שלום יקרה,
את מתארת מצב עגום וקשה. נתק בתוך המשפחה הוא כל כך מנוגד לטבע. מרחק שנוסף על העובדה שאת בחרת דרך חיים אחרת, נטישה, נבגדות וחסר יומיומי כואב. עצוב שמצד משפחתך הקרובה אין כל נסיונות לאחות את הקשר.
ועם כל זה, את מבקשת לאחות את הקשרים הפרומים, להבין מה קורה, לנסות לגשר, לכבד את אמך. זה מספר עליך המון. את – בניגוד לאחותך – בחרת בדרך משלך, הצלחת להקים משפחה, ואת מקיימת קשר זוגי בריא. יש בך כוחות מפתיעים ומפעימים.
את שואלת, איך להבין את מה שקורה בין אמך לאחותך?
כי אכן בלי להבין מה קורה פה יקשה עליך להתנהל בצורה מותאמת, ואת עלולה להיפגע שוב ושוב.
מה לעשות לגבי הקשר ביניכן?
ומה לגבי כיבוד אם?
את מצביעה על קשר סימביוטי בין אמך לאחותך. אני מניחה שהקשר הזה לא התחיל מהשנים האחרונות. יתכן שלאחותך אישיות דומיננטית שקל לאמך להישען עליה. את בהחלט מתארת קווים של הפרעה נרקסיסטית. הפוגענות, השתלטנות וחוסר היכולת שלה לקבל נקודת מבט של אחרים ולהרגיש אמפתיה כלפי מי שהוא לא היא. זה יכול להסביר את יחסי התלות, ובוודאי יש פה צרכים הדדיים (ולא בריאים) שהקשר הזה עונה עליהם. גם אמך וגם אחותך תקועות במקום הזה. קשר סימביוטי מעיד על אישיות לא מפותחת, שלא יכולה לעמוד על רגליה שלה, וזקוקה לאישור ולתמיכה של האחר.
העובדה שאחותך לא מסוגלת לנהל קשר רגשי משמעותי, לא עם בן זוג ולא עם בני משפחה, ושהיא זקוקה לסכסך בינך לבין הוריך כדי לקבל תחושה שהיא האהובה והמועדפת – אומרת הרבה.
יתכן שאחותך גם מקנאה במה שיש לך, בחיים התקינים שלך. העובדה שהיא עשתה הכל כדי להשחיר אותך בעיני הורייך מחזקת את התחושה הזו. יש פה צרות עין ורצון להרס שמעידים על היתקעות בשלב מאד מוקדם של התפתחות האישיות. אדם שטוב לו ומרגיש אהוב לא חש צורך להכחיד את האחר ולסלק אותו מהנוף. זו צרות עין מהסוג הכי נמוך – אין מקום לשלושה, אחד מהם צריך להיעלם.
את מוטרדת מנושא כיבוד ההורים. כשיהיה ברור לך מה את מחויבת, תוכלי לפעול בתוך גבולות החיוב שלך בלי לחשוש מלעבור על הלכה.
בואי נפריד בין שני סוגי כבוד. יש כבוד לאדם באשר הוא אדם. כבוד אנושי בסיסי שכל אדם ראוי לו, ויש כבוד היררכי לאדם הגבוה ממני בסולם – הורה, מורה, ת"ח וכד'. כבוד היררכי הוא משני. כבוד לך בתור אדם הוא ראשוני והכרחי. כיבוד הורים לא יכול לבוא על חשבון הכבוד האישי שלך ולא יכול לבטל אותו.
ההלכה אומרת שאם הקשר פוגעני, הילד לא מחויב להישאר בקרבת ההורים והוא פטור מלכבדם. בוודאי כשבעלך לא מרוצה מקשר זה והוא מרגיש שהוא הרסני בשבילך. כשאת פגועה נפגעות גם מערכות היחסים האחרות שלך, כולל הזוגית. מבחינה הלכתית אין לך שום מניעה מלנתק קשר ולא תהיה פה כל בעיה. יש הלכה מפורשת מה נכלל בכיבוד הורים. להיפגע ולהיהרס הם לא חלק מזה. זה לא שבחסות הציווי לכיבוד הורים מותר להורה לנהוג ככל העולה על רוחו. את אדם עם רגשות וצרכים – ואת ראויה לכבוד.
אבל צריך להביא בחשבון שהנפש זקוקה לקשר עם ההורה. ואם הקשר הראשוני גם כך לא היה מיטיב, הצורך עלול להיות גדול יותר מהרגיל. קשר הורי תקין וטוב מאפשר לילדים לעמוד בבוא הזמן על רגליהם. אבל קשר שיש בו סימביוזה ותלות וצורך רגשי שמושלך על הילדים – לא באמת מאפשר להם לצמוח. עצם זה שאת יכולת להקים לעצמך חיים משלך אומר הרבה עליך. אין ספק שעשית עבודה משמעותית עם עצמך. זה הרווח האמיתי שלך – בריאות נפשית ויכולת להתפתח ולגדול. אי אפשר לומר זאת על אחותך. ההרסניות שלה פוגעת בראש ובראשונה בה עצמה.
הורים שמתרחקים מבתם, זה עצוב מאד ולא סביר. גם אם זה בגלל השמצות של אחות. אם אמא שלך בוחרת לתת לאחותך להשתמש בה, זה שלה. התחושה הטבעית היא שההורים צריכים להיות זמינים לכל הילדים במידה שווה, אבל למרבה הצער לא כל ההורים נמצאים במקום בשל, או יודעים לזהות מניפולציות של ילד. וכנראה אמך מקבלת דבר מה דרך אחותך, שההסדר הזה נוח לה. אחותך כמובן גם היא מוצאת הסדר זה נוח, ומנסה להדיר אותך כדי שלא תפריעי.
עליך לצאת מהמקום הזה. עם אמך הקשר כנראה לא ימריא. אם היא לא יוזמת ומבטלת פגישות שקבעתם, היא שבויה. אחותך כפי הנראה ממלאת אצלה צרכים נפשיים שילד בדרך כלל לא מספק, או שהיא מונעת מפחד מאחותך ומתלות בה. בכל אופן במצב לא בריא זה אין לך יכולת לעשות הרבה.
אז מה כן תוכלי לעשות כדי לשמור על עצמך מצד אחד אבל לא לנתק קשר באופן טוטלי? הפתרון שלך הוא לפתח עמוד שדרה, מרכז יציב ובוגר ובטוח. לאהוב את עצמך כי מגיע לך. כי את ראויה לאהבה. לפרק את התלות באמא ולהפסיק לצפות לפירורים של קשר.
תצטרכי למלא לעצמך את החסר בדמות אם. להשלים עם כך שאמך לא מסוגלת למלא את הפונקציה האמהית כלפיך.
הנסיונות שלך לקשר הם חד־צדדיים, ולא מביאים כל טובה לא לך ולא לאמך. את לא יכולה לשנות אותה בכח. היא שבויה בהשפעה של אחותך. זו המציאות. אי אפשר להלחם בכך. לאחותך כמו לכל הטיפוסים מסוגה אין קווים אדומים והם תמיד יצאו מנצחים מכל עימות שהוא.
קשר מאדם שלא מכובד בעינינו לא באמת מכבד אותנו. אם אמך מרגישה שהקשר אתך לא תורם לה, הוא לא יתרום. אם היא לא מוטרדת מהנתק ולא מתגעגעת, לבקר וליזום מפגשים לא יתן לה הרבה. אין פה כיבוד הורים במובן הרגיל.
את לוקחת על עצמך אחריות על הקשר. כאילו לקחת על עצמך את התפקיד ההורי. להתקשר, להסביר, לתווך. זה בעצם תפקידו של ההורה. את יכולה לפרוש.
הנכון הוא לשמור על קשר מינימלי, כמו שיחת טלפון קצרה אחת לשבוע. בלי לשתף בחייך שלך, בלי להציע מפגשים ובלי ביקורים. בשלב הנוכחי, צריך להתרחק בשביל אפשרות של קרבה עתידית. לאפשר לאמך להתגעגע. ולהבין שאת לא מובנת מאלייך.
אם הקשר עם אמך חשוב לך, צמצמי אותו למינימום הכרחי, אל תקבעי אתה פגישות, אל תעשי שום דבר שהיא יכולה להפר. אם היא תציע שתיפגשו, תוכלי לומר בעדינות, 'בפעם שעברה שקבענו ביטלת ברגע האחרון, אני מתכננת ומפנה את היום, לא מתאים לי להתנהל בצורה כזו.' תני לה להבין שיש לך חיים. תני לה להתגעגע. אל תכפי עליה קשר שהיא לא רוצה.
זה לא קל, אבל היחס הדואלי והתנודתיות של הקשר הרסניים הרבה יותר. את חייבת לשמור על עצמך.
ואין צורך לומר שאם אחותך עלייך לנתק קשר לגמרי. לא ליפול למלכודות של 'תסבירי לי למה נפגעת'. נחצה פה כל קו אדום אפשרי. אין לה יכולת להרגיש אחריות למעשיה, אין לה באמת יכולת להשתנות – הבסיס הוא הפרעה נפשית ולא מוסריות פגומה. לקשר ביניכן אין סיכוי. הדבר היחיד שעובד עם אנשים מסוג זה הוא הצבת גבולות חזקה והחלטית.
את צריכה לשמור על קשר מינימלי נטו מטעמי מצות כיבוד אם. לא כדי לעודד קשר. אם את לא תתקשרי ממקום בריא, היא תרגיש את זה. כשהיא תרגיש את העוצמה שלך, סביר שהיא גם תרצה בקשר אתך, כי מאנשים רעילים כמו אחותך אי אפשר לקבל משהו אמיתי.
אבל את צריכה להרגיש עוצמה ולשדר עוצמה. את כרגע משדרת נזקקות, ולכן מושכת אליך יחס מזלזל. כשאת תהיי חזקה זה ייעצר.
במקביל, את צריכה להתחיל למלא לעצמך את הפונקציה האמהית בנפש. להיות ה'אמא' של עצמך. לדבר על עצמך באהבה ובכבוד, ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים חשובים לך – בעלך, ילדייך, חברות שאת מרגישה טוב לידן. במערכת יחסים בריאה יש תקשורת טובה, יחס מכבד, הערכה, תמיכה רגשית, אמון, שיח רגשי מעמיק ויכולת להיות את עצמך. אם מערכת יחסים לא מספקת את אלו – זה הזמן להוציא אותה מחיינו.
קשר טוב מעניק לנו שמחה וכח, מטעין אותנו באנרגיה. מהקשר עם אמך ואחותך את יוצאת מרוקנת בכל פעם מחדש. זה לא נכון להשאר שם.
המרדף שלך אחרי הקשר עם אמך נותן לה את הכח ומנציח את התלות שלך בה – כנראה זוהי המערכת שאמך מכירה וזו הירושה הרגשית שהיא הורישה לכן. את תלויה באישור שלה כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אולם כעת את כבר לא ילדה. בבגרותנו אנחנו עוברים למערכת שהיא בוגר מול בוגר, גם מול ההורים. הורה תמיד נשאר הורה, אולם הקשר הופך להיות קשר שמבחירה. יעקב קרא לבניו 'אחיו' כשנלחמו עמו כתף אל כתף. כאשר הם עמדו לצדו כמו אנשים בוגרים, הם יצאו מגדר ילדים ונעשו 'אחים' – אנשים באותו גובה עיניים.
מערכת היחסים מול ההורים בבגרות היא נטולת תלות. תהליך ההתבגרות מייצר מעבר מתלות לנפרדות. יתכן שלא עשית את המעבר הזה במלואו, משום שהורה תלותי לא יכול לשחרר ילד. ואם הוא משחרר – הוא עושה זאת בצורה של נטישה והתעלמות. זה מה שקורה ביניכן כרגע.
מישהו צריך לשבור את הדפוס הזה. להביא סיפור חדש למערכת. את עלולה להביא את תחושות הנטישה והבדידות האלה אל נישואיך, ובכך להניח לאמך ולאחותך לחבל גם ביחסייך העכשוויים שבנית ברוב עמל.
יש לך בעל אכפתי לצדך – יש לך הרבה יותר ממה שאחותך יכולה לחלום עליו. עשי את המסע שלך ועמדי על רגלייך שלך. פתחי עוצמה ולמדי לאהוב את עצמך – הרבה יותר מכל מה שתוכלי לקבל ביחסים הרעילים הנוכחיים.
את מחכה לטיפות של יחס בזמן שיש מעיינות של אהבה שאת יכולה לחצוב בתוכך.
בשלב הבא, כשתרגישי שאת יכולה להתמודד עם המטען הרגשי של עימות כזה, את יכולה לדבר עם אמך ישירות, אם את מרגישה שהיא מסוגלת לשיחה כזו.
תוכלי ליזום שיחה ולהבהיר את הדברים. בנימה של כבוד אבל בלי לוותר על כבודך את. לדבר על מה שהיה ביניכן לאורך השנים. ההשחרה מצד אחותך, המפגשים שאמך מבטלת ברגע האחרון, התחושה שאין לך הורים ואין לך משפחה. לדבר אך ורק על העובדות.
ולשאול אותה, איך היא היתה רוצה את המשך הקשר. השאלה שלך צריכה להעביר את השדר: הקשר אתך חשוב לי, אבל בתנאים שמכבדים אותי.
אין לך דרך לכפות עליה קשר, אבל העמדה האסרטיבית והחזקה באמת שלך תשדר לה שאת עוצמתית לא פחות מאחותך, ושאם היא רוצה קשר אתך (שבניגוד לקשר עם אחותך יש בו מחשבה אמיתית עליה) היא צריכה לשנות התנהלות.
ולגבי אנשים מבחוץ. הם לא יכולים לדעת מה את עוברת, ולכן אין צורך בהסברים. אפשר לומר 'זה מורכב'. או 'בשלב הזה אמא שלי מעדיפה שאחותי תסייע לה ורצונה הוא כבודה'. ולחתום את הענין. אינך חייבת הסברים לאף אחד. מי שמרגיש את עצמו אחראי מוזמן לבוא ולעזור לה בעצמו.
יש לך פה הזמנה להתפתחות עצמית וצמיחה שאינה תלויה ביחס של אחרים אליך. זה המסע הנשמתי שלך, שתנאי השטח רק מאפשרים אותו. שום דבר פה לא בטעות. ההורים האלה, האחות הזו. ולכן גם הריפוי יבוא מתוכך.
מאחלת לך חיים של שמחה, רוגע ומלאות,
אורית
דלג לתוכן
תגובה אחת
לשואלת היקרה! לרגע חשבתי שאני כתבתי. כל כך מזדהה איתך. גם אני עברתי ועדיין עוברת אחד לאחד מה שכתבת. במקרה שלי זה האבא שמוסט נגדי. ובשנה וחצי האחרונות זה מגיע במינון שהגעתי למצוקה נפשית כי לא יודעת להמודד מול אחות שיש לה השפעה על האבא. לקחתי לתשומת ליבי את בעלי שרואה את המצוקה הנפשית שלי וביקש להתנתק. התחלתי ליישם, אם כי אני יודעת שיפעילו עליי לחץ ואחזור להיות בקשר עם האבא. והכל חוזר. בנתיים חודש ימים יש לי שקט נפשי. אהבתי את התשובה של אורית וזה יותר חיזק אותי.