שואלת יקרה מאוד!!
תחילה אפתח בדברי התנצלות על איחור תשובתי. דוקא משום ששאלותייך כה חשובות, ראויות הן למענה מפורט וברור, ועתותיי לא היו בידי.
כל השאלות שלך מבוססות על נקודה אחת מאוד חשובה שהרשימה אותי מאוד. את רוצה לעבוד את השם ולקיים מצוות מתוך הבנה עמוקה על מטרתן ועל אופיין. את לא מוכנה לעשות סתם טקסים לא מובנים או דברים מנותקים ורחוקים ממך. זה רצון כל כך מיוחד. ישנם כאלו שיכולים להעביר את כל חייהם כאן בלי להבין מה הם עושים, מהי המטרה בכל אותם מצוות ודינים. יש בזה ממד של החמצה, כיון שהזוהר מכנה את תרי"ג המצוות שלנו כ"תרי"ג עצות" – כלומר אלו עצות איך למצוא את פנימיות הבריאה, להגשים את ייעודנו בחיים, ולהצליח להידבק בהקב"ה שהוא מקור האמת.
הבה נדמיין לעצמנו אדם שעוסק במכונאות רכב, מתעמק הוא בכל אביזר ורכיב, מכיר הוא על בוריו את המנוע ושלל חלקיו; אבל דבר אחד לא גילו לו – מהי מטרת הרכיבים ותכלית המנוע המורכב הזה. באיזה שהוא שלב מתגנבת אל ליבו תחושת תסכול. לשם מה אני עוסק בכל זה? מהי מטרת העל של כל אותם מרכיבים מסובכים? אם ייגש אליו ידיד וילחש על אוזנו את סוד המנוע ואת יכולתו לגמוע מרחקים עצומים במהירות, ודאי שיחסו אל המנוע ישתנה בתכלית.
במהלך הגלות הארוכה והנוראה שעבר עם ישראל, התרחקנו מעל אדמתנו – לא רק ריחוק פיזי, אלא ריחוק רוחני. מטרות הבריאה הפכו להיות מטושטשות. העיסוק המרכזי הוא בפרטי המנגנון ולא במטרת המנגנון. העיסוק הוא בכל חלק מחלקי הפאזל ופחות בתמונה השלימה.
דורנו, דור הגאולה מרגיש בתוכו שיש משהו מרומם ומורכב מעבר לכל אותם דינים והלכות. מטרת על שמאחדת את כל חלקי הארמון היהודי ויוצרת מהם משהו נשגב יותר. הביקוש הנפשי הזה מגיע כהכנה ליום הגאולה שאז נזכה לגאולת הדעת. אז נזכה להבין את סודות היקום. אז נזכה להבין כיצד כל מצוה שלנו פועלת ומשנה עולמות. זוהי אותה סעודת לוויתן אגדית שתהיה לעתיד לבוא. הים נראה לנו מקום עלום מן העין, אין אנחנו יודעים עליו רבות. הלוויתן הינה הבריה הענקית ביותר במים. יבוא היום שבו בשרו של הלוויתן יחולק לנו שוכני היבשה. יבוא היום שבו יוסט הפרגוד מעל מסתורי הבריאה ונזכה להבין את הדברים עד תומם.
במאמר מוסגר, תורת הקבלה ביסודה ניסתה לעסוק בדברים אלו. להעניק גוון משמעותי ועמוק יותר בהגדרת הבריאה, מטרת המצוות, מקומו של הרוע ועוד. למרבה הצער, היא הפכה במהלך השנים את פניה, עד שרק מעטים ביותר עוסקים בה כדבעי.
אלוהות אינה ישות פיזית. לא ניתן להקיפה בכלי מדידה מוגבלים. אלוהות היא העוצמה האדירה ומקור האנרגיה של היקום. היקום האדיר שלנו. אין לנו כיום אפילו הכרה בכל עוצמתו האדירה היקום, אבל מרגישים אנחנו שיש משהו הנעלה מהשגתנו, המקיף את כל הווייתנו. למשהו כזה קוראים אלוהות. כל המשלים והדימויים האחרים ניסו לקרב את המושגים האלה אל דעתנו. כאשר אנחנו אומרים שהקב"ה מרחם, כוונת הדברים היא שכעת שוררת בעולם הנהגת רחמים. או באופן אישי או באופן ציבורי. בזמן השואה האיומה למשל, שרר בעולם מצב של דין כללי (יחידים שזכו הרגישו גם אז מצבי רחמים, אבל באופן כללי ההנהגה היתה הנהגת דין).
הקב"ה נתן למין האנושי מתנה. בעוד שמעשי האריות והפילים, הנשרים והציפורים, אינם משפיעים על הבריאה; מעשי האדם משפיעים על הבריאה. אם יעשו את רצונו יתברך יושפע שפע לעולם בלי מניעות ועיכובים; אם חס וחלילה לא ישמעו בקולו השפע לא יוכל לרדת לעולמנו. ההסבר לזה הוא הגיוני. אם אבא רואה שהמתנה שהוא נותן לבנו משמשת אותו לרעה, והופכת בידיו לכלי משחית, הוא לוקח ממנו את המתנה. אם השפע ביקום גורם לאנשים לחטא, לא נותרת ברירה אלא לשלול מהם את השפע הזה. כמו בדור המבול למשל.
ניתן להתפעל מחשיבותו של כל אדם ואדם, עד שאדם המחלל שבת יש ביכולתו להשפיע על עולם ומלואו. ברור שיש חישוב כללי ואם רוב העולם צדיקים ההנהגה תהיה רחומה ורכה יותר; אבל הבעיה היא שאנחנו לא יכולים לדעת מהו מצבו של העולם. כמאמר חז"ל (קידושין מ, ב) "לעולם יראה אדם את העולם חציו זכאי וחציו חייב, זכה הכריע אותו ואת העולם לזכות".
כדי לדעת מהו רצונו של הבורא, נתן לנו הקב"ה ספר חוקים. ספר זה מגלם בתוכו שני חלקים. חלק של הוראות וציוויים, עשה ולא תעשה; וחלק של גילויים מהי מטרתו ורצונו הכללית של הבורא מבני האדם ומהאנושות. למשל, יש איסור לחלל שבת, ויש רצון של ה' שנתנהג בדרך ישרה וטובה.
כיום מקובל ברוב העולם לערוך קורסי ריענון נהיגה. רופאים מנוסים מחויבים מבחינת החוק להשתתף בכנסי השתלמות והעשרה. אם כך הם פני הדברים בנהיגה ורפואה; על אחת כמה וכמה מוטלת עלינו חובה עצומה ללמוד ולהגות בתורת ה', שהרי מדובר ברצון ה' על כלליות היקום, שזהו דבר חשוב מאין בלתו.
יתירה מזו, אדם הלומד הרבה ומתמסר ללימוד התורה זוכה להבנת רצון ה', ומצליח לקרוא בין השורות את הרמזים הצפונים בדברי התורה. כלשון הגמרא (סנהדרין צט, ב) "נפש עמל עמלה לו", ומבאר רש"י שם "תורה עומלת לו – שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסתריה". התורה היא כמו כתב חידה. האדם הפשוט מפענח את הרובד הבסיסי שבה, אבל אדם המתמסר ללימוד התורה, מקדש את עצמו, לומד בענווה מתוך ביקוש האמת, זוכה שרוח ה' תשרה עליו ותגלה לו דברים הטמונים בתורה.
חז"ל הקדושים זכו לכך. הם זכו להבין ולדעת מהי כוונת הטקסט שאינה גלויה לעין במבט ראשון. משכך הם הצליחו לכוון לדעת נותן התורה, ואף להוסיף סייגים ותקנות, כדי לשמר את רצון ה'. למשל, כדי שלא נחלל שבת הוסיפו חכמים תקנה שאסור לטלטל מוקצה; על ידי כך נתרחק יותר מחילול שבת.
כיון שבתקופת חז"ל עיקר לימוד התורה נעשה על ידי גברים, הסתובב הדבר שמרבית התורה שבעל פה נאמרה על ידי נשים. עובדה זו אינה משנה לנו. כיון שלנו ברור שהם זכו לדעת את רצון ה' הטמון בתורה. כשם שלא אכפת לי אם רוב הפיזיקאים היו גברים, כך לא אמור להיות משנה מי הם אותם שזכו להעמיק ולכוון לרצון ה'.
למרבה הצער, הגלות שעברה על ישראל לא פסחה גם על חז"ל. דברים שהיו צריכים להיות פשוטים עבורם הסתבכו גם הם, בגלל זה נוצרה המשנה והגמרא שדרך משא ומתן ארוך ודיונים מתישים ניסו חז"ל להגיע לחקר האמת. אמנם כיון שאנחנו מאמינים שבורא העולם מסובב את הנסיבות, מרשים אנחנו לעצמנו להאמין שיש תועלת וחשיבות מרובה גם לדיונים הללו, ולא רק לתוצאה שלהם.
עכשיו אני אצטט את שאלותייך וארחיב מעט במענה:
יש הרבה מפרשים בתורה כמו רשי הקדוש וכו ואני לא מבינה איך הם יודעים שזה הפירוש? איך הם יודעים שזה מה שהשם מתכוון? על סמך מה הם מפרשים את אותם פירושים וכן יש כל מיני מדרשים על התורה שמדברים על דברים שהיו נגיד בבריאת העולם או נגיד שכותבים משהו שהשם אמר לעמ"י אז איך החכמים יודעים את כל זה?
התשובה לכך היא שישנם דברים שחז"ל קיבלו בעל פה, והם מדגישים זאת. למשל בגמרא (בבא בתרא צא, א) כתוב שהשם של אימו של אברהם היה אמתלאי בת כרנבו – והגמרא מדגישה שהמידע הזה היה אצלם במסורת. ישנם דברים שחז"ל דקדקו בלשון הפסוק, בניסוח שלו, בהשוואה שלו למקומות אחרים, ועל ידי כך הם הוסיפו מידע חסר והשלימו אותו. מלבד זאת ישנם מדרשים שמתכוונים לבטא רעיון חשוב ועל כן הם מלבישים אותו על בריאת העולם וכדומה. אני אביא לך שתי דוגמאות שממחישות את זה. א. חז"ל מספרים שלפני בריאת האדם ה' התייעץ האם לברוא אותו או לא. האמת אמר שלא יבראו את האדם כי כולו שקר, מה עשה הקב"ה? השליך את האמת ארצה וברא את האדם. לא נראה לי שחז"ל מתכוונים לומר שכך היה בזמן בריאת העולם, אלא הם התכוונו לומר שבשביל שהמין האנושי יתקיים מוכרחים שיהיה בעולם מעט שקר. לשם העברת המסר הזה הם השתמשו בתפאורה של בריאת העולם. ב. המדרש מספר שבזמן המבול השקר רצה להיכנס לתיבה, אמר לו נח שיחפש בן זוג. הלך ומצא את הפחתא (כח הנזק בעולם) ומאז הם סיכמו ביניהם שאת כל מה שהשקר מרוויח נוטל הפחתא. גם כאן לא נראה לי שהדו שיח הזה היה במציאות, אלא חז"ל באו לבטא רעיון ובנו תפאורה סביבו.
בנוגע לשאר הפרשנים. דבריהם נאמרו כהצעת פירוש אפשרית בלבד. כל אחד מהם קרא את הטקסט והרגיש דברים אחרים שמדברים אליו.
מדוע אומרים על הקב"ה שהוא אוהב אותנו או מרחם וכו הרי השם אינו גוף ואין לו דמות הגוף אז לא שייך ביטויים כאלו
התייחסתי לזה בתחילת התשובה. הביטויים הללו מתארים את האופן שבו אנחנו רואים את הנהגת ה'. בזמן השואה ראו יותר את הנהגת הדין, למשל. אז אם נרצה לתאר את ה' באותם שנים אנחנו נאמר שה' כעס. למרות שהשינוי לא היה בו, אלא ביחס שלו אלינו.
אני לא מצליחה להכיל את המושג הזה שנקרא אלוקות אני פשוט לא מצליחה לתפס את זה וזה מרחיק אותי מאוד מהשם שאני לא מצליחה לחיות אותו ביום יום ואפילו לא מצליחה לדבר איתו מה שלא היה פעם איך אני יכולה להכיר אותו יותר ולהתחבר איליו יותר? וכן גם את המציאות הרוחנית כולה אני לא מצליחה לתפוס במיוחד את כל העינין הזה של העולם הבא וזה מאוד מוריד לי ביראת שמים מה אני עושה?
המושג אלוהות הוא באמת מושג בלתי נתפס. מה שכן נתפס לנו הוא שיש מקור לכל האנרגיה העצומה שיש בעולם, יש יוצר לכל היקום הבלתי נתפס בגודלו. אכן, מדובר בדברים שכלי המדידה שלנו אינם יכולים לנתח אותם במעבדה.
בשביל לדבר עם ה' צריך פשוט לעשות את זה. רבי נחמן מברסלב מעניק כמה טיפים בשביל זה. להיות לבד. לדבר בטבעיות. לא להיבהל אם בהתחלה מרגישים מוזר, הקשר נבנה לאט.
עולם הבא הוא המקום או הזמן שבו אמיתות הבריאה תהיה גלויה. בלי טשטוש. הנפש שלנו שיש בה רסיס אלוהי תוכל להתחבר אל מרכז הקיום.
אני רוצה לעשות את רצון השם אבל מאוד קשה לי כי כל ההלכות הם נכתבו על ידי רבנים ואפילו נוסח התפילות אז איך אני יודעת אם זה מה שהשם רוצה?
ממש לא. הרבה הלכות תפילה נלמדו מתפילת חנה אם שמואל. למשל שאסור להתפלל בקול רם. בנוסף, לא כל כך הבנתי למה זה משנה אם מי שלמד את התורה היה גבר או אשה. צורת הלימוד בזמן חז"ל היתה שהגברים לומדים, ועל כן מרבית ההלכות נכתבו ונאמרו על ידי גברים (היו יוצאות דופן כמו ברוריה אשת רבי מאיר שלימדה הלכות, ואף הוזכרה במשנה בשמה, ונפסקה הלכה כמותה), אבל מה זה נוגע לרצון ה'? אם הם למדו לפי הכלים המקובלים והגיעו למסקנות, זה לא אמור לשנות אם הם גבר או אשה.
מה הרעיון שנמצא בלימוד תורה וגמרא?
6. מהי הגמרא?
7. איך אפשר להוכיח שהתורה דווקא ניתנה לפני 3332 שנה?
8.אני יודעת שהתור היא אלוקית אבל איך אפשר להוכיח שכל פסוק ופסוק בתורה וכן בנביאים ובכתובים נשאר אותו הדבר כמו שנכתב בהתחלה?
נראה לי שכבר התייחסתי לזה בתחילת הדברים, אבל נחזור בקצרה. התורה היא האמצעי שדרכו הקב"ה מבטא את תפיסותיו על העולם. משכך מוטלת עלינו חובה להגות בה ולהתמסר ללימוד שלה. הגמרא היא סיכום המשא ומתן שניהלו חז"ל על דברי המשנה שקדמה להם. המשנה היא חיבור קודקס הלכתי שנערך על ידי רבי יהודה הנשיא שבו נאמרו ההלכות של תורה שבעל פה.
אנחנו מאמינים שהקב"ה מנהל את העולם ואת גלגל ההיסטוריה, והוא דאג לשמר את החלקים בתורה שהיו חשובים לו שיישארו לדורות הבאים. האמונה הזו מגובה במציאות. קיימים היום בעולם ספרי תורה ישנים מלפני מאות שנים, שלמרבה התדהמה זהים לחלוטין לספרי התורה שנמצאים לפנינו. מה שמוכיח שהבטחת הקב"ה "כי לא תשכח מפי זרעו" התקיימה.
האם לאלוקים אכפת באמת מאיזה שירים אני שומעת או אם אני מברכת הרי זו לא מצווה שניתנה בתורה
חשוב לדעת. התורה שלנו מעוניינת שנהיה אנשים טובים יותר. לא אנשים שנצמדים לטקסט היבש ולא מגדילים ראש. הרמב"ן קורא לזה "נבל ברשות התורה". הוא מתאר אדם שזולל וסובא כל היום וכל הלילה, שטוף בתאוות, ועוד מרגיש טוב עם עצמו. על פי דבריו, כדי לשלול מצב זה, וכדי לאסור צורת חיים זו באה התורה ואומרת "קדושים תהיו". ללמדנו, שמטרת התורה והמצוות הם להפוך אותנו לאנשים טובים יותר, מרוממים יותר, נעלים וקדושים יותר.
מוזיקה גסה או לא צנועה מרחיקה אותנו מהיעד הזה. לכן אכפת להקב"ה על זה. הוא אבא שאוהב אותנו וחפץ בטובתנו.
מקווה שהועלתי לך במעט.
בברכה
בניהו
דלג לתוכן
