דלג לתוכן
שלום רב
אני אישה בת 34, נולדתי להורים בעלי מיעוטי יכולת. כלומר חסרי השכלה ואפילו ילדים בנפשם. אבי ז”ל נפטר לפני שנים ונותרה רק אימי שכרגע בעלת נכות לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן וניתוח שכמעט הסתיים במוות על שולחן הניתוחים.
בנוסף המשפחה חוותה עליה בניגוד לרצונה של האם משום הלחץ מצד משפחת האב.
עליתי לארץ כילדה ומאז הרגשתי שאיבדתי את הורי וגדלתי לבדי וכל ההתמודדויות שלי למשך השנים היו לבד ללא עזרה וללא תשומת לב מצד הורי. אבי עלה שנה אחרינו ונורא התגעגעתי אליו כי גם לא ניתן היה לדבר איתו טלפונית ושעלה לא הפגין שום חיבה אפילו ללא אמר שלום היה עסוק במה שקרה לו בדרך כעס על משהו שאני לא יודעת מהו.
במשך השנים אמי הייתה עסוקה בלהתמודד עם העליה הכפויה והארץ החדשה אליה הגיעה תרבות ושפה חדשים . סבתי אימה נשארה בחו”ל – לדעתי זה היה מקל עליה עם היא הייתה נשארת איתה או לחלופין עולה איתה היא הייתה נעזרת בה.
כאמור הורי לא היו פנוים לתפקד כהורים לא אבי ולא אימי. ובגיל 16 התחילו להגיע הצעות שידוכים ואימי לא הייתה מספיק חזקה לומר להם לא! היא עדיין קטנה והחלה ללחוץ עלי לצאת. שיחקה עם רגשותי. גם לא עזר שאמרתי שאני רוצה ללמוד לימודי המשך. אומנם נתה לי לסיים תיכון אך לאוניברסיטה לא הייתה תמיכה והיה לי נורא קשה כל הסיטואציה. אני בעצמי הייתי מסננת אותי למשל אם הייתי שומעת על פער גילאים והייתי אומרת לה לא היא לא הייתה מוכנה לקבל את זה. הייתה אומרת לי צאי ואחרי כמה פגישות תסיימי את זה.
או למשל יצאתי עם בחור ואחרי מספר פגישות גיליתי ששיקר לי ורציתי לסיים את הקשר לא נתנה לי לסיים אותו ואמרה לי להמשיך וככה יצאנו למשך חצי שנה עד שנקשרתי והתרגלי אל הבחור ורק אחרי חצי שנה שגילתה שהוא קמצן ונפגשה עם הוריו הבינה שהוא לא בשבילי ואמרה לי להיפרד ממנו.
אומנם היא לא אילצה אותי אך כשהיא היא אמרה לי מה לעשות או לא לעשות בהקשר לדברים האלו זה נאמר ברוך וכאילו הבעת אכפתיות/חיבה לכן היה קשה לסרב כי חיפשתי את זה כל השנים.
לאחר שנפרדתי מבחור עימו יצאתי חצי שנה היא הכירה לי את בעלי הנוכחי. שכל העת רציתי להיפרד ממנו בשל גובהו אך כל המשפחה כולל אחי ואחותי אמרו לי להשאר איתו כי הוא מצא חן בעיניהם.
לאחר כתקופה של חצי שנה החלו הכנות אירוסים וחתונה ובתוך הלחץ הזה נוכחתי להכיר אותו טוב יותר וראיתי שהוא לא קשוב אלי ומעשה שדנו בו שעה שלמה למה לא לעשות הוא עשה בסוף. חזרתי עצבנית מאוד הביתה ואמרתי לאימי שאני לא רוצה אותו והוא ממש מעצבן. היא אמרה בסדר אך למעשה לא עשתה כלום. בדיעבד התברר לי שהיא התייעצה עם אחותי והיא אמרה לה שאני אוהבת אותו אז שתאפשר לי להתחתן איתו.
ראיתי שזה המצה ואין לי מקום בבית התחתנתי מחוסר ברירה וגם נמאסו עלי כל משחקי הרגשות של אימי כלפי.
איפשהו גם פחדתי שתפריד בינינו כי גם נקשרתי אליו ואולי אהבתי אותו כי מילא לי חוסרים של אבא.
מאז ועד היום ידש לי המון בעיות הלכנו לטיפולי זוגיות, טיפולים פרטניים ומה לא נורא קשה להסתדר איתו הוא איש קשה שיותר מעניין אותו המשפחה שלו ופחות ממני.
אפילו יש בעיית אלימות שלבסוף פניתי לרווחה מרוב החוסר יכולת לסבול יותר כי בעיית האלימות הפכה להיות תדירה בתקופה האחרונה.
אקצר ואומר שהמטפל הנפשי הקודם אמר לי להתנתק מהמשפחה לשי כי גם ככה קשה לי ההתמודדות עם בעלי ובנוסף יש לי אותם והם גוזלים ממני כוחות מיותרים כי בנוסף יש לנו גם 3 ילדים קטנים.
הייתי בנתק טוטאלי ממנה ומהאחים והם לחצו ובאו כמה פעמים להגיד שאני לא בסדר ואם אמא תמות וכו’.
התייעצתי עם רב והוא אמר מכיבוד הורים אתן לה להיכנס הביתה איזום פגשיות של פעם בחוגש וככה אוכל לספוג את המצב.
גם זה קשה לי ואני ממש בבעיה אני מאוד כועסת עליה על כל מה שהיא עושה וכל מה שעובר עלי עם בעלי מאשימה אותה בזה כי היא גרמה לי להתחתן איתו. גם שאני פותחת לה את הדלת לאחר שהיא הולכת אני מקללת אותה היא ממש דוחה אותי כל ההתנהלות ודך חיים שלה בנוסף לכל מה שעשתה לי ולאחים שלי. גם להם הרסה את החיים 1 מהם התגרש ועוד אחות הולכת להתגרש.
בקיצור אני יודעת שאסור לקלל אותה ואני בדרך כלל מתרחקת מאנשים שאני לא סובלת אך זה המצב שהיא מחפשת את קרבתי ואני לא סובלת ועדיין כועסת עליה מה עושים???
ובכלל איך מתמודיים עם חיים קשים כאלו?
תודה רבה וסליחה על אורך השאלה
2 תגובות
וואווו איזו תשובה מפורטת ועוצמתית!
אהבתי את כיוון החשיבה והעיצות הרלוונטיות שכתבה המשיבה.
ואת אישה יקרה!
קחי את המילים הללו והכוחות שלך ולכי על זה…
מגיע לך רק טוב!!
מדהים! תשובה מעמיקה ועוצמתית.
שיהיה לך הרבה כוח ובהצלחה רבה בכל אשר תפני, תשכילי ותצליחי.
מעריכה אותך.