The Butterfly Button
התפרצויות ותחושת בדידות בנישואין

שאלה מקטגוריה:

אשמח לעצה ,עזרה ,הקשבה.
אני כותבת ובוכה. מרגישה לבד בזה ממש.
אני בת 35 נשואה כ 12 שנים עם 3 ילדים. האמת שמתחילת הנישואים היה קשה. ממש.
כבר בשבוע הראשון מהחתונה היה ריב גדול ממש ,האמת שזה לא ריב אלא יותר התפרצות של כעס מצד בעלי. הוא ממש צעק וכעס עלי על משהו שלא עשיתי לדעתו בשבת הראשונה שלנו אחרי החתונה. אני זוכרת שזה היה בלילה והייתי ככ בהלם מזה שפשוט בכיתי את עצמי לדעת. בכי מטורף של הלם ופחד. הוא צעק המון וכשראה את התגובה שלי נרגע אחכ ובזה זה נגמר. כלומר לאותו לילה.
מפה לשם, לצערי כבר התרגלתי לפרצי הכעס שלו ואני עונה לו ולא מופתעת מהצעקות אבל בוכה לתוך הכרית, בבוקר בדרך לעבודה ובורחת לשירותים בעבודה לבכות ולשחרר מהלב.
יש המון ספינים, תמיד בסוף יוצא ממנו שאני הלא בסדר, שתמיד יש הסבר לקושי שלו , פעם זה שלא עושה מספיק ספורט, עומס בעבודה, חוסר הבנה שלי, ועוד ועוד.
כבר היינו בטיפול זוגי כמה פעמים. בפעם האחרונה היתה באחת מהפגישות שלנו התפרצות של עצבים שלו עלי, מיותר לציין שהיא היתה מינורית ממה שיש בבית ,בהתחשב בזה שהיתה פה נוכחת המטפלת. ואחרי הפגישה הזו המטפלת אמרה שעד שהוא לא ילך לטיפול של שליטה בכעסים היא לא מוכנה להמשיך את הטיפול הזוגי.
כמובן שזה לא יצא לפועל ושוב חזרנו לאותו המסלול.
אני מרגישה שאני נכנסת לחרדות מהזוגיות הזו שלנו. שאני חסרת סבלנות ומרוחקת. שאני לא אמא מספיק טובה , שהבית שלא שמח.
ויחד עם זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי לקדם גירושים ולא ברור לי למה.
אני מתפרנסת יותר ממנו. בטיפול בבית ובילדים הכל עלי, הכל כולל הכל.
אני מרגישה ככ חסרת ביטחון ומוקטנת. לא רואה איך חוזרת לעצמי שהייתי לפני הנישואין. כואבת על הילדים שלי. מאוכזבת מהבחירה שלי.
מרגישה תקועה במקום ממש.
יש תקופות אחרי ריב שאנחנו לא מדברים שבועות (!) וגם כדי שנחזור לדבר הוא שוב מוכיח אותי, מרגישה שאין לו חמלה עבורי, בכלל. לא על הקושי שלי , הכאב הלבד.
ואני ככ פוחדת. כל השנים האלו באמת האמנתי בו שיוכל להתגבר על זה, ושיפתח את עיניו ויראה ומבין מה עובר עלי.
אשמח לעצות.
תודה

תשובה:

שלום יקרה ואהובה

כמה כאב לי לקרוא את מה שאת כותבת. אני מרגישה את התמודדות ארוכת השנים שלך, את התהייה והבלבולים, את הלבד הגדול, את התסכול ורגשות האשמה ואת האכזבה מהבחירה. כל כך הרבה נקודות מצערות וכואבות שלא פשוט לחיות עם כל אחת מהן בנפרד – ובטח שלא עם כולן יחד.

אנחנו לא מכירות, אבל בין השורות אני מזהה אישה לביאה, עוצמתית שלמרות כל הקשיים שאת חווה, ולמרות כל האתגרים שמקיפים אותך – את מבררת ומתאמצת ועושה את הכל בשביל לדאוג לעצמך ולילדים לחיים טובים ואיכותיים יותר. אני קוראת על אישה עם עמוד שדרה, שמתפרנסת יפה ושכל עול הבית עליה. אישה שקוראת את המפה נכוחה ומבינה שיש משהו שצריך להיעשות – והנה: קמת ושלחת שאלה. תחילתה של גאולה.

לפני שאכתוב לך מספר נקודות שחשבתי עליהן אני רוצה לציין בכלליות שבתשובה נשים את הפוקוס, לשם שינוי (?), עליך. אני בכוונה לא נכנסת לכל הנושא של התפרצויות הזעם והכעס גם בגלל שאני לא מספיק מומחית לכאלו מקרים (ויצרפו לך לתשובה תשובות אחרות בנושא הזה) וגם בגלל שמרגיש לי שאת, כאישה בפני עצמה, נעלמת ונאלמת בסיפור הזה ונוטרלת קצת או הרבה מהיכולות והכוחות שיש לך. חשוב לי להתמקד בךֱ! כאישה מיוחדת ויקרה של ה’ ולא רק כ”אשתו של מישהו שסובל מהתפרצויות זעם ולא יודעת איך להתמודד ומה לעשות”.

בואי נתחיל 😊

זה אולי ישמע לך מוזר אבל אני רוצה לבקש ממך, עד כמה שזה אפשרי, לשים לתקופה הקרובה את כל הנושא הזוגי בצד. הרי המצב הוא לא חדש ואת מתמודדת איתו כבר שנים ארוכות. נניח להחליט שעד ר”ח כסלו או עד חנוכה את שמה את ההחלטה והחשיבה שלך על האתגר הזה על HOLD, על השהייה? מאוד מקווה שתחליטי שאת מסוגלת. אני מאמינה שעדיין תדרשי להתמודדות ברמה היומיומית מול הכעסים והתפרצויות – אבל בכל פעם שזה קורה נסי להגיד לעצמך. נכון, אני מתמודדת עם האתגר הזה אבל עכשיו אני חושבת על עצמי ואחזור לחשוב עליו בחנוכה. לא ברחתי לשום מקום.

אני שואלת את עצמי בכל התיאור שלך – מה איתך? איפה את? האם יצא לך ללכת למישהי לשיחות אחד על אחד או ‘רק’ הלכתם לייעוץ זוגי מקצועי? בכזו התמודדות מורכבת אישה לפעמים יכולה ללכת לאיבוד בתוך עצמה – וזה לא נעים בכלל.

בהנחה שהלכת לייעוץ פרטני ובהנחה שלא – אני מאמינה שמה שהיה צריך להיות זה הכי טוב שרבש”ע החליט בעבורך – ועכשיו נתקדם להווה ולמה שאפשר לעשות.

הסיבה בגללה אני ממליצה לך לשים את מירב הפוקוס על עצמך היא בשביל לעזור לך להכיר את עצמך החדשה, המחוזקת מכל ההתמודדות הגדולה הזו, בתקופה הזו תוכלי לבנות את הכוחות הפנימיים שלך ולמלא את מאגרי הנפש והשמחה המרוקנים.

אני ממש מקווה שתתמסרי לתהליך הזה, שתראי את התועלת הרבה שיכולה להיות לך ממנו ותגיעי לבחון את המצב בעוד חצי שנה מנקודת מבט אחרת, חזקה יותר ומודעת יותר.

במאמר מוסגר אציין שיכול להיות שכדאי לך לשקול לקבל ליווי אצל אשת מקצוע שתעזור לך לבנות את עצמך מחדש אחרי כל השנים המורכבות שעברת. ועד אז – אנסה בעז”ה לתת לך כמה כלים.

לפני כל הכלים הנחמדים מאוד שהם בגדר השתדלות – אני מאמינה שאת יודעת וכבר עושה – אבל חשוב לי לציין שהתפילה היא הכלי הכי הכי הכי יעיל במקרים כאלה ובכלל. תפילה גם מן הסידור או ספר תהלים ולא פחות תפילה במילים שלך לרבש”ע: ספרי לו על ההתמודדות, על מה את מרגישה וכמה כואב ומתסכל לך – זוהי העצה הכי טובה, יעילה ואפקטיבית שאני יכולה לתת לךֱ

והנה, כמה כלים פרקטיים בנוסף 😊

1. הבנה ומודעות עצמית

ראשית, חשוב ביותר שתביני את עצמך בכל הסיטואציה הזו – גם כי כרגע אין מישהו אחר שיבין אותך (בעלך הרי מאשים אותך) וגם לנשים שהבעל שלהן כן מבין אותן בדר”כ אני נותנת את העצה הזו – כי תמיד יש מקומות או אירועים בהם אנו נזקקים להבנה העצמית הזו. מציעה שתתאמני בחודשים הקרובים בכל פעם שעולה בך הרגשת המצוקה, הקושי, התסכול או הבהלה לשבת עם עצמך כמה דקות ולא לברוח מהקושי או להיבהל ממנו (כי בהתחלה זה מאוד מבהיל) אלא לשבת ולהביא חמלה אמיתית לעצמך.

ממש להגיד לעצמך כמו שפסיכולוגית היתה אומרת לך, או חברה טובה שאת מספרת לה על ההתמודדות שלך :”אוי, איך קשה לי, איך לא פשוטה לי ההתמודדות הזו, אין אני מיואשת ומתוסכלת ומפחדת שכל החיים אני אהיה במערכת זוגית בלתי אפשרית שכזו. אכפת לי על הילדים שגדלים ככה וכו’ וכו’ וכן הלאה”.

המטרה של ההבנה העצמית הזו אינה חלילה לשקוע בביצה סמיכה של תסכול וייאוש אלא להוציא את הכאב החוצה ולהמשיך הלאה ממקום נקי וטהור יותר. אחרי שאת מוציאה את הכאב החוצה (וזה יכול להיות בישיבה מס’ דקות בשקט. במחשבות בינך לבין עצמך או בכתב או איך שנח לך) את ממשיכה הלאה ל”לעשות לעצמך משהו טוב” – וזו בעצם הנקודה הבאה

2. לעשות טוב לעצמך – לשים את עצמך במרכז לפני כולם

אני משערת שהיומיום שלך עמוס מאוד במחשבה על אחרים: במחשבה על התפרצויות הכעס של בעלך, במחשבה על הילדים ועל ההתמודדות שלהם, במחשבה על הספקים ועבודה ובית וכו’. ועל עצמך?? יוצא לך לחשוב???

בחצי שנה הקרובה סגלי לעצמך הרגל של לחשוב ולעצור 3 פעמים ביום להפוגה קצרה של אפילו 5 דקות ולפנק את עצמך במשהו קטן. לעצור את כל השטף והעומס של מטלות החיים – ולהיות רגע עם עצמך. אל תיבהלי – לא מדובר על משהו שדורש זמן. מאמץ. או כסף. תסכימי איתי ש 5 דק ביום כפול 3 פעמים שזה בסה”כ רבע שעה במהלך כל היום כל אישה יכולה למצוא לעצמה. נכון?

זה יכול להיות דברים פשוטים שלא חייב שיעלו הרבה כסף כמו לאכול לבד בשקט בחדר שלך כמה קוביות של שוקולד בלי ילדים שמשוחחים איתך תוכדי. יכול להיות לצאת להליכה קצרה עם חברה. לסחוט לעצמך מיץ תפוזים, לקרוא כמה פרקים בספר שאת אוהבת או כתבה בעיתון. דברים קטנים שמשמחים אותך ושאת לא מגיעה אליהם במהלך היומיום. העוגנים הקטנים הללו הם חיוניים, הם מוכיחים במובן מסוים לעצמך ולעולם שאת קיימת וראויה לטוב. ואת פותחת מעגל של נתינה לעצמך שיוביל לנתינה ודאגה של היקום עבורך – מה שכנראה לא קורה מספיק היום.

אני רוצה להרחיב שזה לא רק לחשוב על עצמך. אלא לשים את עצמך במרכז לפני כולם – וזה ממש לא אנוכי או על חשבון הילדים. קחי לדוגמא ילדים שרוצים לשתות ומגישים לך כוסות שתמזגי להם מהבקבוק שתיה מרווה. איך תוכלי למזוג להם אם הבקבוק שלך ריק? הם יישארו צמאים ומתוסכלים.

ולכן, כל כך חשוב לשים את עצמך ראשונה ובמרכז ולדאוג שהכלי הפנימי שלך יהיה מלא בשביל שתוכלי להעניק להם. החיים שלנו הם שיקופים של מראות: מה שאת מוציאה לסביבה ומראה לסביבה – זה מה שאת מקבלת בחזרה. אם את עומדת מול המראה בפרצוף כועס – את תקבלי בבואה כעוסה. אם תעמדי מול המראה שמחה ומאושרת – זה מה שתקבלי בחזרה.

כך עם העולם – אם את שמה את עצמך במרכז ודואגת לעצמך – היקום ידאג לך. ואם את דוחקת את עצמך לתחתית הרשימה וחושבת על כולם לפנייך – זה מה שתקבלי מהסביבה. בבחינת “במידה שאדם מודד – מודדין לו”. ולכן, מלדאוג לעצמך ולשים את עצמך במרכז – רק תרוויחי בענק!

3. להפוך להיות ‘טפלון’ כשצריך

מכירה את מחבתות וסירי הטפלון השחורים בדר”כ? אלו שאת מבשלת בהם וכמעט כלום לא נדבק אליהם? מכירה את זה ששוטפים אותם והמים מחליקים עליהם? סוג של נוגעים ולא נוגעים כי הם לא באמת נטמעים?

הייתי מציעה לך לנסות להיזכר בדימוי הזה כשבעלך מאשים אותך בדברים שאת יודעת בוודאות שאת לא קשורה אליהם, לא אחראית עליהם, או צודקת לגביהם ב 100%.

נתת דוגמא שבעלך מתפרץ עליך כי יש לך עומס בעבודה, או חוסר הבנה. בכאלה מקרים אני רוצה שתעצרי רגע לפני שאת בכלל מגיבה לבעלך, לפני שאת בעמדה הפנימית לוקחת את האחריות עליך והאשמה וחושבת שניה עם עצמך בחכמה שיש בך ובבהירות המחשבה וניסיון חייך. “האם הוא צודק?” האם הוא צודק בהתפרצות הזעם הזו לגבי חוסר ההבנה. נכון, יכול להיות שהיה מצב בו באמת לא הבנת משהו. נכון. קורה לכל אחד ואחת. אנחנו בני אנוש יצורי תמותה ולא רבש”ע שחף מטעויות. בכזו סיטואציה כדאי שתתני לעצמך את האמפתיה עליה דיברנו בסעיף אחד. ואח”כ תבחני האם באמת יש כאן משגה שלך. בהנחה שאין משהו אקוטי אלא משהו שהוא נורמאלי וקורה וכולנו טועים את אומרת לעצמך בראש “אני טפלון! זה לא הולך להידבק אלי ולהיצמד אלי כל האנרגיות הקשות הללו והכעס. אני כרגע הולכת מפה / אוטמת אוזניים במובן וירטואלי או אפילו אמיתי אם זה בסדר / אני עכשיו מסיטה בכח את המחשבה לכיוון אחר ולא שומעת את כל הכעס הזה כי אני טפלון וזה לא קשור אלי”. בהתחלה זה כנראה יכול להיות לא קל. כי הטייס האוטומטי שלך מן הסתם רגיל מיד להתגונן ולהתקפל מההתקפה אבל לאט לאט תרגישי שאת מתחזקת והדברים נהיים קלים ואפשריים יותר – ממש כמו כל מיומנות שנרכשת.

באותה נשימה חשוב לי לדבר על רגשי האשמה והביקורת והשיפוטיות שיש לך כלפייך. אני רוצה לשקף לך מבחוץ שאת מתמודדת עם מערכת יחסית מורכבת וכל מה שאת מספרת שאת מחזיקה את הבית, מפרנסת ובכלל נשארת שפויה- זה מה שמופלא בעיני. מציעה לך לשחרר את המקומות של הביקורת העצמית מחייך – כי זה לא מגיע לך! אני בטוחה שעשית את הכי טוב שיכולת בכל רגע נתון ואין סיבה להתחרט. כאנשים מאמינים אנחנו יודעים שמה שהיה – זו תוצאה של החלטה של רבש”ע. לגבי העתיד – יש לך השפעה עליו כבר בעצם שאילת השאלה ולקיחת אחריות. ייסורי מצפון הם עצת היצר הרע כי הם רק גורמים לעצבות ומחלישים, מכלים כוחות שיוכלו להיות מיועדים לשמחה ואנרגיה טובה.

בהמשך לסעיף הזה וגם בנפרד אני רוצה לעבור לנקודה הבאה שנקראת

4. “זה שלו”

לכל אחד בחיים יש התמודדויות ומסע חיים שעליו לעבור. לבעלך יש התמודדות עם נושא של התפרצויות זעם. התמודדות מכובדת בהחלט שאני מתפללת ומאחלת לך ולו לנסות לטפל בה ולפתור אותה בהקדם ככל הניתן. לך יש את המסע הנשמתי שאת אמורה לעבור בעולם לצד ההתמודדות הזו של בעלך – אבל לא במקום. כדאי לזכור את זה בזמן של התפרצויות כעס. להגיד לעצמך כמו מנטרה בראש “זה שלו. זו לא אשמתי. ההתפרצות הזו היא מעבר לכל הפרופורציה וזה אתגר שבעלי מתמודד איתו. אני טובה וראויה כפי שאני. אין לי כל קשר לזה”.

5. בזמן ההתפרצות

בזהירות ממש מציעה לך לבחון – כי אני לא מספיק מכירה לעומק את חומרת הבעיה – וגם אם כן, זה משהו שהייתי מנסה מאוד מאוד בחכמה, בעדינות ובאסרטיביות כשמתחילה ההתפרצות לנסות להגיד: “סליחה בעלי. אני אשמח לשמוע מה יש לך להגיד או מה אתה חושב על הנושא הזה אבל אני מבקשת שתדבר אלי בצורה מכובדת כי ככה זה לא מכבד את שנינו”. או אולי להגיד “ככה לא מתאים לי שידברו אלי” ואם אפשרי לצאת החדר. אני כותבת את זה מאד בזהירות כי אני לא רוצה ליצור הסלמה של המצב ולהפוך אותו לעוד יותר אלים במובן המילולי או חלילה הפיזי – אבל תנסי לחשוב על הכיוון ולראות אם את יכולה להיעזר בו או בחלק ממנו.

6. החרדה וה”כאן ועכשיו”

כתבת שאת נכנסת לחרדות מהזוגיות הזו, שהיא גורמת לך להרגיש אשמה, שאת אמא חסרת סבלנות ומרוחקת. גם כאן אני רוצה לבקש ממך שתביני את עצמך שהכל כל כך נורמאלי – קשה מאוד לחיות תחת מתקפה תדירה שכזו ולא לחשוש שאנחנו מאבדים את הנורמאלית, את השמחה והביטחון העצמי.

יש “כדור הרגעה” מנטאלי לחרדה שיכול לעזור מאוד מאוד והוא נקרא “כאן ועכשיו”. החרדה היא בעצם כניסה למצב של סטרס פיזי על בסיס בהלה רגשית גבוהה ושל תחושה שאנחנו במבוי סתום ללא מוצא. היא בעצם תוצאה של “דאגה בהווה מהעתיד על בסיס העבר” – כבר אמרו במקורותינו “העבר אין והעתיד עדיין וההווה כהרף עין – דאגה מנין?” אם אנחנו חיים את הכאן והעכשיו ברגע הנתון בלי לחשוש מהעתיד על בסיס העבר – בהרבה מהרגעים אין לנו ממה לחשוש או להצטער. כי בעצם אם הרגע בעלך לא כועס עליך ואת עם הילדים שמשחקים לידך בנחת. הרגע הנוכחי הזה – יש בו בעיה? מאמינה שלא. ברגע שאת בעבודה ורחוקה מבעלך יש בעיה? גם לא. ברגע שאת נתונה פיזית להתפרצות? שם יש באמת אתגר שכעת כבר יש לך כלים להתמודד איתו. כלים כמו לתת לעצמך בראש אמפתיה והכלה למצב, להגיד באסרטיביות שלא מתאים לך. להחליט לצאת מהדר. להגיד ולהבין ש”זה שלו ולא שלך” ולדאוג לעצמך. ככל שתתרגלי את הלך הרוח הזה – אני אמינה ומאחלת לך שמינוני החרדה יכולים לפחות באופן מאוד משמעותי.

יש פה הרבה דברים

ממש הייתי שמחה שלא תוותרי על אפחד מהם כי הוא יכול לתרום לך משמעותית

ורק אחרי חצי שנה בה שמת את עצמך בראש סידרי העדיפויות ולמדת ליצור בידול ברור בינך לבין ההתנהגויות של בעלך אני רוצה להאמין שאת תרגישי לא רק ש”חזרת להיות העצמך של לפני הנישואין” אלא חזרת להיות הגירסה המשודרגת של עצמך מאז ומתמיד כי גילית איזו מקסימה את וכמה כוחות נפש יש בך וכמה, לצערי בדרך הקשה, גדלת מכל הסיטואציה הזו. כשאת מרגישה שהתחזקת – אז תיגשי לבחון את הסיטואציה הזוגית שוב.

אני מאמינה שנקודת המבט שלך אז תהיה אחרת, ממקום מפוכח וחזק יותר.

מתפללת בשבילך ומאחלת לך שתגלי שינויים משמחים. וגם אם חלילה לא – מאמינה שיהיה לך היכולת לבחון מנקודת מבט רגועה יותר את המשך דרכך.

איתך בתפילה

רותי

מצרפת לך תשובות בנושא התפרצויות כעס

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!

בעלי עם התפרצויות כעס עלי ועל הילדים

בעל עם התפרצויות זעם

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

גיליתי שבעלי מתמודד נפש
אני נשואה שנה אחרי הכרות קצרה. לא ידעתי שבעלי מתמודד נפש. כעת אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. יש לו התפרצויות, התמכרות ועוד. יש רגעים שממש רע לי איתו. לא רוצה להתגרש ולהפקיר אותו רק בגלל שיש לו בעיות נפשיות מצד שני מה אני יכולה לעשות? -השאלה קוצרה כדי...
לא מתקדם בקשר מחשש להחליט
אני לא חרדי האומנם אבל אני צריך תשובה אמיתית אני צריך תשובה אמיתית לצד היגיון ואמונה אני בזוגיות כבר שנה יש לציין שאנחנו לא נשואים אני שמתי לעצמי זמן יעד לזוגיות כדי להחליט להקים בית אני לא סמכתי על עצמי בהתחלה לכן נתתי לעצמי זמן להחליט זמן להכיר את הצד...
אשתי מדי צנועה וסגורה בשבילי
אני אברך חסידי שאשתי מאוד יר”ש ומאוד צנועה (ובשבילי זה מידי), בעבר היה יועץ שפתח אותה קצת בהתנהגות הזוגית אך זה רק היה לתקופה קצרה שלאחריה אמנם המשיכה אבל רק כמו שכפאה שד, גם בנושא הלבוש שלה בבית וגם בנושא כל ההתנהגות שאני כמה ליותר אהבה שתתבטא בין השאר גם...
קושי עם שמירת שבת מול בעלי והילדים
אני נשואה ויש לנו ב”ה שני ילדים בני 10 ו12 חזרתי בתשובה ממש לאחר נישואי ולבעלי ממש קשה עם זה. יש לנו הרבה ויכוחים סביב הנושא בכלל ובעיקר בכל מה שקשור לשמירת שבת וחגים. ב”ה הילדים שומרים שבת ככל יכולתם כבר כמה שנים. וזה נושא שעוד יותר מעלה כעסים ,גם...
איך מפרקים נישואים שיש ילד בתמונה?
אני ואשתי נשואים כבר מעל שנה יש לנו ילד בתמונה ומאז שהגיע לעולם אשתי לא מתייחסת אלי יפה, זה מתבטא בדיבור קולני בחוסר סבלנות אלי, כבר המון פעמים ריבים שלנו הגיעו לשיחות על גירושים , ונראה שאנחנו כבר בחצי הדרך לשם, אני יודע עמוק בתוכי שאם לא היה ילד בתמונה...
בעלי מסתיר ממני
אני נשואה כבר מספר שנים הזוגיות שלנו טובה. אני אוהבת ומעריכה את בעלי. הוא אדם מכובד בקהילה שלנו ובאמת טוב לנו. לאחרונה גיליתי שבעלי מסתיר ממני משהו משמעותי מעברו. כשניסיתי לשוחח איתו על כך, הוא נמנע מלשתף אותי בפרטים וטען שהוא מטפל בעניין בעזרת גורם מקצועי. אני מתלבטת כיצד להגיב....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן