שלום לך נערה יקרה,

ראשית סליחה על העיכוב הגדול והמשמעותי בתשובה. ראיתי את הכותרת של השאלה: זה לא מוגזם הרגשות האלו? ומיד לאחר מכן מצוין גילך : 16.

לא יכלתי שלא לחייך שראיתי זאת. לפעמים אני חושבת שכל מה שצריך לומר לנער או נערה בגיל ההתבגרות זה שהכל בסדר.

שהתחושה הזאת שהרגשות שלי טובעים במים אדירים זה הכי נורמלי ומתאים לגיל.

אני אנסה לתת לך כמה עקרונות בסיסיים הנוגעים להתפתחות הנפש והגוף בגילאי ההתבגרות, וכך תוכלי להניח את החששות לגבי עצמך בצד ולהבין שזה חלק מתהליך צמיחה בריא והכרחי.

ראשית גיל ההתבגרות מתוחם בערך בין הגילאים 11-21. יש חלוקות מעט שונות אבל לכל הדיעות גיל 16 הוא בהחלט הגיל הכי מסמל ומשמעותי בתקופה הזו.

במישור הפיזי- הגוף עובר תנופה אדירה של גדילה, גביהה והתפתחות. לצורך כך הוא צורך מסת אנרגיות רבות מאד, הרבה יותר מתקופות אחרות בחיים.

כמו כן המוח מפריש כמות רבה של הורמונים האחראיים לתפקודים שונים בגוף שלנו, וכל זה מוביל לחגיגה הידועה לנו בשם – "גיל ההתבגרות" .

תקופה שבה אנו עוברים במנהרה מלהיות ילד ללהיות מבוגר אחראי ועצמאי. הקב"ה ברא את הדברים כך, שעל מנת להפוך למבוגר בצורה בריאה, אנחנו מתחילים להכיר טוב יותר את עצמנו בתקופה הזו, להכיר עולמות רגש ודעת שקיימים בנו, לייצר קשרים משמעותיים יותר, לבחון את עצמי לעומת אחרים, לראות איך אני ביחס לסביבה וכו'. לכן, קודם כל, החוסר פרופרציות או "התחושות המוגזמות" כפי שאת מתארת בשאלתך הם תהליך נורמלי, טבעי ובריא בהתפתחות שלך. בדרך בעז"ה להיות אמא חמה ואוהבת, רעייה מלאת רגש ואישה קשובה ואכפתית לסביבה שלה.

קודם כל – הורידי את הלחץ של "מה לא בסדר בך". קבלי את התהליך הזה, את התקופה הזו באמונה , באהבה ובשמחה. זכרי שכך הוא רצון ד' שהרי הוא זה שטבע בנו את הרגשות והוא זה ששרטט עבורנו את מסע חיינו.

התחושה של "אוי, מה קורה לי" לפעמים היא 90 % ממה שמפריע לנו, וכאשר מסכימים לגוף ולנפש להיות במקום הזה בלי לדחוק, בלי להאשים, אלא מתוך כבוד וחמלה כלפי עצמינו, פתאום מגלים שאין באמת בעיה ואפשר לנשום עמוק. לגבי הרגשות עצמם כאשר הם גואים ומציפים, אפשר לנסות למצוא בעצמנו כלים וטקטיקות שיעזרו לנו לאזן אותם, אני כותבת לך רשימה חלקית שעולה לי בראש, אבל בסוף זה חיפוש ותהייה מתמשכים, לוקח זמן עד שאנחנו מכירים את עצמנו ויודעים מה עושה לנו טוב ומרגיע אותנו:

1. צאי להליכה טובה

2. מוזיקה שמחה או אהובה עלייך

3. שיחה טובה עם עצמך/אמא/אחות/חברה

4. תפילה במילים שלך

5. התנדבות (להתנדבות יש כמה מעלות: משמעות, סיפוק, פרופרציות, הסחת דעת, יציאה מגבולות העצמי הקטן ועוד).

6. ציור / בישול / כתיבה ביומן אישי

7. ריקוד או כל סוג אחר של פעילות גופנית משחררת

8. לפעמים ללכת לישון ממש עוזר.

9. חשבי על דברים שמסיחים את הדעת ועושים טוב על הלב, נסי לצאת מה"בועה" של הרגש המציף, לפעמים שמסתכלים הצידה ורואים עולם שלם חי, פורח ומתפקד זה עוזר לקבל פרופרציות ולהבין שגם אם כרגע אני חשה רגשות מאד עוצמתיים עלפי אדם מסוים או סיטואציה מסוימת, זה בסך הכל גל והוא תמיד בסוף עובר, תמיד! חשבי על עצמך כחלק מהטבע השלם שברא לנו ד'. איך הוא ברא את כל הבריאה בצורה מחזורית, בצורה ששום דבר הוא לא סופי ולנצח. אחרי היובש בא הגשם, אחרי הלילה עולה הבוקר, אחרי גאות בים, יש רוגע וכן הלאה, גם נפש האדם היא עונתית, היא חווה קשת של רגשות ותקופות ומה שחשוב לזכור שבסוף הכל חולף ומשתנה, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"!

מקווה שעשיתי לך סדר ולו במעט, את מוזמנת בשמחה רבה לשוב ולשאול אם משהו לא ברור!

דרך צלחה,

נועה.