שלום יקרה ואהובה.
קראתי את שאלתך ונהנתי מאד מהסדר בו הצגת את עצמך: ראשית, אמא, שנית, רעיה, ושלישית – עובדת.
אני מאמינה שההיררכיה הזו בקעה ממך לא לחינם והיא משקפת את מי שאת.
ואת צודקת, גם אני מאמינה שמקום העבודה, הוא חשוב, הוא הכרחי, אבל הוא מגיע אחרי זהותך כאם וכרעיה.
את כותבת שאת עובדת במקום עבודה חילוני ושמאלני ששונאים שם ממש (!) את הדת. את כותבת שבעבר השתתפת בויכוחים אולם מאז שראית שאין בכך תועלת, הפסקת.
את מתארת שאת מרגישה דחויה ולא רצויה, שהיית עוזבת, אבל את זקוקה לפרנסה.
בנוסף יש לך קושי עם חברה לעבודה שלתחושתך מקנאה בך ואף “מלכלכת” עלייך דיבורים שאינם אמת.
כל אלו גורמים לך למצב רוח לא טוב.
ובצדק.
אתגרים חברתיים מקיפים אותך במשך שעות רבות מיומך. זה לא פשוט.
את שואלת האם לעזוב? את כותבת שהיית עוזבת כבר, אבל “מה לעשות צריך פרנסה”…
לא כתבת כמה זמן את כבר עובדת במקום העבודה הזה, לא כתבת האם בעבר היה לך שם טוב וההתדרדרות החלה רק בעקבות האירועים בחודשים ובשבועות האחרונים, כשהמצב בין חלקי העם הפך לכל כך נפיץ.
אז הרשי לי לכתוב לך כך:
אם ההתדרדרות היא תוצאה של התקופה האחרונה, ובעבר היה לך שם טוב, אני מציעה להמתין שהרוחות ישכחו, שהאווירה תתמתן, והכל יחזור על מקומו בשלום.
נשמי לתוך עצמך עוד איזה חודש חודשיים, הזכירי לך שזו תקופה מאתגרת בעם ישראל, נסי להרבות שלום ואהבה עד כמה שאת יכולה, עד יעבור זעם.
במידה ומעולם לא היה לך שם טוב, או שעוברים כמה חודשים נוספים והמצב לא מתייצב, אני מציעה לך להתחיל בתהליך של חיפוש מקום עבודה אחר.
כמו שכתבת, זהותך האבסולוטית, זהותך כאם וכרעיה, קודמים לזהותך כעובדת. אישה יקרה, אמא בעם ישראל, לא אמורה להרגיש לא נוח במשך שעות ארוכות מיומה.
מקום עבודה יכול לזמן אתגרים (גם חברתיים), אבל בשום אופן לא אמור להיות כר לתחושה של דחיה, מוקד לשנאה (!) ולמצב רוח לא טוב.
אם זה המצב והוא לא משתנה, חפשי לך מקום אחר.
הקב”ה, אב הרחמן רוצה בטובתך ואין ספק שיש בכוחו לזמן לך מקום עבודה שיש בו גם פרנסה בשפע, וגם תחושה נעימה וטובה.
בשולי הדברים,
כתבת ש”היית עוזבת, אבל מה לעשות, צריך פרנסה”.
הייתי מזמינה אותך לחשוב על המשוואה הזו שאת מציירת:
את צריכה פרנסה – אז את נשארת במקום שלא טוב לא בו.
ואני שבה ואומרת,
כן. יש מקומות עבודה מספקים ומשמחים ששכרם בצידם. האמיני בכך. את ראויה.
מאחלת לך שתשכילי לבחור נכון,
ולראות סיפוק ושמחה במעשייך,
רבקי