The Butterfly Button
חיפוש אחר עצמי וחיים בפחד

שאלה מקטגוריה:

אתחיל בזה שאומר שלום אני בחור צעיר בן 26 וכרגע אני נמצא בסוג של משבר עם עצמי תמיד היית בי אמונה בבורא תמיד ידעתי שיש אחראי לעולם המורכב הזה ותמיד ידעתי שהוא הולך איתי בכל רגע אך בארבעה השנים האחרונות נוצר שיח ביני לבינו וכשאני אומר שיח אני מתכוון לכך שהייתי נוהג להיתבודד ולדבר איתו על הבעיות שלי
לפעמים אני פשוט מצחיק את עצמי
יש לי כביכול הכל כדיי להיות מאושר
אני חכם יפה מוכשר ותמיד ידעתי שכל מה שארצה לעשות אני יכול לעשות ברוך השם
אתחיל בזה שאומר שלום אני בחור צעיר בן 26 אביבים חלפו עליי במסע הזה ואני מוצא את עצמי בנקודה בחיים שאני מבין שאני סמרטוט
שאני לא חיי את החיים שלי שאני כל הזמן אבל כל רגע נתון חושב מה יגידו איך אני ניראה נשמע וזה בעצם עיקר ההיתעסקות שלי כל פעולה או מחשבה היא פועל יוצא של הרצון שיגידו עליי שאני חכם שאני מצחיק שאני גבר
אני רוצה שיואהבו אותי כל בנאדם רוצה את זה אבל אני קיצוני כל כך שפשוט כבר מלא שנים בערך10 שנים שאני לא חיי את חיי אלא את מה יגידו וכדיי שיגידו דברים טובים אז אני לא אני
אני מבין היום שששינתי את עצמי בשביל שיואהבו אותי שייקבלו אותי
כי תמיד הרגשתי שונה ותמיד הייתי שונה מהסביבה שלי
וכשהסביבה לא קיבלה אותי כמו שאני אז הייתי צריך להגמיש את עצמי
וברוב הפעמים אני מנמיך את עצמי כדיי שיוכלו לעכל אותי
משתמעה מדבריי שאני שונה מכל סוגיי החברות אז אני יחדד

אני פחדן פחדן פחדן פחדן אני מפחד להיות אני גם כשהסביבה היא אחרת הפחד השתלט עליי אני מוצא את עצמי מפחד להגיד את דעותיי כי אני יודע שזה. לא מתאים פה
אני מפחד שלא יואהבו אותי וזה לא שהמצב אחר עכשיו
אין לי חברים לפרוק
המשפחה שלי רחוקה מלדעת מה עובר עליי
אף אחד לא יודע מה קורה בלב אני מרגיש איך הכל סוגר עליי
אני מרגיש שאני מלא עד אפס מקום עוד קצת ואני משתגע
אני מרגיש אבוד בחושך בתהום
שנים שאני לא חיי אני פשוט מנסה לרצות אנשים אחרים והאבסורד בזה זה שהם בדיוק באותו מסע כמוני
אני יודע שאין אף אחד בעולם שבאמת יודע מה אנחנו ומה הייעוד
בדיוק כמו שאני לא יודע
אז למה אני חיי את החיים שלי כפי שמקובל ולא כפי שאני מאמין ורוצה
יש לי המון תובנות על החיים
אאני רוצה לחיות את החיים שלי
אני רוצה להפסיק לפחד

היום בבוקר קמתי והיה שיר של אביתר בנאי "אבא" ופשוט דמעות זלגו בלי שליטה אני מרגיש שאני עוד שנייה הולך לאיבוד
אני כותב את המימלים שלי דרך הלב שלי ואני מקווה שהאדם הנכון יישלח אליי ויציל אותי מעצמי
אני אבוד
אבוד אבוד אבוד אבוד אבוד אבוד
לא רוצה לפחד לא משנה מה ההשלכות

תשובה:

בס"ד

 

שלום לך דוד,

אינני יודע אם אכן דוד הוא שמך האמתי או שזה שם שבחרת לך לצורך ההתכתבות האנונימית הזו, אבל כך או כך יש בכך משמעות רבה, כשקראתי את מכתבך הכה נוגע ללב, הרגשתי את ההזדהות שלך עם מהותו של דוד – דוד המלך, שמשפחתו ייעדה אותו להיות רועה צאן אבל נשמתו הרגישה והעדינה טיפסה לשמי רום, דוד שידע רעות כה אמיצה רעות שהינה סמל לאהבת רעים, אהבת דוד ויהונתן אך נשאר בודד כל חייו אחרי מות רעו, דוד שהביע את כיסופיו לדבקות בבוראו יומם וליל, ודוד שהיה מתבודד במדבריות בהרים ובגאיות, משוחח עם בוראו אך עדיין חש תועה כשה אובד.

ומאידך אותו דוד ניצב לפני  מיכל אשתו המבקרת אותו על שהוא רקד לפני ארון הברית לפני אמהותיו ועבדיו "כהגלות נגלות אחד הריקים" וטוענת בפניו כי הוא צריך לותר על שאיפותיו לדבקות כה רבה בה' ולהתנהל על פי אמות מידה מקובלות ב'שכונה' ואומר לה "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם  ה' על ישראל…" כלומר, דוד מסכים עם טענתה כי יש מצבים בהם אולי כדאי להתחשב בדעת הקהל אבל הוא חש כי כבודו בכלל לא תלוי ברצון העם, כבודו ניתן לו בצורה ישירה מאת ה' ולכן אין לו שום משמעות בכבוד שיקבל או לא יקבל מאת העם כי לא מהכבוד הזה הוא נבנה.

דוד ידידי, אני מעריץ אותך, את תעצומות הנפש שלך, את היכולת שלך לצמוח בעצמך, להתבונן על החיים, להבין את הסביבה שלך, ואני בטוח שכל הדרך המורכבת והלעיתים מייסרת שעברת תעזור לך להיות אדם יצירתי, תורם, מבין ולכשתקים אי"ה משפחה תהיה דוגמה ומופת לזוגיות והורות.

אתה מלא בביקורת על  עצמך בעיקר על שאינך חי בצורה מלאה על פי אמונותיך ותפיסת עולמך ואתה מכנה את עצמך בכינויי גנאי "פחדן". ואני תוהה, האמנם איש אמיץ כמוך יכול לפעול מתוך פחדנות? מתוך מכתבך נראה לי שזו לא פחדנות אלא התחשבות. אתה לא רוצה לפגוע במשפחתך, לא רוצה להראות מתנשא, לא מעוניין שהתנהגותך תיתפס אצלם כביקורת על אורח חייהם ודווקא מתוך המידות הטובות שלך אתה מוותר ולא משמיע את קולך ברמה. זה גורם לך מצוקה רבה כי הצורך לוותר כל הזמן ולחיות בתחושה של קונפליקט בין שני ערכים והצורך להכריע לטובת אחד הערכים משאיר את האדם בחוויה של חסר, של פספוס, של חוסר מיצוי ושל חיים בשקר. אבל, אולי כדאי לנסות ולהתבונן על התמונה מזווית אחרת? אולי  אם תנסה לראות את ההכרעות שלך לטובת ההרמוניה המשפחתית כנתינה ולא כוויתור, אם תראה את מה שאתה נותן למשפחה ולסביבה זה יהפוך לחוויה אחרת. אתה גם יכול ליזום ולהשפיע אם תשתדל לתת להם מנות מדודות על פי כלי הקיבול שלהם, ובכך הרי גם תרוויח ותמצה את יכולותיך ניסיונך וכישוריך וגם תצליח אט אט להניע איזה תהליך בקרב האנשים שאתה כה אוהב. מי אם לא אתה יוכל להשפיע בקרב אנשי ה'שכונות'? מי  אם לא מי שגדל בתוכן ומחובר לאנשים שבהן? יתכן וכשתנסה להשפיע על סביבתך במנות קטנות, תקבל גם את ההערכה שאתה כה זקוק לה – ככל אדם בריא, תמצא שפה משותפת לדון בנושאים המעניינים אותך והעומדים ברומו של עולם גם עם אנשים פשוטים, ואולי להפתעתך תמצא שם גם חכמת חיים פשוטה הפותרת בעיות פילוסופיות מורכבות.

 

ממכתבך הבנתי כי עדיין לא באת בברית הנישואין, אתה עסוק בחיפוש בת זוג כעת?

זוגיות איננה פתרון לבעיות אישיות אבל זוגיות כן תתן לך מענה לבדידות שלך, בת זוג שתבין את המקום שבו אתה נמצא בין ה'שכונה' לשכינה תוכל ללוות אותך בתוך המקום הבודד הזה שלך ולנהל יחדיו מסע של חיים המבוססים על פי תפיסות עולמכם בתוך המציאות המורכבת.

אשמח להמשיך ולקשור עמך קשרי רעות ,

 

בהערכה רבה מאוד,

 

אליעזר

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. היי דוד, קראתי את השאלה שלך.
    אני סתם עוד אדם בעולם, אבל הייתי רוצה להגיד לך שאתה לא לבד. כמו שכתבת. כולנו כאן במסע בעולם הזה, מרגישים אבודים, מחפשים כל היום. יש כאלה שיותר יש כאלה פחות, אבל כולם בזה.
    הזדהתי מאוד עם חלקים בשאלה שלך, זה עובר גם עליי לפעמים. אני יכולה לתת עצה, מלב אל לב.
    אני יכולה להגיד, שבמשך החיים אני מרגישה תהליך של רגיעה. פשוט לאט לאט אני מפסיקה לפחד שאין לי תשובות להכל, שיש כל כך הרבה שטחים אפורים שאין בהם שחור או לבן, שהעולם שלנו הוא פשוט מורכב. וזה לגמרי בסדר. וזה העולם שהוא בכבודו ובעצמו ברא, אז כדאי להסתכל עליו בכנות, בלי להסתתר, להגיד בפה מלא- אין לי תשובה לכל דבר. אני לא יודעת כלום. וזה ממש בסדר. הכל טוב. אנשים ממשיכים לאהוב אותי. בינינו- מי לא מחפש כנות?
    מאחלת לך הצלחה. אנחנו ממש ביחד על הסירה הזאת.- בעזרת ה' עד הגאולה השלמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ"א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש"הופכים" לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...
החיים שלי בלתי נסבלים!
באמת אני שואל שאלה כנה אני כבר הייתי אצל פסיכולוגים ויועצים ואני מרגיש שאני לא מצליח לצאת מהמצב שלי אני לא מבין למה החיים לא קשים אלא לא נסבלים כי אם היו אומרים שיש קשיים וככה גדלים אמת אבל מגיל 6 אין לי חברים והיה לי קשיים במשפחה ולא היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן