דלג לתוכן
בחברה החרדית בה אני חי, תופס משמעות רבה מאוד המושג "ועשית ככל אשר יורוך". שמשמעותו, לפחות זו המוצגת ונתפסת על ידי החברה היא – ציות לגדולי ישראל בכל נושא ובכל תחום. ברצוני לשאול מה המקור למצווה זו (אם בכלל) והאם אני מחוייב לציות בכל נושא לכל הוראה של גדול. האם כאשר לא קבעתי לעצמי עדיין רב ויוצאת הוראה בשם רב מסוים אני חייב לציית לה?
לשואל היקר שלום וברכה,
תודה על ההזדמנות שאתה מעמיד בפנינו לפתוח נושא חשוב זה. אכן כמו שכתבת תחום זה תופס מקום רב בשיח הציבורי, ולכן באמת חשוב לבדוק היכן מקומו של תחום זה בתורה, ולא להותיר אותו ברמה הפוליטית.
בכדי להגיע לדיון בתחום של "הוראות הרבנים", אקדים את היסודות לסמכות החכמים בתושבע"פ, על רגל אחת.
סמכות החכמים בתורה נובעת משלשה מקורות:
א. החכמה. כאשר לפנינו עומדת השאלה מהו הפירוש הנכון בכוונת התורה, ברור כי אלו שחכמים בחכמת התורה, יודעים טוב יותר מאחרים מהו הפירוש הנכון, ומהו רצון ה'.
ב. התורה. התורה מסרה את סמכות השיפוט לחכמי התורה. ובכל מערכת חוקים של כל עם באשר הוא, המילה האחרונה מסורה לשופטים. התורה אינה תורת יחיד, אלא תורה של כל עם ישראל, ולכן הכרח גמור הוא שבסופו של דבר המילה האחרונה היא סמכותם של "השופטים בירושלים".
ג. עם ישראל. חכמי ישראל מייצגים את מיטב הבנתו של עם ישראל, וככאלו הם מוסמכים לייצג את סמכותו של העם בתורה שבעל פה. נזכור כי החכמים יונקים את סמכותם מאימונו של הציבור. אם למשל הציבור היה מאמין דווקא בבית שמאי, לא היה עוזר לבית הלל הנתון ההלכתי כי הם הרוב בבית המדרש, ועם ישראל היה מקבל על עצמו רק את הוראות בית שמאי, וההלכה הייתה נפסקת כמותם. וכך בכל דור, סמכותם של החכמים היא מאימונו של הציבור.
כל זאת טוב ויפה כאשר עוסקים בפירוש התורה, אולם השאלה היא מהי סמכותם של החכמים בנושאי החיים, ולא בפסקי הלכה.
כאן אנו מגיעים לנקודה מהותית ביהדות. התורה אינה קובץ של הלכות (שו"ע) המופרד מן החיים. כל מי שקורא את החומש או הגמרא, רואה כי הם אינם ספרי הלכה. התורה באה להדריך את היהודי בכל אורחות חייו, ולהאיר לו תפיסת עולם המשפיעה על ההכרה ועל ההרגשות לא פחות מאשר על המעשים. גם מי שמעיין בשולחן ערוך רואה כי אין הוא מתיימר להקיף את כל אורחות החיים, אלא תחומים מסוימים בלבד.
כאשר אנו עוסקים באורחות החיים על פי רצון ה', אין לכך סדר לימוד מסודר עם ספרי הלכה קבועים, אלא המושג העומד בתחום זה במקום הלימוד הוא: "שימוש תלמידי חכמים". כלומר ההתבוננות בדרכי החיים של אלו שרצון ה' הוא נר לרגלם. ועל פי זה ללמוד איך נכון ליהודי לנהוג בדרכי חייו.
כמובן שאין זה נוגע לתחומי חול כמו רפואה ועסקים וכו', אלא לתחום העיקרי שבו עוסק השיח הציבורי, הוא תחום החינוך לתורה וירא"ש. כמו גם דרכי הפעולה אל מול העולם החילוני העומד מנגד לשליחות היהודית מימי אברהם אבינו ועד היום.
לגבי נושא זה ידוע מכתבו של החזו"א על העיוות הקיים בצמצום התורה להלכות שאינם עוסקות בהנהגה בשוק החיים… ואכן המעיין בתולדות ישראל יוכח כי מאז ומקדם היה בקהילות ישראל מתח רב בין הפרנסים לבין תלמידי החכמים, כי מטבע הדברים הפרנסים ראו את עצמם כמבינים בשאלות הקהילה ורצו לצמצם את תפקידו של הרב לשאלות של טריפות הריאה בלבד..
אפשר לראות בוויכוח היסטורי עתיק זה את העימות שבין הנביא והמלך, אולם בניגוד לתקופת המלוכה, הרי שמאז מי שמכריע בוויכוח זה הוא הציבור. אם הציבור אכפתי לכוון את אורחות חייו על פי רצון ה', והוא מאמין כי התורה מדריכה אותנו לא רק בשאלות טריפות אלא בכל תפיסת העולם שלנו, או אז הוא נותן לחכמי התורה את הבכורה.
אם נתבונן בשלשת הסמכויות של תושבע"פ שפתחתי בהם, נראה כי שלשתם פעילים גם בתחום זה, לפעמים הנקודה המרכזית היא ההכרח הציבורי בהתנהלות אחידה, ולפעמים מעמד הבכורה של החכם החי שעבר את גן המבוכה ומכיר את הטעיות היצר, ולפעמים סמכות החכם כמפרש את רצון ה'.
וכאן עולה שאלתו של האינדיבידואל: האם כתוצאה מכך נגזר כי עלי לשלוח את השכל והמצפון שלי לחופשה.. האם אינני מחויב ללמוד ולהבין מהו רצון ה' ממני, ועלי להיות כבש בתוך העדר המנוהל על ידי הרועה ?
הנכון הוא כי עיקר משמעותם של הדרכות החכמים הם בגבולות חיי הציבור. אולם בכל השאלות הפרטיות כיצד לעצב את החיים שלנו, תפקידו של האדם ללמוד ולהכריע לעצמו, לאור התורה וחכמיה. יש שייראו בכך עול מכביד, ויש שיראו בכך אופק פתוח ללימוד וצמיחה.
ולשאלתך "כאשר יוצאת הוראה בשם רב מסוים".
על פי האמור, ההתייחסות לכך אמורה להיות בדיוק כפי שאנו מתייחסים להוראה בהלכה. כפי שבהלכה אנו הולכים לברר מהם הדעות בעניין, ולמעשה כל אדם ינהג כפי שהכריעו בבית המדרש שבו הוא למד, או בקהילה שבה הוא חי. כך גם בהנהגות החיים, יברר האדם את דעות תלמידי החכמים, וינהג כפי שהכריעו אלו שאת תורתם הוא לומד ומקיים.
חשוב לציין כי כמובן שבמציאות כאשר ישנו משחק כוחות ואינטרסים בין שלל גורמים הפועלים בציבוריות, ממילא לא עומדת בפנינו המציאות בטהרתה בה אנשים אכן שומעים את דעת התורה כפי שהיא בכל עת ובכל שעה.
כל מי שהתבגר ופגש במציאות החיים נוכח כי בדרך שבין המציאות האידאלית לבין המציאות בשטח עומדים אנשים בשר ודם.. המציאות היא שגם נושאי הלכה נהפכים לפעמים לנושא פוליטי. וממילא תמיד האדם נדרש להפריד את התבן מאת הבר.
המושג של "שימוש תלמידי חכמים" כמו כל ערך תורני, משמש ביד חלק מן האנשים ככלי לרעה. נח מאד לתרץ כל עיוות בחיים עלי ידי הקלישאה שכך כולם עושים וכך אמרו בשם גדולי ישראל.. מאידך כולנו יודעים שאנשים אלו לא ישמעו למה שאמרו גדולי ישראל כאשר אין זה נח להם. הפתרון היחיד לכך הוא ביקורת עצמית. לחשוב תמיד מה באמת הקב"ה רוצה ממני, והאם אני מנסה בכנות ללכת בעקבות הת"ח, או רק להתכסות בהם כבאיצטלא המכסה את מומי נפשי.
וגם על כך נאמר "צדיקים דרכי ה' ישרים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". גם בנושאים אלו עלינו להשתמש בידע התורני שלנו, בשכל ובמצפון, ולהיות "ישרים", ולו בכדי שדרכי ה' לא יתהפכו עבורנו לדרך של פושעים, כלשון הפסוק.
כמובן שהמקורות לנושא זה הם רבים וארוכים, ואקווה שיש בדברים בכדי פתח ללימוד הנושא. ושוב תודה על האכפתיות שלך להימנות על אותם "ישרים" הרוצים ללכת בדרכי ה' באמת וביושר. ובכך אתה מאפשר לנו להעמיק מעט בנושא חשוב זה.
אוריה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
