The Butterfly Button
הפרעות אישיות של בעלי שמקשות על חיינו

שאלה מקטגוריה:

שלום לכם צוות “אקשיבה”
אני נשואה כמה שנים.
בעלי הוא בחיר ליבי ואהוב חיי
הוא יקר לי מכל ואין מישהו שיחליף אותו בעולם מבחינת אישיותו המיוחדת אך לצד זאת אני נמצאת במצב לא פשוט והתמודדות יומיומית אל מציאות לא קלה ומאתגרת
בעלי סובל מהפרעות אישיות אשר אינם מאפשרים לו לתפקד אולי קצת עזרה בבית מדי פעם ממש לעיתים לא קרובות ומעת לעת מסתגר יותר ויותר בבית וממעט לצאת ודי מבודד מבחינה חברתית על אף שהוא מאוד ידידותי אהוב ורצוי בחברה
הוא ממש מיואש ממצבו עד שהוא בעצמו אינו מאמין שאי פעם יצא מהמצב שלו על אף שאני תמיד משתדלת להפיח בו אמונה ותקווה ואני עם עצמי גם חושבת שהוא זקוק לישועה גדולה אבל עדיין לא מתייאשת ולא מוותרת עליו אבל ממש ממש קשה לי ולילדים
מבחינה רגשית הוא תומך אוהב דואג ממש למופת גם כשמורגש שקשה לו נורא
מבחינה כלכלית כל העול הכלכלי מונח על כתפי ואני עובדת חצי משרה ומתפקדת משרה מלאה בבית עם בעלי והילדים
ישנם כמה קשיים שהייתי שמחה לקבל הכוונה עצה ותושייה
מה עלי לעשות עם בעלי איך אני יכולה לעזור לו האם זה בסדר שאני ממשיכה לחיות אתו למען הילדים ולמעני אפי’ שלפעמים המצב נורא נורא קשה או להתגרש גם למעני ולמען ילדי אתם מבינים בטח את הסיטואציה אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי הוא גם איבד אמונה  ברבנים שאליהם משתייך
מיותר לציין שהוא ניסה כבר הכול בכול מכל כל ומעת לעת המצב רק הלך והחמיר ועוד נשאר לנו חובות מהטיפולים שהוא עבר וניסה.
עוד דילמה שאני נמצאת בו שאנשים פשוט לא מאמינים למצב בו אני נמצאת וההתמודדות עם בעלי חלקם אומרים שזה יעבור וחלקם אף מעלימים עין כשהם אכן מוודאים שהמצב אכן קשה וקשה מאוד
להוריי והוריי בעלי אין איך לעזור ולתמוך לא כלכלית ולא רגשית אנחנו גרים בדירה קטנה בשכירות העמותות צדקה למיניהם אי אפשר לומר שלא תומכים בכלל אבל המצב בבית שאין לנו על דברים בסיסיים ביותר והמצב הזה יש לזה השלכות הן עלי הן על ילדיי והן על בעלי
איך אתם יכולים לעזור לייעץ להדריך לכוון להפיח בנו תקוות חדשות אל עתיד וורוד יותר
תודה לכם וסליחה על מגילה שכתבתי לכם

תשובה:

שלום לך אשה גדולה,

אני מסיימת לקרוא את המייל שלך בפעם השניה,

ומזהה מבין שורות הכאב את תעצומות הנפש שלך. לפני שאגע בנקודות שבהם ביקשת עזרה,

הרשי לי להאיר כבזרקור על כך שהמבט שלך, עם כל הטרדות, נותר בהיר.

את מביטה ישר וקדימה, מודה על מה שהיה ושיש, ממקדת את הקשיים בנקודות ספציפיות, ומחוצה להם- חיה את חייך, משתדלת להפיח אמונה ותקווה, לא מוותרת ולא מתיאשת.

דעי, שעצם הקימה שלך בכל בוקר ראויה לצל”ש של גבורה!

כולנו עובדים כאן, בונים את שלמותנו הרוחנית על ידי עבודת הבחירה מתוך הנתונים האלוקיים שלנו.

אבל יש כאלה שזוכים לתהילה בדרך (חולים, למשל), ויש כאלה שסובלים בכפליים, בגלל הבדידות החברתית.

אמנם זה מקומם ומכעיס, אבל גם זה חלק מהחישוב האלוקי. את לא נשמעת טיפוס נרגן, אבל קל מאד לכולנו להתלונן על אחרים וחוסר מילוי תפקידם. זוהי מכשלה ששווה לשים לב אליה.

ה’ נותן לך את היכולת להתמודד ולבחור בטוב שלך בלבד, לא בטוב של מישהו אחר. כלומר: המשיכי להשתדל להיות רק בתחום העסק שלך, בשאלה: “מה האפשרויות שלפני? מה מרגיש לי הטוב ביותר?” ובאהבה ורוך לעצמך, תני לעצמך יד ותפסעי את הבחירה שלך.

עם הרעיון הזה ארד קצת לקרקע של מציאות חייך. לא שאני מתיימרת לפתור הכל במטה קסם (הלוואי), אך לשפוך מעט אור על העמדה שלך.

1. טיפול לבעלך- נשמע שהגיע הזמן להרפות. אם וכאשר תגיע העת להתחיל שוב, אתם תדעו.

2. אל תצפי מאף אחד להבין את המצב. הציפייה הזו היא מקור לאכזבות ותסכולים. אם יש לך צורך במשהו מסוים (בניית סוכה, להביא ילד ממטפלת, וכל דבר אחר)- חשבי מי יכול אולי לעשות זאת, ותרגלי לבקש בחינניות. אנשים שמחים לעזור גם כשאין מצב קשה מאד. אם אינם שמחים- הישועה תבוא ממקום אחר, וחבל שהפסידו את ההזדמנות.

הבנה והזדהות אפשר למצוא בטיפול עבורך, ובקבוצת תמיכה. נדירים האנשים שיודעים באמת להיות שם עבור אחרים מבחינה נפשית. אני מתארת לעצמי שאת פיתחת כמה יחידות של יכולת שכזו בזכות החוויות המטלטלות שאת עוברת.

3. הלוואי ויכולתי להמטיר לכם את כל צרכיכם, ולפנק אתכם בכל משאלות ליבכם! – זוהי המשאלה שעולה וגואה בי. לצערי, אין בידי פיתרון כלכלי. יש את בורא עולם הזמן ומפרנס. יש ארגונים של מכירות למיניהם (ממזון ועד ביגוד ונעליים) וגמח”ים בצורת מכירה. אולי תתפלאי, אבל בארה”ב חנויות יד שניה הן להיט לכלל האוכלוסיה. אני אישית מאד אוהבת את הרעיון של שימוש נכון ומלא בחומרים שה’ נתן לנו.

אך חשוב משבריר רעיון זה, הוא העמדה שלך. גם כשאת מתפללת מעומק הלב על מחסורכם, השתדלי להכיר בו זמנית בכך שמה שאין- סימן שלא צריך.

אני כותבת זאת בידיעה שתוכלי לומר “קל לדבר”. ואת צודקת. אבל זאת המציאות.

יתכן ורצוי שהמציאות תשתנה למתיקות, אך כל עוד זה כך- זה טוב אולטימטיבי, זה טוב אמיתי לי ולכל המושפעים מהמצב.

כלומר: לראות את עצמך נרדפת או מסכנה- זו המסכנות הכי כואבת לך ולמשפחה.

נסי לטפח את תחושת האצילות והנכבדות שאינה תלויה בדבר. במקום לאכול פרוסה מרוחה כלאחר יד, למדי את ילדייך לסדר את הירקות יפה בצלחת. קשטי את הגבינה בפיסת גמבה.

זה לא דורש ממון, אלא שינוי תפיסה לתודעת שפע לכל הטוב שיש. מגמה של תפיסה וניצול של הטוב הזה, לשובע.

משפחות שתפיסתן היתה של עושר, חיו באושר. ואילו משפחות עשירות עם תפיסה נרדפת- לא חוו את מתיקות החיים על אף השפע.

בראש חודש כסליו אאחל שתמצאו תמיד שמש בכיסי הלב,

שתתפסו את קרני האור הבוקעות באפילת החורף.

אשמח להיות בקשר ולעזור ככל שיחונני ה’

ובכל מקרה- מתפללת איתכם לשפע כל טובו,

שפרה

smw.wohl@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך להפסיק את המצפון המעצבן הזה??
ראשית תודה רבה על האתר המדהים הזה! אני במשך הרבה זמן סובל ממצפון – זה לא משהו רגיל שקורה לכל בן אדם כי בד”כ לבנ”א זה קורה כשהם עשו משהו לא טוב אבל אצלי זה ברמה ממש מוגזמת – אתן כמה דוגמאות להמחשה: כל הזמן מצפון של אולי אני לא...
בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן