דלג לתוכן
הייי אני בת 15
ועברתי המון בחיים שלי אז בקיצור אולי במילה אחת ADHD סבלתי המון כל החייים שלי
ואני עדין עוברת
אבל לאחרונה אני מרגישה שטוב לי כאילו שיש לי מה שאני צריכה ואני מרגישה אופטימית אבל כשאני חושבת על העתיד אני ישר חושבת על זה שהעולם לא ישאר עוד 5 שנים
כשאני חושבת עם מי אני יתחנן אז אני לא מצליחה לדמין את זה אני פשוט מרגישה שלא נגיע לזמן הזה
בתחילת השנה היה לי קשה מאד בענין הרוחני אני זוכרת שאמרתי לה שאני מרגישה שזהו המלחמה ומשיח מגיע ואני זוכרת שאמרתי לו ה אני לא מסוגלת לשרוד בקטע הרוחני עד סוף השנה אבל אם משיח מגיע אני רוצה כן לנסות אז פשוט תן לי סימן כי אני לא מסוגלת לנסות בידיעה שאני לא יודעת עד מתי ומתי משיח מגיע
נגיד יש פעמים שאני מסתכלת על אנשים ואומרת מה הקטע שלהם לעבוד קשה ולהרוויח כסף עם עוד קצת זמן נגמר העולם כאילו אני חיה בידיעה שהעולם מגיע לקצה ונגמררררר
לכן אני לא חושבת על העתיד על חתונה אבל אני כן חיה ועובדת לומדת בשביל העתיד אבל לא חושבת שהוא יגיע
אז זה נוגד אחד תשני אז אני פשוט מאד אופטימית ופשוט מפחדת?
תגובה אחת
יש כאן נק' משמעותית שהתפספסה לטעמי.
"אבל לאחרונה אני מרגישה שטוב לי כאילו שיש לי מה שאני צריכה ואני מרגישה אופטימית",
מה קרה שפתאום טוב לה? ועוד ברמה שמרגישה שיש לה כל מה שהיא צריכה.
"כשאני חושבת על העתיד אני ישר חושבת על זה שהעולם לא יישאר עוד 5 שנים". זה לא נשמע כמו פחד טבעי מהעתיד, כמו שהכותבת ניסתה להסביר.
זה נשמע יותר כמו מנגנון הדחקה של הנפש. מרוב צרות, קושי ומעמסה נפשית, הנפש פשוט לא מסוגלת להתמודד יותר בתוך הפער. מחליטה לזרום, לחיות כאן ועכשיו בלי לחשוב על העתיד. בלי לראות אופק.