שלום לאמא ולרעיה המאושרת,
איזה כיף לקבל שאלה מאדם מאושר. ליבי מתרחב נוכח הצהרה כזו והופך מוכן יותר לקלוט טוב. תודה! אני שמח בשמחתך. להיות נשואה באושר ובאהבה ולזכות לילדים ולחיים טובים, אלה דברים שאנו נוטים לפעמים לקבל אותם כמובנים מאליהם, אך בדברייך יש הכרה בטוב שזכית לו. בורכת, ואני מאחל לך שתזכי לעוד שנה טובה מתוך בריאות ואושר.
אולם עננה קטנה מעיבה על אושרך, נחשפת לרעיונות שאינם תואמים את מערך האמונה שלך. שאלות, ספיקות. לאן כל זה יוביל? האם העננה הקלה הזו עלולה להפוך לסופה שפגע בך ובאהובים עלייך? או אולי תוכל פיסת העב הקטנה הזו להוריד גשם ברכה על נפשך?
קיימת אמונה תמימה. ילדה שיונקת את האמונה ואת היהדות עם חלב אמה, סופגת את היסודות מהגננת, מגביהה את הבניין במהלך שנות הלימודים ומעצבת את דמותה הרוחנית ואת אופי הקשר שלה עם בורא עולם. היא איננה עוסקת יתר על המידה בשאלות ותמיהות, לא בגלל שהיא לא מסוגלת או שהיא חסרה יכולת חשיבה מעמיקה, אלא הדברים הללו פשוט אינם חלק מהותי מהאתגרים שלה. לא כל אדם קם בבוקר ומתחיל לתהות על השמש, ממה היא מורכבת, מה מרחקה מאתנו, כיצד היא איננה שורפת אותנו ומדוע היא נראית צהובה בצהריים ואדומה בערב. השמש פשוט נמצאת שם ויש לו לאדם עניינים אחרים לענות בהם. כך גם בענייני אמונה, מציאות הקב"ה והנהגתו את העולם הם מושכל ראשון בעיניה דבר פשוט ומובן מאליו, וגם אם משהו לא לגמרי ברור, הרי שלא כל דבר בעולם היא חייבת לדעת ולהבין. כל כך יפה ביטאת את התחושה הזו כאשר כתבת " אי אפשר להוכיח לי שהוא לא קיים, כי התפיסה שלי כוללת אותו בכל מצב. עניתי לה שברור שהוא קיים, ושאני לא מבינה איך היא לא רואה את קיומו".
חוששני שאת האמונה התמימה הזו אבדת, וכי אינך עומדת למצוא אותה חזרה. מספרים שלר' אייזל חריף, מגדולי התורה במאה ה-19, היה חבר טוב, גם הוא תלמיד חכם גדול. לאחר שנים קרה משהו ביניהם. אינני זוכר מי היה אותו תלמיד חכם ועל מה נתגלעה המחלוקת, אך ידידותם נפגמה והם חדלו לדבר האחד עם השני. לאחר זמן, כאשר נפגשו באקראי, פנה ר' אייזל חריף לאותו תלמיד חכם וביקש להחזיר את ידידותם כפי שהייתה קודם לכן. השיב לו חברו בתבונה: "להשיב את הדברים לקדמותם בדיוק אי אפשר. שהרי לפני כן היינו סבורים שידידותנו כה חזקה עד שאינה ניתנת לערעור. אשמח מאד לחזור להיות בידידות עמך, אבל כעת כאשר שנינו יודעים שהידידות בינינו פגיעה, הרי שמה שהיה כבר לא יחזור". לאחר שנחשפת לעולם של פקפוק, לתרבות שמערערת על מה שהיה בעינייך כה מובן מאליו, אינני חושב שיש דרך חזרה.
אז יצאת מהחדר של האמונה התמימה, חלפת על המפתן, אולי הסתכלת לאחור בעצב על מה שאבד ולא ישוב, ובאומץ פסעת לתור ארץ חדשה, מנוח לנפשך הסעורה. כעת מדובר כבר בחדר חדש, חדר של ספיקות, של מחשבה מעמיקה מייסרת ומטלטלת, של שכל ורגש הנפגשים ומתלפפים זה בזה עד שלעיתים קשה להבחין ביניהם. אם תסתכלי בספר האורחים של החדר החדש שלך תמצאי חתומים בו כמה שמות מוכרים. אברהם אבינו שהצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהניח נתיב חדש במחשבה האנושית נגד כל מה שהיה ידוע עד אז. הרמב"ם שהיה בקי בכל הפילוסופיה היוונית ובכל המדעים שהיו ידועים בתקופתו, נחשב (לא רק בעם היהודי) לאחד מגדולי עולם, ופילס דרך אמונית המאפשרת ליהדות לדור בכפיפה אחת עם העולם והווייתו. לקראת סוף ספר האורחים תמצאי את הרב יחיאל יעקב ווינברג, בעל ה"שרידי אש" שהיה מגדולי התורה בדור שלפנינו, איש משכיל, דוקטור מאוניברסיטת ברלין, שהגיע מעולם האמונה התמימה של יהדות ליטא אל מעוז ההשכלה בברלין ומצא ששני העולמות לא רק יכולים לדור בכפיפה אחת אלא שהן אף משלימות זו את זו. אלה רק דוגמאות בודדות מתוך אלפים רבים.
לא רק גדולי תורה חתומים שם. פרופסורים בעלי שם עולמי בפיסיקה, בכימייה ובכל המדעים שמאמינים בבורא עולם ובהשגחתו בכל לבבם ובכל נפשם. אנשים שהתבשלו בכל התמיהות המדעיות והתיאולוגיות שאת מדברת עליהן, ובחרו ללכת בדרך האמונה למרות שאלות של הסתר פנים, של גיל העולם, של שאלות צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
רבות קראתי על העימות בין עולם האמונה לבין העולם שמייתר את הצורך הלוגי בבורא עולם, רבות דנתי והתווכחתי. נער הייתי גם זקנתי וטרם מצאתי את הוכחת הזהב לשום כיוון שלאחריה יודו כולם באמת המאירה והמוחלטת. על כל ראייה יש פירכה ועל כל פירכה יש תשובה. קשה, קשה מאד להתחיל לשקלל את הקושיות מול התשובות, מכיוון שהשכל שלנו מוגבל הן ביכולת שלנו להעמיק ולהגיע עד תכלית חקירת עניינים סבוכים, והן בגלל הרגשות והרצונות המתערבות בשיקולים ובמחשבות שלנו. בסופו של יום יש אנשים חכמים מאד שהלכו לכיוון האמונה ויש אנשים חכמים לא פחות שהלכו לכיוון הכפירה. אינני מתיימר להיות יותר חכם מכולם ולחשוב שהנה אני אעמיק ואסלול ואפלס דרך חדשה שלא הלך בה אדם מעולם.
האם אני אומר לעזוב את השכל שלנו? חלילה. זה מה שיש לנו ועם זה אנו חייבים להשתמש, אלא שהשימוש צריך להיות כרוך בענווה מסויימת. לא פחות מאשר תהליך של בירור, מדובר בתהליך של בחירה. באחד הקורסים שעשיתי קבלנו תרגיל מרתק. המרצה נתן לנו מאמר שהציג טיעון מסויים, וכדרכו של מאמר אקדמי הוא היה מוצף בהערות ובהפניות למקורות אחרים. המשימה הייתה לקרוא את המאמר עם ההערות, ואז לערוך אותו מחדש כך שהתוכן של ההערות יהפוך להיות גוף המאמר, ואילו גוף המאמר יהפוך להערות. התרגיל היה קל משציפינו… הכותב הביא בגוף המאמר את הדברים שתמכו בטיעון שלו, ובהערות את אלה שסתרו אותו. קל מאד היה להפוך את היוצרות ולכתוב את הטיעון הנגדי כעיקר ולהפוך את כל הראיות ללא יותר מאשר הערות… כך גם בחיינו. שאלות תמיד היו ותמיד יהיו, השאלה היא מה אנו שמים במאמר ומה בהערות, מהי הדרך העיקרית ומהם המהמורות שעלינו להתמודד אתם. אדם יכול להמשיך בחייו, עם משפחתו, עם התרבות שבה גדל וששזורה בנפשו, ולהותיר את השאלות כהערות שאולי יפתרו יום אחד ואולי לא. מצד שני, אם המצוקה כה חריפה ולא טוב לו במקום בו הוא נמצא, הרי שהוא עשוי להעדיף לשלם את המחיר, לבחור בדרך שונה, אך שלא תהיינה ספיקות – גם בדרך החדשה יהיו הערות שוליים מטרידות.
ילד בן חמש מודה לקב"ה על שריפא אותו מסרטן שהוא עצמו הביא עליו… אין לי תשובה לפרדוקס הזה. גם בלי הפרדוקס הזה אין לי תשובה למה הקב"ה גורם לתאים להתחיל להשתולל בגופו של ילד בן 5 ולהפוך לסרטניים. אין לי גם תשובה לפלא של עצם קיומם של תאים חיים שמשכפלים את עצמם ומהווים את אבן היסוד לחיים המורכבים שלנו. אין לי תשובה למה הקב"ה מביא מגיפה, רעב או צונאמי וממית מאות אלפי בני אדם. אין לי גם תשובה לסדר עוצר הנשימה של היקום, החל מחוקי הטבע היסודיים שמניעים אותו ועד לתהליך יצירת האדם כאשר שני תאים קטנים מתחברים ויוצרים גוף שפועל באופן הרמוני מדהים. המדע יודע היום המון, אך עדיין רחוק מלספק הסבר מסודר ומחייב לפלאים שאנו חוזים בהם. גם כאשר המדע מספק תשובות ברורות ומדעיות, הוא מדבר על ה"מה" ועל ה"איך", אך לא על ה"למה" או ה"לשם מה".
רבים התמודדו עם השאלות שמטרידות אותך, ואני מפציר בך לקרוא, להתעניין ולמצוא את אותם אנשי אמונה שצעדו כבר בדרך בה את צועדת היום, שהתלבטו, שחשבו חשבונו של עולם ומצאו את הדרך. ישנן גישות הנוטות לפילוסופיה, ישנן הנוטות להסברים מדעיים ויש הפונים לנפש האדם. איש איש על פי נטיית ליבו. הלב שלך מחפש ויכול למצוא לבבות רבים הפועמים בקצב שלו.
המלך בשדה ואת לא שם? אין בפי מילת קסמים שתראה לך את הדרך לשדה, אבל למען האמת אני לא חושב שצריכה להיות לי. המלך איננו נמצא בשדה מרוחק שאת צריכה לגשש את דרכך אליו. השדה הוא השדה הפרטי שלך. את כבר נמצאת בו, וכך גם המלך. האם תזהי את המלך? האם תראי אותו דרך מסך הערפל של הספיקות המנקרים? זוהי שאלה שעלייך לשאול את עצמך. זו הבחירה שלך. כל שאוכל לומר לך הוא שזה אפשרי. עשו זאת לפנייך ויעשו זאת אחרייך.
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, שנה של יישוב דעת, לאו דווקא שנה של התרת ספיקות, אבל שנה שבה תלמיד איך לחיות אתם בשלום.
גרשון
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
ברצוני להוסיף עוד שתי נקודות מעניינות שעשויות לעניין את השואלת (פרסמתי אותן גם בפוסט אחר אבל זה גם נראה לי המקום הנכון). אותי באופן אישי הנקודות הנ'ל מאוד משכנעות:
1)נניח שמדענים יפתחו בעתיד רובוט דמוי-אדם. והרובוט יהיה כל כך דומה לאדם, עד כי לא נוכל להבדיל בינו לבין אדם אמיתי (נניח שהוא אף עשוי חומר אורגני ומכיל מנגנון שכפול, כמו יצור חי). ללא ספק רובוט שכזה יהיה הוכחה לתכנון רב. אם כך, מדוע לא האדם עצמו המורכב בהרבה ואף בעל בחירה חופשית שאינה קיימת ברובוט שכזה?
2)אם העולם התפתח בתהליך טבעי, הרי שגם מכונית יכולה להווצר בחדר סגור. כיצד? משום שאם האדם התפתח בהדרגה מחיידק (כפי שטוענת תיאורית האבולוציה), הרי שאם נסגור חדר עצום בגודלו (אף בגודל כדור הארץ), החיידק שבתוכו יכול להתפתח בהדרגה לאדם, שבתורו ייצור מכונית=מכונית התפתחה בחדר סגור. אבל אנו יודעים שמכונית אינה יכולה להווצר בחדר סגור.
ולגבי תיאורית האבולוציה- יש בה מס' בעיות מדעיות רציניות, כפי שניתן לראות במאמר מעניין זה:
http://www.haemet.net/articles/creation/evolution/truth_about_evolution.htm
אשמח להשיב לטענות ספציפיות באבולוציה או הקשורות לשאלת קיומו של האל. אני מתעניין מאוד בנושא כבר שנים.