שלום וברכה!

ההתנסות שלך היא אכן התנסות מורכבת ובעלת מתח גדול וניכר שהיא נחווית מתוך מקום של כאב. אשתדל בכל זאת קצת לנסות לצקת קצת משמעות לסיטואציה הזאת מבחינה דתית ויהודית, ואקווה שאהיה קצת לעזר.

את כל הנושא של ההתבוללות (אני בכוונה משתמש במושג הרחב הזה) אפשר לחלק לשני עקרונות רחבים. העיקרון הראשון הוא שלא ללמוד ממעשיהם ושלא להיגרר אחרי הגויים. זה מה שאומרת התורה (דברים, ז, ג): "ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנו, כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים". אף שהתורה מדברת על עובדי עבודה זרה ועל אומות שמעשיהם מקולקלים, עדיין יש כאן את העיקרון הכללי של המשכיות החינוך היהודי. יהודייה שמתחתנת עם גוי, וגם להיפך, אינה יכולה לשמור על חינוך יהודי, על זהות יהודית ועל ערכים של עבודת ה'. יש כאן התנגשות גדולה מידיי. אדם נגרר אחרי בן זוגו, אחרי ערכיו, אחרי תרבותו, ואי אפשר למנוע זאת. לכן, בכדי לשמור על הערכים היהודיים שלנו אי אפשר להינשא לגוי.

מן הבחינה הזו גם אי אפשר להינשא עם יהודי הרחוק מן המסורת ומשמירת התורה. גם הוא לא יחנך את בניו ואת ביתו בדרך התורה, וגם הוא מהווה מכשול להמשך קיומה של התורה. אינני מדבר כאן מן הפן ההלכתי אלא מן הפן הרעיוני. מן הפן הרעיוני ברור לחלוטין שאין הבדל בין גוי לבין יהודי שאין לו זיקה למסורת ולשמירת תו"מ.

אבל יש כאן נקודה נוספת שלדעתי אנשים פחות שמים לב אליה. ראשית, חשוב להבהיר: אין שום צורך להיכנס לאידיאולוגיות המבוססות על תורת גזע יהודית. דבר זה זר לעולמה של היהדות, היהדות איננה גזענית, איננה שונאת זרים, איננה מוקיעה את הגויים רק בגלל היותם שונים ואיננה רואה בעצמה 'עם סגולה' סתם כך, כמצב סטטי. להיות 'עם סגולה' זאת דרישה: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". להיות לעם סגולה זאת דרישה מאת ה': עלינו לייחד את עצמנו מכל העמים בכך שנקבל על עצמנו דרך מיוחדת בעבודת ה', במידות טובות, ביראת שמים, בתורה ובמצוות. אין כאן כל שמץ של התנשאות או של גזענות, הקריאה להיות עם סגולה היא קריאה לאחריות אישית ולאומית, קריאה למצות את יכולותינו הרוחניות עד תום.

ועתה אל גוף העניין. מחוץ לשאלת החינוך, כפי שציינת, יש גם שאלה של זהות. השאלה של הזהות איננה שאלה גנטית הקשורה ליוחסין של הילדים, כפי שהצגת זאת, אלא היא מעידה על קשר. אדם שחי ונמצא בסביבה יהודית, גם אם הסביבה הזאת לא ממש מחוברת למסורת, בסופו של דבר היא יהודית, וככזו, יש לה עדיין מידה של קשר למסורת ולעולם היהודי. הקשר הזה יכול להיות אפילו רופף מאוד, יכול להיות אפילו רק במוּדעוּת להשתייכות לעם היהודי, בהליכה לבית הכנסת ביום הכיפורים, או כיוצא בזה, אבל יש קשר. קשר זה של זהות הוא הרבה יותר עמוק ממה שנראה כלפי חוץ. השאלה היא לא כמה מעשים יהודיים עושה אותו יהודי הרחוק מן המסורת, השאלה היא מה מידת הקשר הזהותי שלו עם היהדות. יהודי יש לו, כמעט תמיד, עדיין איזשהו זיק ליהדות. זה נמצא אצלו בראש, הוא מודע לכך, זאת המשפחה שלו, ובעיקר, זה העם שלו.

בניגוד לנצרות שהעניקה את הדתיות ללב, ליחיד, לפרט, היהדות לא מאמינה בכך. היהדות מייחדת את עבודת ה' ואת הדתיות לעם מסוים, לא רק לכל יחיד, אלא לעם שלם. ההבחנה הזאת חשובה מאוד ליהדות. בניגוד לנצרות המאמינה בקשר המבוסס על הבנה ועל הכרה ועל קירבה בפועל אל האל, היהדות יודעת שיש הרבה יותר 'תת מודע סביבתי' בעל משמעות. אדם לא תמיד חושב על האל, לא תמיד קשור, לא תמיד מחובר. המודעות היא לא תמיד ברמה מוחלטת. לעומת זאת קשר הוא הרבה יותר יסודי ושורשי. כאשר אדם משתייך לעם מסוים הוא מקיים קשר יומיומי עם העם הזה, גם אם הוא לא חושב על כך כל היום, גם אם זה לא מעניין אותו ממש עכשיו, גם אם הקשר שלו רופף. בסופו של דבר, מבחינת 'תת המודע' הסביבתי שלו יש לו קשר רציני מאוד. היהדות האמינה שמחוץ לשאלה הדתית 'הטהורה' ישנה חובה לפתח גם משמעות לקשר לאומי, קשר שלם של עם קונקרטי, בין אחים, אנשים המקיימים תרבות לאומית זהה וכו'. משום שהעם מאגד מה שלא יכול תמיד היחיד לעשות בכוחות עצמו. העם מכיל הרבה יותר ממה שהאדם לבדו מסוגל להכיל.

גוי שמעוניין להיות יהודי, לא מספיק שיסכים לקיים מצוות, לא זה הנושא, אלא עליו לרצות להיכנס לעם היהודי, להיות חלק ממנו. זאת לא 'הטבלה' דתית, במובן של המרת דת, אלא זה גיור, כניסה לעם חדש, עם שיש לו את המושגים שלו, את התרבות שלו, את הבדיחות שלו, ואת מקצב החיים שלו. מדוע? למה שלא יכיר בערכי היהדות ויקיים אותם כגוי? התשובה היא שאי אפשר! הערכים היהודים יכולים להתממש רק במסגרת לאומית רחבה שבה יש לאדם תמיד זהות וקשר עם שאר אחיו.

לא צריך לפקוח עיניים יותר מידיי בכדי להיווכח בכך שיהודי או יהודייה הנישאים לגוי מאבדים כל קשר עם עמם. הם הופכים להיות מהר מאוד זרים, מנוכרים, אדישים וקהי חושים כלפי העם שלהם. לעומת זאת, יהודייה שמתחתנת עם יהודי חילוני אינה מאבדת קשר עם היהדות, היא עדיין חלק מהעם הזה, ומכיוון שכך יש לה עדיין קשר, היא עדיין אומרת שלום. זאת בניגוד ליהודייה שהתחתנה עם גוי, כבר אין לה שום קשר ליהדות. היא הפכה להיות חלק מהעולם הכללי.

לא הכל טכני. זה לא רק עניין טכני של חינוך או עניין טכני של יוחסין. השאלה של ההתבוללות היא הרבה יותר רחבה, היא שאלה של זהות וקשר לאומי. אדם שהתנתק מהקשר הלאומי, גם אם הוא שומר מצוות, חסר לו קשר 'נפשי' מסוים. כמו אדם שהחליט לגמול הרבה חסדים עם אדם אחר. הוא אמנם עושה חסד עמו, אבל בנו של הלה, אפילו שלא יתייחס אליו הרבה, עדיין הוא בנו, עדיין בקשר, עדיין 'שייך'. משום שיש לו קשר פנימי, לא רק קשר תודעתי או אקטיבי, אלא קשר פנימי. והקשר הזה הרבה יותר חזק ועמיד, כי הוא שורשי. זה העומק הגנוז בדעה הסוברת ש"ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא". אין כאן כלל עניין של גזענות אלא אמירה המעידה על קשר. בן, גם אם הוא עושה שטויות, תמיד ישאר 'קשור' לאביו.

כאשר זה הגיע לאהבה קונקרטית, טובה, שנראית מצליחה, זה אמנם קצת קשה, אבל כאשר לא מסתכלים על הסיטואציה הקטנה אלא מסתכלים באופן עקרוני ובמבט רחב על העתיד, זה הופך להיות הרבה יותר מורכב.

בנוסף לכך, חשוב לזכור, שבלי קשר למשמעות הדברים, זה איסור תורה. התורה אוסרת להינשא עם גוי. גם אם אנו לא ממש מצליחים להבין ולחוש את המשמעות של הדבר הזה, בסופו של דבר התורה רואה דברים בצורה עמוקה, שלא תמיד מונהרת לנו ברגע זה ממש, ולפעמים אין לנו אלא לציית לחוקיו של הקב"ה.

מקווה שעזרתי במעט, אף שהעולם שפתחת מעורר דיון הרבה יותר רחב.

בהצלחה גדולה בהמשך הדרך, אזרי כוחות!

מנחם.

[email protected]