שלום לך דוד,
הכאב בלתי נסבל, הלב מתפלץ לנוכח הזוועה, לרבים עולות שאלות, על צדיק ורע לו, על הנהגת ה' בעולם, אך רבים מידי מתכחשים לשאלותיהם, הם מורחים את עצמם בתשובה שטחית ורדודה וממשיכים בחייהם בעודם סבורים כי הם עושים זאת מפני שהם מאמינים.
איוב, שסבל יסורים נוראיים, שכל בבת אחת עשרה ילדים ועוד ייסורים איומים, שאל שאלות נוקבות על הנהגת ה' עימו, ורעיו נזפו בו על שהוא מתווכח עם הבורא הישר והטוב והוא לא מסתפק בעריכת חשבון נפש. איוב משיב לרעיו "כי לא לפניו חנף יבוא" (פרק י"ג פסוק ט"ז) איוב מצדיק את דין הבורא אבל הוא לא מבין אותו והוא רוצה תשובות, וכאשר אומרים לו שאין לו להרהר אחר מה שנעשה לו הוא טוען כי דווקא את זה הקב"ה שונא, את החנפים המשתיקים את שאלותיהם הנוקבות. לכן יש לי המון הערכה כלפיך, האומץ שלך לשאול בצורה מאוד פתוחה וישירה, הצורך שלך ללבן את האמונה, הכאב הנורא שאתה חש בגין צערם של אחרים מראים על רגישות רבה וחוש מפותח ליושר ולצדק.
ניתן להתייחס לשאלתך בשני רבדים. האחד עצם הטבח שנעשה באנשים עובדי ה', אולי הם עצמם נמצאים כעת בכבודו של עולם, ביחד עם רבי עקיבא וחבריו אבל משפחותיהם המיוסרות מה יהיה עליהן, וזו בעצם השאלה הנצחית של צדיק ורע לו.
ברובד השני ניצבת בפני עצמה וללא קשר דווקא לטבח הזה השאלה איך שלוחי מצווה ניזוקים אחר ששנינו אין שלוחי מצווה ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם.
בהיסטוריה העגומה של עמנו, ניצבה האומה פעמים רבות בפני השאלה הנוקבת איך זה שצדיקים נטבחים באכזריות נוראה, מלאכי השרת זעקו זאת בהריגת עשרה הרוגי מלכות ,זו תורה וזו שכרה?!" במסעות הצלב בהם נטבחו רבותינו הראשונים קדושי עליון, בגירוש ספרד, בשואה, ומכיוון שאין לנו נביא שיכול להצביע על הסיבה לחרון האף הנורא, אנו נותרים עם תמיהה עצומה. לאחר גירוש ספרד כתב רבי יוסף יעב"ץ חיבור שלם הנקרא אור החיים על מנת להסביר את פשר המאורעות על מנת שאנשים לא יאבדו את אמונתם. אנחנו לא יכולים באמת להבין את החשבונות של הבורא, אבל מכיוון שאנו יודעים בידיעה ברורה כי הבורא הוא טוב, אנו מאמינים כי אף זה נכנס בתוך הטוב, איך? למה? האם אי אפשר אחרת? איננו מבינים. לא מכבר היה במשפחתי אסון, אחד המנחמים אמר לנו שהמבט שלנו הוא כמו על ריקמה מהצד האחורי, זה נראה בלגן של חוטים בלי שום סדר, אבל כשהופכים את הריקמה פתאום רואים תמינה מרהיבה. כעת אנו רואים רק את הצד האחורי.
נקלעתי היום לעצרת שערכו התיכונים בגוש עציון ליד התחנות שבהם נחטפו שלושת הקדושים ושלפני כמה ימים נרצחה שם דליה למקוס ד' יקום דמם. אחותה של דליה דיברה לפני הקהל העצום שהיה שם ואמרה את מה שהיא חושבת שזו הייתה הצוואה של אחותה. אחר כך נישאו עוד נאומים שרו שירים ואז הוכרז בכריזה על שירת התקווה, אחותה של דליה נגשה שוב אל המיקרופון ואמרה אני רוצה לומר עוד משהו, חשוב לי לומר את זה, ד' נתן וד' לקח, וכאן היא התקשתה להמשיך אך היא התאמצה והכריזה בקול יהי שם ד" מבורך. אני בכיתי, נערה שבהזדמנות אחרת לא הייתי חושב שהיא שומרת מצוות על פי לבושה, עם אמונה כה עמוקה כי גם כאן יהי שם ד' מבורך… זה מצמרר.
איננו יכולים לדעת מפני מה נבחרו דווקא אותם אנשים למות מות קדושים ולמסור עצמם על קידוש ד' בקדושה ובטהרה מתוך דבקות לבורא כרבי עקיבא שיצתה נשמתו באחד. אבל אנו יודעים מפני מה מגיע חרון אף לעולם. קראנו לפני כמה שבועות על דור המבול ודור הפלגה. רש"י שם מקשה הלוא דור הפלגה עברו עבירה קשה יותר אז למה הם לא נשמדו וכותב רש"י שדור הפלגה היו "עם אחד ושפה אחת ודברים אחדים" הם היו באחדות ולכן הגם שעוונם חמור יותר הקב"ה לא השמיד אותם בחרון אף, אך דור המבול שהיו עושקים איש את רעהו ולא היה ביניהם שלום לקו בחרון אף, כיוצא בזה נאמר על אחאב ודוד, אצל דוד היו נהרגים בקרבות ואצל אחאב לא והגמרא בירושלמי מסכת פאה כותבת שבדורו של דוד היו מלשינים ולכן הם נפלו אך בדורו של אחאב אע"פ שהיו עובדי ע"ז היו יורדים למלחמה ונוצחין כי לא היו בהם מלשינים. הבה ונשקיט את חרון האף.
שאלתך השניה איך זה ששלוחי מצווה ניזוקו נשאלת כבר בגמרא בפסחים דף ח. לגבי בדיקת חמץ למה לא לבדוק בחורים שבהם יש סכנה הלא שלוחי מצווה אינם ניזוקין, ובפוסקים נכתב על כך באריכות. אני גם התקשתי במקומות רבים בשאלה זו והרבה יותר היה קשה לי איך זה שפעמים רבות שלוחי מצווה מזיקים לאחרים תוך כדי עשיית המצווה, אם בהלבנת פנים של הזולת, אם בנזקי ממון. הדברים שהתיישבו על ליבי הם דברי בעל הספר 'עולת שבת' שהיה אחד מגדולי האחרונים שכתב שבעל בחירה יכול להזיק בכל מקרה. זאת אומרת שמה שנאמר שאינם ניזוקים ואינם מזיקים זה רק מדברים שהם בטבע אך לא על ידי בעל בחירה וכך גם מוזכר באוה"ח לגבי יוסף שהלך בשליחות מצווה של אביו וניזוק.
מהפרשה של יוסף אנחנו יכולים גם לראות איך זה שלנו זה נראה בהתחלה מאוד רע אבל בסופו של יום יוצא מזה הרבה הרבה טוב.
אתה תוהה מה עליך לעשות כעת, להכנס לדיכאון זה מה שהיצר רוצה. כל דבר שלא מקדם אותנו בעבודת ד' שלנו, מה שמדכדך, שמשתק, הוא לא טוב, המשגיח שלך ניסה לתעל את הכאב להתבוננות פנימית מה ד 'רוצה מאיתנו. יתכן ואתה מרגיש שזה 'כבד עליך' שאתה מרגיש שהמשגיח בעצם מניח את האשמה על כתפיכם הצעירות, לפעמים מרגישים כך כשקורה אסון ואנחנו מודעים לכך שאיננו מושלמים. אך לא נכון להרגיש כך, מה שהמשגיח התכוון הוא (כנראה, אינני מכיר אותו ואת שיחו ושיגו) שעל מנת לתת למותם של הקדושים משמעות, על מנת שמותם יהיה מוות של קדושים המרומם את האומה, מוות עם משמעות, בשביל זה עלינו להתחזק, להתעורר, לשאוף לקרבת הבורא, ולחתור להבנה טובה יותר של ההנהגה שלו בעולם.
בהערכה רבה מאוד
אליעזר
[email protected]
2 תגובות
אולי יש לכם הסבר למה במקום לא חרדי מחסלים את המחבל אחרי חמש דקות ובמקום חרדי זה לוקח עשר דקות עד שבא מישהו?
למה בישיבת חברון נטבחו מאה בחורים אבל בתל אביב וצפת הערבים השתוללו ונהרגו רק חנש איש כי גירשו אותם בנשק?
אולי במקום לדבר על כל מיני דברים שלא קשורים תלמדו להגן יעל עצמכם עם נשק. זה מה שקובע.
חיים,
יתכן ואתה צודק ויתכן ולא (האם לא היו פיגועים במקומות שאינם חרדים?), אך לשואל זה ממש לא משנה. הוא לא כואב כיצד זה אפשרי פיזית. לכך יש מחלוקות בין ימין ושמאל בישראל. הוא כואב את המציאות הזו במישור של צדק, של מוסר, של תפקיד הפרט בתוך ציבור/עם שנפגע.
השאלה הזו הרבה יותר קשה וכואבת מהמישור הטכני של האם לשים להבא מאבטח או לעשות רשיונות על נשק…