The Butterfly Button
הפיצו עלי שמועות

שאלה מקטגוריה:

אני חרדית ולומדת בו’ סמינר
בגלל שאני הבת האחרונה בבית וגם בגלל שההורים שלי חוזרים בתשובה פחות מפריע להם כל הקטע הזה שבבית כל המחשבים פרוצים לאינטרנט אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי במחשב או בכלל…ולכן מבחינה רוחנית אף פעם לא הייתי שלמה עם מי ומה שאני
לפני כחצי שנה יצא לי להכיר מישהו באיזה פורום הוא היה דתי ונפגשנו 3 פעמים בכל מהלך הפגישות התחזקתי מאוד ברוחניות היה בו משהו שעזר לי מאוד לראות את הדת והקרבה להק”בה בצורה שונה מאוד התחזקתי מהקשר מהבחינה רוחנית וגם מאוד מבחינה נפשית התחזק לי הביטחון בעצמי והצלחתי לראות את העולם בצורה יותר אופטימית וטובה ובשביל שלא ייצא מצב שנגיע לידי חטא ולאיסור נגיעה חתכנו את הקשר במאמץ רב ולא המשכנו בו…
במהלך כל ההקשר הזה הייתי מספרת לחברה שלי את כל מה שקורה איתנו … ולצערי מיום ליום אני מגלה שאי אפשר לסמוך על אנשים והיא הלכה ופירסמה את זה … עכשו יוצא מצב שהרבה אנשים מדברים עלי מאחורי הגב והם ניפחו והעלו דברים שמעולם לא היו ולא נבראו …
ועכשו אני באה לשאול לא תמיד גדלתי כחרדית אני מכירה את המגזר החילוני מעולה למה רק אצל החרדים אין אפשרות לתת הזדמנות שנייה לבן אדם אם אלוקים נותן למה אנשים צריכים לדבר כל כך הרבה אני בקרוב מתחילה שידוכים ואני באמת מפחדת אולי טעיתי בקשר הזה שהיה ולמרות שהוא חיזק אותי רוחנית זאת לא הדרך אבל טעיתי חזרתי בי למה אנשים עושים את זה? למה חברות שלי צריכות להתקשר אלי ולשאול אותי אם יש לי חבר זה באמת לא נכון
וזה כל כך כואב אני כל כך הרבה נלחמת מול משפחה וחברות מסוימות בשביל להתחזק ולהרגיש בקרבת ה’ אמיתית ובסוף … כל השפיטה הזאת והדיבורים האלה של אנשים מייאשים אותי ולוקחים לי את כל הכוחות להמשיך ולהתקדם
אני יודעת שאני לא צריכה להתייחס אבל זה השם שלי וזה דבר חשוב בטח בתקופה של שידוכים
למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? כל כך הרבה חברות שלי שאני יודעת בוודאות שהם עושות דברים לא ראויים הם מצליחות לשחק את עצמם ליד בנות ואני שאולי אני לא שחקנית ותמיד הייתי נורא אמיתית צריכה לסבול ?למה זה ככה?
למה לחרדים כל כך קשה לקבל שינוי והזדמנות שניה אני באמת שואלת לא מתוך כעס אלא באמת מהרצון לדעת
אני יודעת שאני לא כזאת זה מגעיל אותי לדבר על אנשים אחרים אני יודעת כמה זה עושה רע ומכאיב באמת
אז למה?
תודה מראש על התשובה…

תשובה:

שלום לך יקרה,

קראתי את מכתבך והתפעלתי מאד מהבגרות והכנות שלך; מהיושרה וההגינות. העובדה שיצרת קשר עם “אקשיבה” מראה שאת לוקחת אחריות על עצמך. כל הכבוד! את כמובן מוזמנת להמשיך בכך 

אם נסכם את מכתבך:

1. כואב לך שאת נתת אמון – ובגדו באמון שלך, זו הרגשה איומה.

2. את מרגישה ש”סימנו” אותך ולא רואים אותך כמו שאת באמת כיום – זו תחושה נוראית.

3. את חשה שהמגזר בו את חיה לא מספיק מפרגן ומכיל – זה רגש מעיק מאד.

4. את חוששת מפני העתיד ובעיקר מ: מה יהיה ב”שידוכים”.

הבה נתעמק מעט בתחושות הללו:

א. בגדו באמון שלך – זה אכן כאב מזעזע. אמון הוא תחושה בסיסית שעוזרת לנו להרגיש תקווה ויכולת, כשתחושת האמון בזולת נפגמת – יש הרגשה שכל העולם מתערער ואת, כביכול, חסרת אונים.

ברור שמי שעשתה זאת – אינה בסדר! אם היא הלכה ופרסמה את סודותייך היא לא ראויה להיקרא “חברה” שלך! הכאב הוא נורא, אבל זה כאב של גדילה; הרבה ילדים בסביבות גיל 5 מדווחים על כאבים ברגליים והדבר מראה דווקא על בריאות כי זה אות וסימן שהם גדלים; האם זה כיף להם? לא. האם זה נעים להם? לא. האם זה טוב להם? כן. ולך, האם כאבי הגדילה הללו טובים?

השאלה לאן ואיך תנתבי אותם.

השאלה אם תצליחי לקחת את הכאב הזה וליצור ממנו משהו טוב.

אני בטוחה ש”בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו” ואם תרצי להפיק מהכאב שלך משהו טוב שיועיל לעולם – תצליחי. כמובן שאולי ייקח לך זמן להבין איך הופכים חושך לאור, אבל בסופו של דבר את בע”ה תצליחי למצוא את הדרך האישית שלך.

ב. את מרגישה ש”סימנו” אותך – אני בטוחה שגם בקרב בנות כיתתך יש כאלה שהן קצת יותר נבונות ולא נכנסות להכללות ומסקנות מוטעות, אבל הגיוני שאת מרגישה ש”כולן סימנו אותי”, זה אנושי וטבעי ביותר כי כשאנחנו בחרדה קשה לנו להבחין בפרטים. את שואלת: “למה לא נותנים פה הזדמנות שניה?!” ההיסטוריה מוכיחה שאנשים בהחלט כן יכולים לשנות כל מיני סטיגמות שנדבקו אליהם, לפעמים זה יהיה קל לפעמים זה יהיה פחות קל, אבל זה אפשרי. ובינתיים, תוך כדי שאת חושבת מה לעשות עם הסטיגמה שאולי נוצרה – את מרגישה נבגדת ובודדה, אז מה עושים במצב כזה? העצה המרכזית שלי היא לא להיות לבד בכאבך, תני לעוד אנשים לשאת איתך בעול. כאמור, את לגמרי מוזמנת להיות בקשר איתנו, צוות אקשיבה במיילים או באתר. ואם את רוצה לשוחח טלפונית (אפשר גם בעילום שם) יש מגוון עמותות חרדיות שעושות עבודה נפלאה:

לנפש תדרשנו: 0747-800-380

לב שומע – ע”י לב לאחים

03-6145043

02-5312555

ג. את מרגישה שבמגזרים אחרים קל יותר – ראשית, יש לי בשורה בשבילך: הכיתה שלך או הסמינר שלך אינם מייצגים את כלל המגזר החרדי. רוב בנות כיתתך הן סך-הכל בנות עשרה מצויות עם כלים רגשיים ממוצעים מינוס. הן לא מייצגות את דעת תורה ולא אנשים בוגרים. למרות שנגרם לך עוול עצום, אם נשווה במבט אובייקטיבי נראה שה”שיימינג” הנעשה במגזרים אחרים הוא איום פי מאתיים מאשר להתקשר לידידה ולשאול לגבי החבר שיש לה או אין לה (למרות שגם זה חמור מאד!). זה חלילה לא מוריד מהכאב שלך, אני כואבת איתך ובטוחה שזה ממש סכין בלב. ההתנהגות של בנות כיתתך היא שלילית לחלוטין, חטטנית ומנוגדת ליהדות, אבל זה נעשה מתוך סקרנות ולא רק מתוך רוע טהור ורצון ללעוג ולהשפיל כמו שקורה בלי סוף בתחומי הרשת החברתית… נכון, במגזרים אחרים מקרה כמו שלך הוא נורמלי ולא היה נתקל בתיוג שלילי כמו שקרה לך כעת כחרדית, אבל גם שם, אם עוברים “נורמה” מסוימת – הסביבה עלולה להפוך לאכזרית ותאוות-טרף הרבה יותר מאשר במגזר החרדי, ויש לא מעט מקרים במגזר החילוני/הלא יהודי בהם נערות הגיעו למצבי קיצון איומים בגלל “שיימינגים” בנושאים שונים, כך שלמרות שאני חושבת שהחברות שלך ממש לא בסדר, ברור לי שבמגזרים אחרים החיים בהחלט לא יותר קלים (“הדשא של השני נראה ירוק יותר, אבל כשמתקרבים רואים שאותו ירוק נוצץ – זה עובש…”) והעובדות מדברות בעד עצמן.

ד. את תוהה לגבי העתיד (“שידוכים” וכדומה) – השידוך שלך נקבע לך ארבעים יום לפני שנוצרת ואף אחד לא יכול להזיז את זה כמלוא נימה. אני אישית מכירה מקרוב מקרים שלא יאמנו ומוכיחים שבנושאים הללו “מה ששלך- שלך” ואף אחד לא יוכל להרוס לך גם אם ינסה (ולא בטוח שינסו! לא כל חטטנות כרוכה ברוע וברצון להרוס). נכון, למעשים שלנו יש משמעות רבה על חיינו, אבל בנושא הספיציפי הזה, כיוון שזה קשר בין נשמות, אז לרצונות ולשאיפות הפנימיות שלנו יש משמעות רבה אף יותר.

יקירה, אני מבינה שאת עוברת עכשיו תקופה מעיקה מאד, אבל היא תעבור, היא תחלוף, העיקר שלמדת שיעור לחיים ובעזרת השם יבוא יום שאת תהיי מאד גאה בדרך הבוגרת בה התמודדת.

בינתיים זכרי שחברותייך הן לא חזות כל העולם; יש לא מעט נשים ובנות חכמות, מוארות, מעודדות (וחרדיות…) שתוכלנה לתת לך את הכח וההבנה שאת צריכה, ואולי בעוד כמה שנים עוד יבוא יום, בעזרת השם, שאת – כחזקה ובעלת ניסיון – תתני את ההבנה הזו לאחרות!

שלך בהערכה רבה,

יעל

yaelrotenberg2@gmail.com>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. וואוו איזו תשובה מדהימה!!! נהנתי והחכמתי , תודה 🙂

    ובאשר למתמודדת היקרה, המון בהצלחה בחייך האישיים וזכרי שחברות ומה שאחרים אומרים עלייך לא מגדירים אותך, אלא הרצון הטוב שלך והצלם אלוקים שבך זה מה שמגדיר אותך!
    ועל כך את ראויה להערכה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
לא יודע לאיזה ציבור להשתייך
אני כבר מתחילת אלול נכנסתי לישיבה חרדית לבעלי תשובה גדלתי בבית דתי לאומי ואני מאוד מבולבל בין העולמות/ מצד אחד הצד הדתי לאומי נראה מאוד חלש מאוד מתיר מאוד מזלזל בתורה מאוד אבל הוא יותר פתוח וחופשי ומצד שני הצד החרדי מאוד סגור ואטום ומדבר שפה משלו ומנותק ומאוד קשה...
איך לשמור על עצמי כשאהיה בצבא?
האמת שאין לי מושג אם זה המקום לפנות אליו לשם שאלה כזאת כיוון שזה מקום להצפת נושאים שקשורים לציבור החרדי והשאלה שלי לא כל כך רלוונטית לציבור החרדי אז ככה אני חרדי למדתי במוסדות חרדיים קלאסיים עד גיל 15 מאז ועד היום מדדה בין ישיבות חצי יום לישיבות חוצניקיות חשוב...
אני אמורה להקשיב למה שהרב אמר אבא שלי?
מסלול החיים שלי בתור דתייה לאומית בהגדרה, עד לפני זמן מה, כבר היה די קבוע מראש. יסודי, חטיבה, תיכון ו… שירות לאומי או צבא. אבא שלי התייעץ עם הרב, מעין מנטור שלו וחרדי כמדומני, כדי לדעת מה עדיף עבורי, והרב אסר את שניהם ואמר שאגש ישר לאוניברסיטה. מצד אחד, נורא...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן