שלום לך בחורה יקרה מאוד

איך התרגשתי מהשאלה שלך – שאלה עמוקה, מתוקה, יהודית, וכל כך נוגעת ללב – התפעלתי ממנה מאוד ובעיקר – משואלת השאלה.

ברשותך אני מתחילה ממה שכתבת לקראת הסוף – כי לדעתי זה לב העניין – ואז יהיה לנו קל יותר לצאת לדרך.

כתבת לקראת סוף השאלה ש”הנפש שלך עדינה מאוד, שאת בן אדם שחושב הרבה ולא חיה את החיים בשטחיות” – ממה שאני מבינה את כתבת את התיאורים הללו באיזשהו מקום כתיאור הצדדים הפחות חזקים שלך,

בהתנצלות על כך שבגלל שאת ככה וככה אז את כביכול חוששת ודואגת ולא יודעת אם ואיך תסתדרי. ואני בבסיס רוצה להציע לך לקרוא שוב את כל התיאורים הללו על עצמך בהתפעלות גדולה! בהודיה גדולה לה’!

איזה מתנות מדהימות קיבלת לחיים! איזה נכס יש לך בDNA שלך! איזה תכונות מבורכות שכל כך חיוניות וחשובות ועומדות בבסיס של בניית בית יהודי טהור ושלם.

יש כל כך הרבה אנשים שהיו שמחים להיות רגישים, חושבים ועדינים. בעיני זה מדהים ומבורך. יש לך תכונות מבורכות שיכולות לגרום לך להיות הרעייה והאמא האופטימאלית והאידיאלית, “אידישע מאמע” אמיתית – תכונות נשיות, יהודית וכל כך יפות ומבורכות.

יש הרבה אנשים שעוברים תהליכי אימון וטיפול ארוכים בשביל להצליח להיות “חושבים”, או אנשים שאינם מספיק רגישים – ובגלל זה הם מאותגרים בכל מיני ערוצים בחיים – ואת,

בורכת משמים במתנות הללו – ולכן אני כ”כ מתרגשת – כי אני יודעת כמה המתנות הללו יכולות לשרת אותך בהמשך בעז”ה. ואגלה לך בסוד… הן משרתות אותך גם עכשיו – מציעה לך להתבונן בתכונות הללו מנקודת מבט אוהבת, חומלת ומתפעלת ובטוחה שתצליחי לראות שהתכונות הללו מיטיבות איתך בכל כך הרבה מקומות בחיים.

(דווקא בגלל שאת כתבת על עצמך שאת רגישה – אני רוצה במאמר מוסגר להזמין אותך לקרוא חומר על אנשי ה HSP – שיש מצב שאת נמנית עימם Highly Sensitive Person – אלו אנשים שיש להם “רגישות גבוהה בעיבוד חושי” – והם מונים 20% מהאוכלוסיה. מדובר באנשים עדינים, רגישים, חושבים ובדר”כ מאוד אינטליגנטים, אהובים, יודעים לתת אמפטיה ולנתח מצבים. בעיני, זו קבוצת אוכלוסייה מיוחדת מאוד, ממש מורמת מעם, שכן יש להם את החושים והרדארים המחודדים לקלוט מצבים לעומק ולהצליח לתפוס מכלול של סיטואציה על כל הפרטים. אותם אנשים ידועים גם כאנשים רגישים, שזקוקים להפסקות עם עצמם מידי פעם, זקוקים לזמן מחשבה, עיבוד חוויות ועוד. אם את מזהה את עצמך כמתחברת לחלק מהדברים הנאמרים כאן – יכול להיות שאת גם נמנית על האוכלוסיה הזו – ואז עצם הידיעה כבר יכולה לתת לך רוגע, עוגן ביטחון. זה לא שאת אחרת או בעייתית, זה לא שאין לך כח – את רק צריכה לעשות את הדברים שאת רוצה ומתכננת בצורה שמותאמת לך. מוזמנת לקרוא חומר על הנושא ולהתעשר במידע).

בטח את אומרת לעצמך “יופי טופי. יופי שהתכונות הללו מבורכות – עדיין, איך אני אצליח לגדל משפחה ברוכה – אני עדיין מפחדת”.

דבר ראשון חשוב לי שתדעי שזה נורמאלי לפחד: דווקא בגלל שאת בחורה עמוקה וחושבת זה כל כך נורמאלי לחשוב לעומק על הנושא של נישואין וגידול ילדים ולחשוב “איך? איך בכלל זה אפשרי” – אל תחשבי שזה לא נורמאלי שאת מפחדת.

עוד משהו – כתבת שנראה לך ש”כולן עושות את זה בקלילות… מתחתנות… יולדות…” אני רוצה להציע לך מהיום ועד 120 שנותיך – לא לצאת מנקודת הנחה שאת יודעת מה עובר על השני – כפי שאולי לא כולם יודעים על החששות שלך מהנישואין – ככה את לא יודעת על חששות של האחרות – גם אם נראה לך שלהן קליל וזורם – לא מחייב שזה בהכרח כך.

לפעמים זה רק מראה עיניים שמטעה – ואם היית מגיעה עם חלק מהן לשיחת עומק הן היו אומרות לך שגם להן היו חששות כאלה ואחרים מהנושא הזה או מנושאים אחרים (שלך אין חששות בהם)– כך שאל תרגישי חריגה או מוזרה – חששות הם נחלת חלקם של רוב יצורי האנוש באשר הם ואת כל אחד זה תופס במקום ובנושא אחר.

לפני שניכנס לפרטים של השאלה שלך יותר לעומק (וניכנס לזה, אל דאגה) אני רוצה להזמין אותך לבחון איזשהו קו מחשבה שעלה לי:

אם אני צוללת ל’בין השורות’ של מה שכתבת – אני חושבת שיש פה איזשהו חשש שלך מ”פרויקט הנישואין והחיים” שהוא כולל בתוכו פרטים רבים כמו גידול משפחה ברוכה בעז”ה, תפעול מטלות שוטפות של הבית ועוד…

ומה שאני רוצה שתבחני עם עצמך האם היו עוד מקומות בחיים שהחשש מפני ‘גודל הפרויקט’ אחז בך, האם היו עוד פעמים שפגשת חשש בסדר גודל דומה מפני הלא נודע, שאלות של “איך יהיה לי כח” ו”האם אני אצליח” –

אני יכולה להזמין אותך לבדוק אולי חששת כך לפני ההחלטה על לימודי המקצוע שהיום את עוסקת בו? אולי לפני ההחלטה באיזה סמינר או תיכון תלמדי?

במידה ואת מתחברת לכיוון המחשבה הזה -ומזהה אכן שיש פה איזושהי תופעה של חשש מפני הלא נודע או מפני העתיד – אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך מה עזר לך בפעם הקודמת שיכול לשרת אותך עכשיו.

אם נמשיך עם הדוגמא של החשש לפני בחירת מקצוע הלימודים והחשש לפני הלימודים עצמם (באם אכן היה כזה חשש) – איך התמודדת איתו אז? מה נתן לך את הכח להתחיל ולהמשיך ללמוד ולסיים בהצלחה עד כדי כך שב”ה היום יש לך עבודה טובה שמפרנסת ושתוכל להחזיק בעתיד בעל שמתכוון לשבת וללמוד בעז”ה. נסי לבדוק עם עצמך מה אז נתן לך את הכח וה”תשובות” להתמודד מול החשש: אולי זה שיש לך יכולת התמדה ללמוד ולהשיג מטרות,

אולי זה שיש לך כח רצון עצום ואת משיגה מה שאת רוצה, אולי זה שאת מתפללת וזוכה לסייעתא דשמיא במילוי שאיפותיך, או אולי דברים אחרים שאני לא יודעת.

מהתבוננות עמוקה במקרים עברו עם דפוס דומה – תוכלי אולי להרכיב לעצמך “ארגז” כלים של תכונות והנהגות חיוביות שיש לך – ותראי שתוכלי להיעזר בהן גם פה עם החששות מפני הקמת הבית: התמדה וכח רצון יעזרו לך גם פה, שאיפה גדולה להשיג מטרה (ובשביל זה לא לישון בלילה או להכין ארוחה גם כשעייפים)

כי את מבינה שיש מחירים שמשלמים בדרך להשגת המטרה – יעמדו לך לעזר גם פה… וכן הלאה.

ואם נחזור רגע לשאלה שלך – אני חושבת שעכשיו את יכולה להסתכל עליה קצת אחרת: אם את יודעת מה הכלים שלך להשיג מטרות שאת רוצה, וגם דברים שאולי הפחידו אותך בעבר והיו לך חששות מהם – והיום הם כבר באמתחתך – את יכולה לראות שאותם כלים שעמדו לך לעזר אז – יעמדו לך לעזר גם פה בבניית הבית – כי את כבר יודעת – שגם אם דברים מפחידים אותנו – זה לא אומר שאנחנו לא מסוגלים.

וכמו שהבטחתי – אני רוצה להתייחס כן לנקודות שהעלית בשאלה – ולתת לך כמה טיפים שיכולים לעזור לך מאוד בחיים:

1. ההבנה העמוקה שהקב”ה לא נותן לנו ניסיונות ו’פרוייקטים’ שאנו לא יכולים לעמוד בהם: הקב”ה מכיר את כוחותיך וכישורייך ועל כן הוא ייתן לך בבוא היום משפחה שמותאמת לכוחות שלך ולמידות שלך ולמה שנכון לך. כשאנחנו יוצאים מנקודת הנחה כזו לחיים – אז משהו בנו יכול יותר להירגע – כי אם אנחנו יודעים שאנחנו נישאים על כפיים של אבא דואג – והדאגה שלנו מיותרת. דרך מצויינת להגביר את האמונה הזו בחיים ובטובו של אבא שבשמים היא ללמוד את שער הביטחון בספר חובת הלבבות שמדבר בדיוק על הדברים הללו. ממליצה לך לגשת לחנות ספרים, לבחון אילו ספרים עם ביאור שאת מתחברת אליו יש על שער הביטחון ולקבוע לך לימוד יומי – זה פועל נפלאות על שלוות הנפש ומנוחתה.

2. “טיפ” נוסף שעוזר בחיים בכלל ובפרט במצבים כמו אלו שאת מתארת – שהם לוטים בערפל ומעוררים סוג של אימה וחרדה היא לחזור “לכאן ועכשיו” – הלא אם נבחן לעומק את מה שאת מתארת – את בעצם חוששת מהעתיד על בסיס העבר – הפחד מהעתיד הוא: מה יהיה כשאתחתן, יהיו לי ילדים, אצטרך לעבור ולפרנס ולהכין אוכל. וזה על בסיס העבר: אני עייפה, אתמול לא היה לי כח להכין חביתה אז איך יהיה לי כח להכין כל יום ארוחות וכו’. וכבר נאמר במשנה “העבר אין (כבר נגמר), העתיד עדיין (לא היה ולא ידוע) והווה כהרף עין (יש לי רק את הרגע הנוכחי, אז אם כן) דאגה מניין”?

אם כל רגע אני חי את הרגע הנוכחי – למה שתהיה לי דאגה. כי כמו שאמרנו הדאגה היא מהעתיד על בסיס העבר אבל ברגע הזה בדר”כ וב”ה הכל טוב – אם כן – למה לדאוג. אם חיים את ההווה ועושים בו את מה שאנו יכולים – אז החיים שלנו כביכול “בשליטה” והם טובים – כי יש לנו אפשרות לפעול רק ברגע הנוכחי – לא לשנות את העבר ואין לנו מידע לגבי העתיד. לכן העצה של “לחיות בכאן ועכשיו” עוזרת למצבי דאגה: אני בכל רגע יכולה לבדוק עם עצמי לגבי הדאגה – האם עכשיו יש לי מה לעשות עם זה? – נניח עם הדאגה של “מה יהיה אחרי שאתחתן ואיך אסתדר” – יש לי מה לעשות כרגע חוץ מלהתפלל? אני מניחה שהתשובה היא לא – ולכן, אני משתדלת להפסיק לחשוב על הדאגה מהחתונה ומחליפה את המחשבה באחרת משמחת כמו: חג מתקרב, בגד חדש, אירוע משמחת, או סתם מחשבת יומיום שגרתית ולא מדאיגה – וזה רובד מסויים ועמוק יותר של בטחון ברבש”ע – אנו חיים את היום – כי אנחנו רגועים ושלווים לגבי מחר והעתיד – כמו שעכשיו טוב ואנו חיים ונושמים – גם בעתיד בעז”ה יכול להיות ככה

3. נקודה שאת בטח יודעת – אבל מרגיע ומתנחם להיזכר בה ולחשוב עליה שוב מידי פעם (ואת הלא אוהבת לחשוב, נכון?) שהקב”ה ברחמיו בנה לנו את החיים בהדרגה – לא נולדנו ישר ללימודי התואר, לא מיד אחרי לידתנו אנו דואגים לפרנסתינו, החיים הם עניין תהליכי ומובנה שבכל תקופה נוסף לו עוד נדבך – כך גם בחיי הנישואין – קודם מתארסים, מתארגנים, מכירים, ואז מתחתנים, אחרי תקופה מצטרף ילד… ועוד ילד… בעז”ה – הכל בהדרגה – לא בבת אחת נולדת לנו כל השיירה של הילדים מגילאי 20 ומטה וצריך לדאוג לגדולים ולקטנים כאחד – גם אם תגידי שלדאוג לילד אחד זו עבודה – אני אסכים איתך – אבל בגלל שהעניין בהדרגה – יש לך יותר זמן ופניות להתרגל – ובעז”ה ובדר”כ “עם האוכל בא התיאבון” – ועם המשפחה מגיע הכח – כי הקב”ה מזמן לנו רק דברים שיש לנו כח לעמוד בהם. אני רוצה להדגים לך את זה במשל שאולי יחדד. תארי לך ילדה בכתה ד’ שרואה את אחותה בכתה י”ב עושה בגרויות, לומדת הררי חומר, פותרת תרגילים ארוכים מאד וממלאת מבחנים שנראים בעיני אחותה כלא עבירים בעליל. תארי לך את הילדה הזו נלחצת מאד, בגרויות זה כ”כ קשה! איך אני אעבור את זה? איך אני אצליח? אני בקושי מתמודדת עם הש.ב בחשבון שהמורה נתנה אין לי סיכוי להצליח בתרגילים הארוכים האלה עם האותיות באנגלית.. איך תרגיעי אותה? ודאי תאמרי לה, לאט לך. לא ביום אחד מגיעים לפתור משוואה בנעלמים ולא ללמוד ספר כבר בהיסטוריה. זה נעשה בצורה מדורגת, המוח שלך גדל, היכולות שלך גדלות, זה לא שעם אותם כוחות ויכולות של גיל 10 את ניגשת למטלות של גיל 18. המיומנויות האישיות כדי לצלוח אותם מתפתחות בך בשנים האלו ואת תצליחי בעז”ה כמו שאר הבנות שמצליחות.

4. דבר אחרון וחביב מאוד – והכי הכי חשוב – תפילה לה’: בטח שמעת על נושא התפילה הפרטית והיומית עם ה’ יתברך: התפילה הפרטית חשובה ונצרכת לכל יהודי או יהודיה באשר הם. אבל לאנשים עם רגישות גבוהה ובעלי מחשבה – היא נצרכת פי כמה וכמה – כי מדובר על עוד אי של שקט בשטף היומיום שעוזר להתפקס ולחשוב על מה אני מרגיש ומה עובר עלי ומה אני רוצה – ולספר את זה לרבש”ע שהוא כל יכול. הקפדה על תפילה פרטית ברמה עיקבית ויומיומית תורמת מאוד לשלוות הנפש ובכלל לקרבת אלוקים – שזוהי ההרגשה המתוקה והמנחמת ביותר שניתן לחוש עלי אדמות.

מאחלת לך יקרה עוד הרבה שנים שמחות ומאושרות, מלאות בבריאות ובשפע. שבעז”ה תזכי להקים במהרה בית של תורה אמיתי, שישררו בו השלום והאהבה והאחווה, שתשכילי להוציא מן הכח אל הפועל ולהשתמש בכל הכישרונות והפוטנציאל הגדול שיש לך כאדם רגיש וחיובי

איתך בתפילה

רותי