שלום לכם,
קצת על עצמי, אני בחור ישיבה, בעבר (או ליתר דיוק: תמיד) היו לי שאלות וספיקות הקשורים באמונה ואכמ"ל, אני אוהב לקרוא וללמוד דברים חדשים, כך שיצא לי לקרוא הרבה על 'מחשבת ישראל' או לחילופין 'מדעי היהדות', ובעקבות כך הבנתי שעיקר הקושי שלי הוא לא אמונה באלוקים, אלא אמונה בכל מיני תפישות שונות לגבי האמונה באלוקים וקיום המצוות (וכן ביקורת על הציבור החרדי שאליו אני משתייך, אך זה לא הנושא כרגע). התחברתי מאוד לגישה 'הרציונלית' שבראשה עומד כמובן הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים, ובמקביל התרחקתי (מחשבתית) מגישות שונות בעיקר קבליות אבל לא רק.
אבהיר שבעיני אין מחלוקות בין הגישות הללו בעינינים ספציפיים כמו במחלקות ההלכתיות למשל, אלא יש כאן תפישות עולם שונות לגמרי.
אני אנסה לתת דוגמא קטנה כדי להמחיש את הרעיון: כישוף, עין הרע, לחשים, קמיעות, לפי הרמב"ם אינם קיימים וזה הבל אחד גדול, אין "כוח" אחר בבריאה מלבד הבורא, והעולם כפוף לחוקי הטבע. אך לפי גישות אחרות המונחים האלה קיימים גם קיימים ואוי למי שכופר בקיימותם, וזוהי לצערי הגישה של רוב האנשים. הגישות הללו גם מתבטאות בפירוש המקורות, ובפירוש החיים על פי המקורות, באמונות ובדעות, קשה לי להתעלם ולומר 'מה זה משנה?' ובכללי אם ניתן לי לסכם בראות עיני את ההבדל שהגישה הראשונה מעמידה את החקירה השכלית בראש מעייניה כלומר היא יוצאת מנקודת הנחה של לבחון את הדברים על פי השכל (כמובן, בצורה ראויה), אך הגישה השנייה מתאפיינת בהיעדר ביקורתיות ובאמונה תמימה או פונדמנטליסטית. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, וכאן אגיע לתוכן השאלה שלי אליכם, איך ניתן להכיל את המורכבות הזו, גם כלפי עצמי, האם אני אמור לנסות ולחקור כל נושא ולגבש לעצמי עמדה עד כמה שניתן? אני יכול להגיע לדעות שונות ולא מקובלות שאולי לא יוסיפו הרבה אושר לחיי. אך מנגד חקירת האמת הינה חשובה ומרתקת כך שקשה לי לראות מצב שאני פשוט עוצם עיניים.
האפשרות השלישית שאיני יודע אם היא אכן קיימת, היא חקירה מתוך ניתוק אישי, כמו שניתן לראות הרבה פעמים באוניברסיטה למשל, ללמוד את הדברים מבלי לגבש דעה אישית, אך זה נראה לי בלתי אפשרי.
מעבר לכך הדבר שהכי מפריע לי והאמת שקצת מפחיד אותי זה ההשלכות הסביבתיות כמובן שזה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על נושאים שהשתרשו עמוק ביהדות, בד"כ אפילו קשה להעלות אותם בכלל לדיון ק"ו שלחלוק עליהם..
אם יש לי דעות שונות (שמגובות בדברי חלק מגדולי ישראל, כלומר אינן מומצאות או אפיקורסיות) מהדעות שמקובלות, האם נגזר עלי לשתוק וכלפי חוץ להנהן ולדקלם דברים שאני איני מאמין בהם כלל? מעבר לכך החשש האמיתי שלי הוא בבחירת בת זוג, איך אסתדר עם בחורה 'קלאסית' האם לא אשתף אותה? ואם כן.. או אולי לחפש מישהי שהיא מאוד פתוחה בדעות או מהציבור הדתי לאומי?
ושוב, הרבה פעמים שאני שומע שיחות בישיבה או מחוץ לה, זה מכניס אותי קצת ללחץ נפשי (דוגמא קטנה: לקראת פורים הראש ישיבה דיבר על הפור שזה נושא של אמונה, אין גורל, אין מקרה, הכל יד ה' ומי שחושב אחרת הוא עמלק, והוסיף שכל הגרלה שנעשית לפי הכללים ובלי רמאויות זו תוצאה ישירה של יד ה' וכו' וכו', הסתכלתי מסביבי נראה לי שהיחיד שהדברים הפריעו לו זה אני, אין דבר כזה הסתברות? הכל יד ה'? מעבר לכך גם בנושא ההשגחה אני לא מקבל את תפיסת אותו רב שכל דבר שזז זה רצון ה' ממש שיזוז, ה' קבע חוקים בעולם ומאז העולם פועל על פיהם, וככל שהאדם מתקרב לבוראו הוא נהיה מושגח. אך לא כל חיה שזזה מושגחת. זוהי גם השקפת הרמבם במורה נבוכים ביד החזקה בהלכות תשובה פרק חמישי)
במחשבה שנייה אולי אנסה לתת הבהרה נוספת, ניקח לדוגמא את פרופסור ישעיהו לייבוביץ, כמובן שהוא התבטא באופן מחריד וקיצוני שהקים עליו את כל מי ששמע אותו, אך אם נתייחס לתוכן, כמובן שעם חלק מסוים איני מסכים אך עם חלק גדול אני ממש מזדהה.
סליחה על הבלגן וחוסר הסדר ובעיקר על האריכות (אך מבחינתי זה ממש קיצור?) תודה מראש

תודה!!