שלום לך אשה גדולה,

אני מסיימת לקרוא את המייל שלך בפעם השניה,

ומזהה מבין שורות הכאב את תעצומות הנפש שלך. לפני שאגע בנקודות שבהם ביקשת עזרה,

הרשי לי להאיר כבזרקור על כך שהמבט שלך, עם כל הטרדות, נותר בהיר.

את מביטה ישר וקדימה, מודה על מה שהיה ושיש, ממקדת את הקשיים בנקודות ספציפיות, ומחוצה להם- חיה את חייך, משתדלת להפיח אמונה ותקווה, לא מוותרת ולא מתיאשת.

דעי, שעצם הקימה שלך בכל בוקר ראויה לצל"ש של גבורה!

כולנו עובדים כאן, בונים את שלמותנו הרוחנית על ידי עבודת הבחירה מתוך הנתונים האלוקיים שלנו.

אבל יש כאלה שזוכים לתהילה בדרך (חולים, למשל), ויש כאלה שסובלים בכפליים, בגלל הבדידות החברתית.

אמנם זה מקומם ומכעיס, אבל גם זה חלק מהחישוב האלוקי. את לא נשמעת טיפוס נרגן, אבל קל מאד לכולנו להתלונן על אחרים וחוסר מילוי תפקידם. זוהי מכשלה ששווה לשים לב אליה.

ה' נותן לך את היכולת להתמודד ולבחור בטוב שלך בלבד, לא בטוב של מישהו אחר. כלומר: המשיכי להשתדל להיות רק בתחום העסק שלך, בשאלה: "מה האפשרויות שלפני? מה מרגיש לי הטוב ביותר?" ובאהבה ורוך לעצמך, תני לעצמך יד ותפסעי את הבחירה שלך.

עם הרעיון הזה ארד קצת לקרקע של מציאות חייך. לא שאני מתיימרת לפתור הכל במטה קסם (הלוואי), אך לשפוך מעט אור על העמדה שלך.

1. טיפול לבעלך- נשמע שהגיע הזמן להרפות. אם וכאשר תגיע העת להתחיל שוב, אתם תדעו.

2. אל תצפי מאף אחד להבין את המצב. הציפייה הזו היא מקור לאכזבות ותסכולים. אם יש לך צורך במשהו מסוים (בניית סוכה, להביא ילד ממטפלת, וכל דבר אחר)- חשבי מי יכול אולי לעשות זאת, ותרגלי לבקש בחינניות. אנשים שמחים לעזור גם כשאין מצב קשה מאד. אם אינם שמחים- הישועה תבוא ממקום אחר, וחבל שהפסידו את ההזדמנות.

הבנה והזדהות אפשר למצוא בטיפול עבורך, ובקבוצת תמיכה. נדירים האנשים שיודעים באמת להיות שם עבור אחרים מבחינה נפשית. אני מתארת לעצמי שאת פיתחת כמה יחידות של יכולת שכזו בזכות החוויות המטלטלות שאת עוברת.

3. הלוואי ויכולתי להמטיר לכם את כל צרכיכם, ולפנק אתכם בכל משאלות ליבכם! – זוהי המשאלה שעולה וגואה בי. לצערי, אין בידי פיתרון כלכלי. יש את בורא עולם הזמן ומפרנס. יש ארגונים של מכירות למיניהם (ממזון ועד ביגוד ונעליים) וגמח"ים בצורת מכירה. אולי תתפלאי, אבל בארה"ב חנויות יד שניה הן להיט לכלל האוכלוסיה. אני אישית מאד אוהבת את הרעיון של שימוש נכון ומלא בחומרים שה' נתן לנו.

אך חשוב משבריר רעיון זה, הוא העמדה שלך. גם כשאת מתפללת מעומק הלב על מחסורכם, השתדלי להכיר בו זמנית בכך שמה שאין- סימן שלא צריך.

אני כותבת זאת בידיעה שתוכלי לומר "קל לדבר". ואת צודקת. אבל זאת המציאות.

יתכן ורצוי שהמציאות תשתנה למתיקות, אך כל עוד זה כך- זה טוב אולטימטיבי, זה טוב אמיתי לי ולכל המושפעים מהמצב.

כלומר: לראות את עצמך נרדפת או מסכנה- זו המסכנות הכי כואבת לך ולמשפחה.

נסי לטפח את תחושת האצילות והנכבדות שאינה תלויה בדבר. במקום לאכול פרוסה מרוחה כלאחר יד, למדי את ילדייך לסדר את הירקות יפה בצלחת. קשטי את הגבינה בפיסת גמבה.

זה לא דורש ממון, אלא שינוי תפיסה לתודעת שפע לכל הטוב שיש. מגמה של תפיסה וניצול של הטוב הזה, לשובע.

משפחות שתפיסתן היתה של עושר, חיו באושר. ואילו משפחות עשירות עם תפיסה נרדפת- לא חוו את מתיקות החיים על אף השפע.

בראש חודש כסליו אאחל שתמצאו תמיד שמש בכיסי הלב,

שתתפסו את קרני האור הבוקעות באפילת החורף.

אשמח להיות בקשר ולעזור ככל שיחונני ה'

ובכל מקרה- מתפללת איתכם לשפע כל טובו,

שפרה

[email protected]