שלום לך שואלת יקרה.

דבר ראשון, אני שמחה בשמחתך על כך שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי. נשמע שיש לך מטפלת טובה שמצליחה לתת לך מקום שבו את משתפת דברים ובו את מקבלת כלים ויכולות להעמיק ולהתפתח.

כפסיכולוגית, השאלה שלך מאוד אתגרה אותי. העלית על הכתב שאלות שהרבה מטפלות חרדיות יכולות לחשוב עליהן וכמובן לענות תשובות שונות מאוד. אני אענה לך את התשובה שלי? ואני מקווה שהיא תקל עלייך.

ההנחה הראשונה שלי היא שהלכת לטיפול כי היו דברים מסויימים- רגשות? מחשבות מטרידות? התנהגויות? שהרגשת שאת צריכה אדם נוסף שיהיה בחייך ויתמוך בך בהתמודדות איתם. מתוך ההנחה הזאת אני חושבת שעיקר התשובה שאת יכולה לענות לעצמך, סובבת סביב העובדה שיש מקום בחיים שלך לאדם או לישות נוספת. ריבוי של מקורות לשאוב מהם כוח. נקודת מחשבה נוספת שתאיר לך דברים על עצמך. במציאות שלך, כמו שהיא, יש מקום לקב"ה, יש מקום לבעלך ויש מקום גם לטיפול. בדיוק כמו שיכולות להיות לך כמה חברות טובות או יכולים להיות לך כמה אחאים שאת בקשר איתם וכנו עוד הרבה דברים בחיים. המציאות שלנו יכולה להיות מורכבת מקשרים שונים שיש להם מהויות שונות ותפקודים שונים שמשלימים אחד את השני ולא מחסירים האחד מחשיבותו של השני.

וכאן מגיעה הנקודה הנוספת שאולי כדאי לחדד. בגלל שזה המקום שלך כרגע שבו את משקיעה במה שחשוב לך, יכול להיות שדווקא ההבנה שאת מתלבטת לגבי החלוקה שאת עושה מול המטפלת מול בעלך ומול הקב"ה היא הבנה טיפולית חשובה מאוד שיכולה לעורר כמה שאלות ו/ או כמה תשובות על מערכות היחסים האחרות שלך. מערכות היחסים שהן מחוץ לטיפול. שאת לא משלמת עליהן לפי שעה ואינן מוגבלות בזמן. האם יכול להיות שאת באמת כן היית צריכה מישהי נוספת שתוכלי לשוחח איתה למרות שבעלך כל כך מכיל? אולי יש דברים שבהם את חוששת ששופטים אותך? אולי יש סודות שהיית מעדיפה שלא לחלוק, לפחות לא בשלב זה? ואולי בכלל חסרה לך דמות שתוכלי לעבד איתה אירועים יומיומיים עם פרספקטיבה יותר מקצועית שאין לבעלך (וזה לא חסרון!!).

לגבי ההבדל בין לדבר עם ה' ללדבר עם פסיכולוגית… אני חושבת שזה שאת מדברת עם ה' זה מדהים וחשוב. אני קצת מתקשה להבין את הקושי שתיארת ואני חושבת שאני אצטרך לחשוב על זה עוד קצת ואולי לענות לך באופן פרטי בפעם אחרת. אבל בנתיים, בתפיסה שלי, אם את רגילה לדבר איתו בצורת "התבודדות" מרוכזת של שעה בשבוע שעכשיו את מחליפה בטיפול, יכולה להיות איזושהי הרגשה של התרחקות. אבל אם מדובר על דיבור יומיומי אני עדיין חושבת על מה שכתבתי לך בפסקה הראשונה, קשרים לא חייבים להיות מפרידים או מנתקים, הם יכולים להיות משלימים. להשלים אותך. לעזור לך להרגיש יותר קיימת ושלמה בכמה רבדים. גם הרוחני, גם הזוגי וגם בקשר שלך עם עצמך. את יכולה גם לדבר עם ה', גם לשתף את בעלך במה שאת בוחרת לשתף וגם לדבר עם הפסיכולוגית על מה שנכון לך ובשבילו הגעת לטיפול.

טיפול פסיכולוגי הוא באמת פריבילגיה אבל הוא גם יכול לעורר כל מיני מחשבות חדשות על דברים ישנים או מחשבות ישנות על דברים חדשים. השאלה שלך היא מן הסתם גם תוצאה של מה שעולה בטיפול או של מה שיעלה בהמשך. וכן, ברור לי מאוד למה את חושבת שטיפול יכול להיות טוב לעוד הרבה אנשים. אבל לפעמים זה לא הזמן. לא הזמן לעורר דברים, לא הזמן לשתף אותם, לא הזמן לחלוק אותם. אידיאלית, אנשים צריכים להגיע לטיפול כשהם מוכנים לכך ואז, ב"ה, הם יפיקו מהטיפול את המירב.

נשמע שאת במקום הנכון בזמן הנכון.

מאחלת לך הרבה טוב בתהליך.

שלך

נועם