שלום לך, יקרה.

קודם כל, אני מצדיעה לך. את מרגישה קושי ואת פונה לעזרה. יש בכך הצהרת אמון באחרים והצהרת אמון גם בעצמך. עמוק בתוכך את מזהה שאת יכולה יותר, שיש בך דברים שעוד לא קיבלו ביטוי, שטרם בקעו החוצה. בדבריך ניתן לשמוע המון הקשבה עצמית והמון מודעות, הרבה עבודה עצמית ובחינה ומורכבות. ויש בך יכולת לקשר קרוב וחם ולביטוי ספונטני. וכל אלה מכוסים בתווית “נערה שקטה”…

אז אולי בצעד ראשון נפרק את התוויות האלה שחוסמות אותך מראש, תוויות שמתמחות בנבואות המגשימות את עצמן, ונחליט שדי, הן עשו את שלהן, והגיע הזמן להסתכלות חדשה.

למשל, עד עכשו הסתכלת על הביישנות שלך בתור תכונה שמכשילה אותך, חוסמת אותך ויוצרת לך תדמית מוזרה. אולי תראי את הצדדים היפים שבה? את העדינות שהיא משקפת, את החשיבה בטרם תדברי – סגולה שהיתה עושה חסד עם הרבה פוליטיקאים. אנשים דווקא נמשכים לטיפוסים עדינים ושקטים, בפרט אם הם מזהים מאחורי השקט עושר אישיותי רב שכזה.

או למשל, נמאס לך להיות זו ששואלת ותוהה כל כך הרבה… לשאול ולתהות משמעם להיות תמיד בצמיחה. את סקרנית, חוקרת לעומק, תוהה על מקורם של דברים. חושבת עליהם מהצד הזה ומהצד האחר ושוב מטילה ספק… החשיבה שלך פעילה, מאתגרת. לא משעמם לך לרגע.

מצד אחד את אמנם מודעת לתכונות המיוחדות שלך. אבל מצד שני, תוהה אם אלה אמנם תכונות טובות, אם הן מייצרות לך כל כך הרבה קושי. חוסר התקשורת עם החברה פוגע בדימוי העצמי שלך ומביא אותך לראות את עצמך מוזרה ושונה. מה שגורם לך לחשוש עוד יותר לפני שאת פוצה את פיך ולאחר מכן לתהות אם מה שאמרת היה לענין ואם חוסר התגובה לא משקף את חוסר העניין של החברה, או את העובדה שדברייך חסרי טעם…

השאלה הגדולה היא, אם עוד ‘חפירות’ ונסיונות להבין מאיפה זה בא ולמה ומי התחיל ומי המשיך – יעזרו לעצור את מעגל הקסמים הזה.

לפעמים צריך פשוט לעצור. בלי לחשוב יותר מדי מה ואיך. שימי לב, שאלו הנותנים את הטון בחברה אינם בדווקא אלו שתמיד שופעים חכמה ועניין, אלא אלו המבטאים את עצמם בביטחון ובנמרצות. ביטחון עצמי יש לו תכונה מוזרה, לצבוע את הדברים הנאמרים ולתת להן נופך חכם.

כשאת משדרת חוסר ביטחון, את בעצם אומרת: אל תתייחסו למה שאני אומרת, אני עצמי בספק לגביו. אז אל תטרחו. והחברה אכן מאמינה לך… כשאת תתחילי לומר את שלך בביטחון, החברה תגיב בהתאם, גם אם לא בחנת כל משפט עשר פעמים קודם ועשית לו וידוא הריגה אחר כך.

כמובן, זה יהיה מוזר אם מחר תגיעי לכיתה ותתחילי לנאום במרץ ובקול את הגיגייך. עשי זאת בצורה מתונה, בשלבים שירגילו את חברותיך להקשיב לך: העזי ואמרי משהו שעולה בדעתך. אולי בהתחלה לא יהיו אלה דברי חכמה מרהיבים, אבל מבחינתך זו תהיה התקדמות יפה. כולנו איננו אומרים דברי חכמה כל הזמן, אז מה? כך מתנהלת שיחה טבעית. על תעשי ענין מכל מילה. הניחי לביקורת העצמית, היא איננה משרתת אותך עוד. העיקר שתעשי את זה. התחילי בקטן, והגדילי את הטווח עם הזמן: את מספר הפעמים שאת משתתפת בשיחה, את מספר הבנות שאת מדברת אתן. ואל תתעכבי לדוש במה שאמרת! עצרי את זה, בכח. אנשים לא יזכרו לך את זה ממילא. הם עסוקים בעיקר בעצמם. השתמשי בספונטניות היפה שלך. תני לה לאזן אותך.

לפעמים אין לך מה לומר. ובכן, בפעמים אלו לא חייבים לומר! אבל מה, לפעמים ה’אין מה לומר’ הוא תוצר של חסימה עצמית. ככל שתקבלי יותר ביטחון לומר את שלך – גם החשיבה שלך תשתחרר. לפעמים מספיק לתקף את האחרים. “נכון, אני מסכימה.” לפעמים אפשר להוסיף מחוויה אישית שלך: “כן, גם לי קרה פעם…”, והעיקר – השתמשי בכח ההקשבה היפה שלך. אנשים מוחמאים מהקשבה אמתית. כשאת עסוקה במה שאמרת או לא אמרת, אינך פנויה להקשיב. וייתכן שכדאי לך להתחיל בקבוצה קטנה. בקבוצת דוברים גדולה קל יותר ללכת לאיבוד. בקבוצה קטנה, גם להאזנה ולתגובה מתונה יש ערך.

אין לי ספק שיש בך הרבה תוכן, ושאת רק זקוקה למעט ביטחון כדי לבטא אותו. יש לך חברה קרובה אחת – מה היא מוצאת בך? על מה אתן משוחחות? תני לה לשקף את מה שהיא רואה בך, ולעזור לך לפרוץ את המחסום.

ובאשר לחתונה – הניחי לתסריטי האימה. אין צורך לדאוג. אין לי ספק שחברות מעריכות אותך כיום על מה שיש בך. הן יגיעו כי את מאירה סביבך, גם אם אינך מלהגת ללא הרף. אנשים יודעים להעריך איכויות, גם אם אין הן מדברות את עצמן לדעת.

מאחלת לך הצלחה רבה.

מוזמנת לשתף ולהתייעץ בהמשך ככל שתראי צורך.

אורית

yahel613@gmail.com