מאחלת לך הצלחה. אנחנו ממש ביחד על הסירה הזאת.- בעזרת ה' עד הגאולה השלמה.