שלום לך שואל יקר!

קודם כל אקדים שיש לי הערכה מרובה לרצון שלך להבין את הדרכות ואת המסר של התורה על בוריה, ועוד יותר על האמון שאתה נותן בכך שתקבל תשובה לספקותיך, ועל המאמץ לנסח את השאלה ולשלוח, דבר שגם יכול להביא לזיכוי אנשים נוספים שיחכימו בזכותך!

אקדים שמכיון ששאלה זו נוגעת ביסודות האמונה, ועם כל מה שלמדתי וביררתי, איני רואה את עצמי כבר סמכא לקבוע מסמרות בדברים העומדים ברומו של עולם, לכן התשובה ניתנת לפי הנלענ”ד, ובדרך של ניסיון להבין ולהתבונן במה שהורשנו, ולא כיודע ומכריע. ובהחלט יתכן ואף מסתבר שישנם תשובות טובות יותר מתשובה זו.

מכיון שסגנון שאלתך מכוון לסוגיא אינטלקטואלית, אענה בכיוון הזה, אם מתחת פני הדברים מונחת שאלה רגשית יותר, כדאי לשאול שוב מהפן הרגשי.

מה שהזכרת שמקובל לומר שהרע שבעולם מגיע ע”י השי”ת למטרת תיקון, ובדומה לרופא שחותך בבשר החי לצורך רפואה, באמת זה פסוק מפורש בחומש דברים ‘וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה’ אלוקיך מיסרך’, כלומר המסר הוא, שהיסורים מגיעים מאהבת ה’, ולצורך תיקון וקירוב, ‘להיטיבך באחריתך’, וזוהי גם מטרתו העיקרית של המשל הנ”ל, להתוות את הכיוון והגישה הנכונה ליסורים בעולם, את המשקפיים המתאימות להסתכלות עליהם, את ההלך רוח שאמור ללות אותנו כשנפגשים במאורעות קשים. על מסר זה אמור להיות עיקר הדגש, אין לנו ענין בהסברים פילוספיים עקרים, מטרת ההבנה וההחכמה היא להוביל לכיוון עולם הרגש והמעשה. הבנה זו נותנת כח לאדם לא להישבר מהיסורים מכוונת אותו להכנעה וקבלת היסורים בהשלמה ובאהבה.

פילוסופיות עקרות היו נחלתם של פילוסופים רבים, שבדרך כלל אצל רובם לא היה דבר בין הפילוסופיה שלהם לחייהם בפועל, [למעט בודדים]. היו מגדולי ישראל שעסקו בכך בדורות עברו, ובעיקר לשם דע מה שתשיב. בכל אופן גישה זו נדחתה ע”י רוב גדולי וחכמי ישראל לדורותם.

לגבי ההמשלה לרופא או שאר המשלות מעין זה, ודאי שאתה צודק שאין בהם דיוק בגלל שהשי”ת אינו מוגבל, אבל עיקר ההמשלה היא לצורך ההפנמה של המסר הנ”ל, ההטמעה שלו בציורי הלב, כמאמר הפסוק ‘וידעת עם לבבך’ שים לב למילה ‘עם לבבך’ כלומר שהידיעה הזו מטרתה לשכון פיזית עם הלב יחד,

לגבי עצם השאלה, אתה שואל שהשי”ת אינו מוגבל, ואין לו צורך לייסר כדי לתקן, ידוע שרצון השי”ת הוא שהאדם יגיע לטוב בכוחו ובבחירתו העצמית, ההסבר לכך ידוע בשם הזוהר, שאדם שמקבל מתנת חינם יש לו בושה בכך והנאתו אינה שלמה, הרמח”ל מעמיק בהסבר הענין ומרחיב אותו, שהבורא רצה לתת לאדם טוב אמיתי, וטוב אמיתי הוא רק מעין המציאות של הבורא עצמה שהוא הטוב האמיתי, ומכיון שהבורא הוא בעל הטוב בעצמו, כדי שהנברא יוכל לקבל מעין זה מוכרח שאף הוא יהיה בעל הטוב בעצמו, ומכיון שכך מובן שאדם שחטא אם ימחל לו החטא בלי יסורים, יצא שקיבל מתנת חינם, לכן נקבעו כללים איך נמחל העוון באופן שהדבר לא יחשב כמתנת חינם, לא אאריך כעת בפרטים איך היסורים והקושי שבעולם מובילים לתיקון, אקווה שהעיקרון מובן.

כמובן שגם כאן ניתן להמשיך ולשאול את השאלה שלך, שהשי”ת אינו מוגבל ויכל לעשות זאת בדרכים אחרות, ומכיון ששאלה זו נוגעת לקשת של שאלות שקשורות ביכולתו האין סופית של הבורא, ויכולה להועיל לרבים אתייחס באופן כללי יותר, יש להבחין ששאלה זו מבוססת על האין סופיות של הבורא, שכן בפשטות אין יכולת להסביר, אחת לאחת, איך תוכל המטרה של הבריאה להתקיים [שיהיה האדם בעל הטוב בעצמו], באם החטאים יתוקנו בלי יסורים, אלא שהשאלה מתבססת על כך שהשי”ת יכול לעשות גם דברים שע”פ חוקי הטבע הידועים לנו אינם יכולים להעשות, וכאן אכתוב כמה משפטים בענינים מופשטים קצת, אקווה שאהיה מובן, לעולם לא נוכל להתיחס, ליכולת הפוטנציאלית של השי”ת, ולשאול מתוכה על מה שהשי”ת רצה וקבע בפועל, שכן היכולת הפוטנציאלית של השי”ת, כלומר האין סופיות שלו, היא מעבר להשגתנו ומחוץ לתחום הדיון שלנו, הדיון השכלי יכול לדון רק על היש הקיים והמוגבל שנוצר ע”י השי”ת, רק משם אפשר להתחיל את הדיון, בעצם רצון השי”ת שמתבטא בבריאה שברא הוא הנחת היסוד שמתוכה אפשר להתחיל לדון ולחשוב, מי שלמד את ההקדמות הראשונות של הקבלה יודע שכל האפשרות לדבר ולהבין את דרכי השי”ת, מתחילה רק לאחר שהוא עצמו יצר הגבלה [כל שהיא] של אין סופיותו [הצימצום], כדי שעי”ז תוכל להמצא איזה שהיא תפיסה, אולם באין סופיותו עצמו, אין לנו גישה, שכל האדם הוא מוגבל, לא בכל דבר יש לו תפיסה והשגה, גם בשביל לשאול שאלה, צריך הבנה קודמת מוסכמת שעל בסיסה באה השאלה, ומכיון שאין לשכל אדם שום השגה ותפיסה במציאות של דבר שהוא אין סופי, בלי גבול, אין בכח כלי השכל לתפוס ולהבין ולדון ולדבר בזה מכיון שכל השגתו היא בדבר שהוא קיים, דבר אין סופי לא יכול להיתפס כקיים בשכל אנוש, שעיקר תפיסתו היא בדבר מוגבל, נסה לצייר בשכלך את אין סופיותו של היקום, ותווכח שהשכל מרגיש אבוד שם, המסקנה הפשוטה שגם השכל עצמו נברא באופן מוגבל יחד עם מוגבלות הבריאה, לכן שאלה לגיטימית היא רק כזו ששואלת מתוך היש על היש, ולא מהאין [אין סוף] על היש. אין טעם ותועלת להתכחש למוגבלות זו, יש להתייחס אליה כמו כל גבול שאנו תוחמים את עצמנו, שמטרתו להתנהל בשיחרור ובביטחה בתוך המרחב. מה שנותן את האפשרות להעמיק ולהתבונן בעומק האין סופי של התורה.

הסבר זה יכול להנתן בסיגנונות שונים וכולם מכוונים ליסוד שהשכל הוא מוגבל, יסודות אלו מקובלים מחכמי ישראל לדורותיהם, אציין שתי מקורות לענין זה, מקובל משם ר’ חיים מבריסק זצ”ל ששאלו אותו מדוע נצרכת אמונה בהשם, והרי אפשר להוכיח את הדברים באופן שכלי, והשיב שבמקום שנגמר השכל מתחילה האמונה. ויותר בהרחבה בדברי ר’ נחמן מברסלב זצ”ל שכותב דבר מעניין מאד, הוא נותן הבחנה בין שני סוגי שאלות, שאלות שיש עליהם תשובה, לשאלות כאלו שאין עליהם תשובה, וכמה שמנסים להשיב עליהם נוצרות שאלות נוספות, והוא מסביר שבסוג השני אין להתעסק שכן הסיבה שאין להם תשובה נעוצה בכך שאין לשאלה זו מקום, כלומר יש טעות בעצם הנחת השאלה, והוא מסביר ששאלות אלו נוצרות בגלל החלל הפנוי שהשאיר הבורא לצורך הבריאה, ולא שייך לפתור אותם. ורק לעתיד לבוא יפתרו, וכמו שהסברנו קודם אין כאן התחמקות, שכן מוגבלות השכל היא עובדה ברורה ומוכחת.

ברצוני לסיים במה שפתחתי, שככלל היהדות לא מעודדת פילוסופיה עקרה, שאין ממנה תועלת ופרי, ההבנה לכשעצמה אינה המטרה, היהדות מכוונת לתועלתו ולתיקונו של האדם והעולם, לתיקון עולם המעשה, אנו מבוססים על הכלל הגדול של ‘נעשה ונשמע’, כלומר הרעיון בזה הוא שע”י הבחירה האישית של האדם בחיים, בטוב, מתוך עולם המעשה הוא מוצא את ההבנה של הדילמות העמוקות של העולם, כשהתורה אומרת לאדם לבחור בטוב, היא לא אומרת ‘ובחרת באמת’ או ‘ובחרת בצדק’, ואף לא ‘ובחרת באידיאל’, היא אומרת לו ‘ובחרת בחיים’ התורה פונה לחלק האגואיסטי שבאדם, רצונך בחיים ברי קיימא, ברובד האמיתי של החיים, הם נמצאים בתורה.

שתזכה להתבונן ולהעמיק נכוחה ולהחכים.

בהערכה מאיר.