שלום לך, בעל יקר!
ראשית כל – מזל טוב!! בעזרת ה' שיהיה הכול בקלות ובשעה טובה ותזכו לשפע שמחות.
שנית, קבל את התנצלותי הכנה על העיכוב בתשובה, הייתי בתקופה עמוסה באופן חריג.
לגוף שאלתך. אני חושב שגברים רבים מאוד, יוכלו להזדהות עם התחושות שאתה מתאר, בצורה כזו או אחרת. אכן, לא קל הוא המצב בו מאשה חיה, תוססת, פעילה ונעימה – פתאום אשתך הופכת לאדם חלש, עייף וכמעט חולני. רשימת המשימות שלך פתאום מוכפלת, והתוספת מורכבת ממשימות שאיננו טובים בהם ומקשות עלינו מאוד, מה שנקרא "עבודת נשים לאנשים". פעם התבטא בפני חבר כי קל לו יותר לקדוח עשר חורים בקיר בטון, מלכבס, לתלות ולקפל מכונה אחת…
חלק מהמפתח לפתרון, לדעתי, הנו שתדע כי הקושי שאתה חש הוא – באמת קשה! נכון מאוד! תקופות היריון כאלו הינן תקופות מאתגרות מבחינה פיזית ונפשית. חד משמעית.
מניסיוני, כשתפנים שהקושי שלך מוכר, הגיוני ו'לגיטימי' – יהיה לך קל יותר להתמודד איתו.
מחקרים מראים, שההיריון משפיע פיזית גם על גופו של הבעל! למשל – השמנה, עייפות,
ידיעה שכדאי להוסיף כאן, לפני שנמשיך, היא שאין היריון אחד דומה למשנהו, ואין אישה דומה לחברתה. כל מקרה לגופו, וכל פעם יתכן שתהיינה תופעות לוואי אחרות, ויתכן שלא תהיינה כלל. כך שיתכן וכעת אתה מתמודד עם קושי שבעתיד לא יופיע.
ואף על פי כן – כעת אתה מול התמודדות לא קלה, שצריך לתת את הדעת אליה ולהתמודד עמה בהצלחה.
שלא עשני אישה
והאמת, שלפני הכל – הכרת האתגרים שמתמודדת עמם האישה בתקופה כזו, עשויה להקל עלינו את התמודדות ולסייע לנו להבין טוב יותר את הצד השני.
כי האמת, האובייקטיבית, הטהורה – ששום גבר לא הבין, ולא יבין.
"שלא עשני אשה" זו ברכה שאתגרה לא מעט את תנועת הפמניזם הדתי. אך לדעתי, יש משמעות פשוטה בתכלית לברכה זו שנתלית במציאות עובדתית לחלוטין וכלל לא עוסקת בהגדרת מעמד או היררכיה. אמר לי פעם רופא פנימי; "תן לגבר עשרים דקות של היריון חודש שמיני ככה, והוא מפיל – או שהוא עצמו נופל…" אולי זה קצת אנוכי, אך תחושתי היא שראוי בהחלט להודות ליושב במרומים שלא עלינו נגזר "בעצב תלדי בנים". התחושות, הכאבים, הבחילות, ההקאות, השינויים ההורמונליים, ולאחר מכן תהליך הלידה – אלו הן תחושות שרק לאשה יש את כוחות הנפש לשאת אותן.
חשוב לדעת ולהכיר שאשה בתקופת ההיריון חווה תקופה קשה מאוד שמעיקה עליה, ושהתסמינים הללו כמעט ולא בשליטתה. מחקרים מצביעים על כך שהעייפות בהיריון טובה לעובר, כי הוא מתפתח מאוד בזמן השינה של האישה, ולכן המוח מפריש הורמונים שדואגים להוביל אותה למיטתה..
"עוד כמה שנים תהיה בעל טוב…"
זכור לי, שתקופה לאחר נישואיי פגשתי בידיד שנערץ עלי, אדם צעיר יחסית, אך מלומד וחכם מאין כמותו, שעולם המחשבה שלי נתרם ממנו רבות.
אחר שיחה קצרה, הוא שאל אותי בפתאומיות; "ישראל, אתה בעל טוב?". חשבתי כמה שניות והשבתי "אני חושב שכן. בהחלט".
הוא הביט בי במבט עמוק, ואמר לי בשקט "לא. אתה עוד לא בעל טוב". ולפני שהספקתי לתמוה על דבריו הוסיף "בעזרת ה' עוד כמה שנים, תוכל לקרוא לעצמך בעל טוב…"
לא ממש ירדתי לעומק דעתו אז (למרות שכוונתו הייתה ברורה), אך כעבור כמה שנים – הבנתי.
בעל טוב הוא לא זה שיודע לצאת עם אשתו, לטייל, לבלות ולקנות לה בהפתעה מתנה יקרה. החוויות הללו, שחשובות עד מאוד לחיי נישואין כמובן, הן חוויות שבסופו של דבר אתה נהנה מהן, לא מקריב עבורן!
בעל טוב – הוא זה שיודע לתמוך ולפרגן דווקא בשעות הכי מעצבנות וקשות, ואין צורך להרחיב בתיאורים שכל אדם נשוי מכיר…
בעל טוב – הוא זה שיודע לקחת אחריות, כפי שנשמע מתיאורך שאכן אתה מרבה לעשות, ומטפל גם במה שאשתו בדרך כלל מבצעת.
בעל טוב – הוא זה שיודע לשתוק כשמאוד מאוד בא לו דווקא לדבר, יודע ליצור אווירה נעימה גם כשלא בא לו וכשזה לא 'מוצדק'.
מאז, אני עמל כדי להיות בעל טוב יותר, ופתאום – לא ברור לי לחלוטין שאני ראוי לתואר, ללא רבב…
מטרת הנישואין
והאמת, שהדברים הללו הם הם יסוד הבית ואחת ממטרות הנישואין.
כולנו יודעים ששלום בית ושמחה בבית הם דברים רצויים וטובים בעיני ה'. על פי הקבלה, וגם על פי ההיגיון, עבודת המידות בבית בונה את האדם ומקדמת אותו לקראת מטרת בריאתו. ועבודת המידות פירושה – עבודה. ממש.
להתאמץ, לעמול.
עבודה כפשוטה, לא באה לידי ביטוי רק בימים הטובים והנעימים, אלא גם ובעיקר בימים שאתה מדבר עליהם, הימים בהם אתה חש בקושי רב ולמרות זאת מחייך, משרה אווירה נעימה ודואג לרווחת כולם.
לדעתי, כבר כעת אתה בעל טוב, ואם תמשיך בדרך שתיארת שבה אתה הולך – תהיה ראוי לתואר הזה במלוא הדרו, לאורך ימים ושנים, ותדע – שלא רכשת את התואר בהינף יד…
אאחל שוב שיהיה הכל בקלות ובשעה טובה, באווירה טובה, בשמחה ובאהבה.
בהצלחה!
ישראל כ.
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
קראתי את דבריך בעניין, וקצת באנחה.
לא מכירה את אשתך, זוכרת על בשרי מה זה הריון ראשון… (וגם אלו שאחריו, אבל בדרך כלל הראשון הוא הלם אמיתי לגוף.)
אתה לא מכיר אותה ככה, ורוב הסיכויים שגם היא לא מכירה את עצמה ככה.
ה'נפילה' הזו למיטה במקום כל דבר אחר, היא לא עצלות או טיפשות, היא פשוט תשישות.
תשישות עמוקה וחזקה, שאי אפשר להבין אותה עד שלא חווים אותה.
אין לי מה להוסיף על דברי המשיב, שענה יפה ובבהירות.
העידוד היחיד שיש הוא שבסוף, מתישהו, זה נגמר.
(ואז צריך להתאושש מהלידה, שזה גם זה תהליך ארוך וממושך).
ברוכים הבאים לחיים האמיתייים, ובהצלחה!
הדרך לא תמיד קלה, אבל בעזרת ה' משתלמת.