The Butterfly Button
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה

שאלה מקטגוריה:

אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי.

מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא הכי צודקת, לא הכי יודעת וכו’ וכו’..
אחיות שלי שגילו שאני טועה בדברים תמיד דאגו לומר לי ולהזכיר לי טעויות וכן עם השנים הבנתי שאני תמיד! טועה ויש לי אחיות שהם הכי -הכי.
האדרתי אותם בהכל!
בדיעבד – בלי הצדקה כלל.
גדלתי והדמות שלהם שמאוד הערכתי ואהבתי התמעטה מאוד. הם בחרו להשפיל אותי ולהפוך אותי ל’כלום’.
אנחנו עדיין גרות ביחד – אבל אין קשר כלל.
אני כל כך כואבת על העבר וההווה אבל לפעמים בכל זאת (וזה נשמע מעוות) קשה לי לראות עתיד בלעדיהן.
אני תוהה עם עצמי מה יש כאן ואיך אני יכולה קודם – לרפא את עצמי ממה שהם גורמות לי להרגיש, לחוות.. שזה כאב עצום.

אשמח להדרכה, להבנה, לתובנה..
תודה.

תשובה:

שלום לך יקרה

מקווה בימים אלו שאת כמה שיותר בטוב ונשמע בשורות טובות ישועות ונחמות במהרה בעז”ה

את השאלה שלך קיבלתי בתקופת החגים, שעכשיו נראית כאילו היתה לפני נצח. (ובהזדמנות זו מתנצלת שרק כעת הגעתי לענות עליה). שאלת על הערכה עצמית נמוכה מהסביבה הקרובה. יכול להיות, שבהתרחשויות הנוכחיות אולי העיסוק בנושא הזה כרגע יהיה לך פחות “בוער” ואני מקווה ומתפללת בשבילך שאת ומשפחתך בטוב ככל האפשר בימים אלו – עדיין חשוב לי לענות לך את התשובה – שתהיה אצלך וכשתרצי תוכלי לקרוא אותה – והלוואי והיא תהיה לך לעזר בעז”ה.

כתבת בנושא השאלה שלך “הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה” – וכאב לי לקרוא זאת. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה כואב ומייסר זה לא להיות מוערך ע”י האנשים הקרובים אליך, עצמך ובשרך. ולא רק לא להיות מוערך, אלא אפילו לחוות זלזול והשפלה. אני מאמינה שמדובר בהתמודדות יומיומית לא פשוטה – ועל כך אני מצדיעה לך ומתפעלת שלמרות הקושי ארוך השנים – לא נפלת והתייאשת – אלא כרגע את מנסה לעצור את הרוטינה הזו ולצאת לדרך חדשה בעז”ה.

את בוודאי מכירה את האימרה הידועה “פתחו לי פתח כפתחו של מחט – ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם” – אני רוצה להגיד לך שבעצם הפנייה שלך, השאלה והרצון שלך – כבר פתחת פתח לשינוי שאת מעוניינת ואני מאחלת לך שבקרוב תראי ותרגישי את השינוי והישועה שלך בנושא – ואת האולם שרבש”ע פתח בפניך.

את מספרת שההערכה העצמית הנמוכה הגיעה כתוצאה מטעיות שעשית בילדות – ואני כאן בשביל לספר לך – שאין מי שלא עושה טעויות כאלה או אחרות בילדות, ואין מי שלא נעשות כלפיו טעויות כלשהן. ולמה זה כך? מהסיבה הפשוטה שאנו בני אנוש, בני תמותה ולא מלאכים מושלמים. אנו טועים, קמים, ויכולים גם ליפול שוב. וזה בסדר גמור! זו דרך העולם לטעות, ללמוד מהטעות ולהשתדל להיות טובים יותר בכל פעם. כך שאל תייסרי ותלקי את עצמך בדברים שקרו. מה שקרה היה צריך לקרות, וזה לא במקרה (אותיות מקרה הן רק – מה’). השאלה המרכזית היא: איך שוברים את מעגל הקסמים של חוסר ההערכה מהסביבה ומתחילים לחוות משהו שונה.

יש לי בשורה בשבילך – שאני מקווה שתשמחי לשמוע: הבשורה מצד אחד מאוד משמחת – אך מצד שני היא מחייבת:

את בעצמך יכולה לגרום לכל ההתנהגות הזו כלפייך להשתנות! את לא צריכה לחכות שאחיותיך תחזורנה בתשובה ותשתנינה, או שאופיין ישתנה. המפתח להצלחה נמצא בידיים שלך! ובעיני – הבשורה הזו כל כך משמחת ומנחמת, כי זה בעצם אומר שלך יש השפעה גדולה וכמעט מוחלטת על היחס שתקבלי מהסביבה – איזה כיף זה, נכון? בואי נראה ביחד איך ניגשים לזה.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך את השורות הבאות, דווקא בגלל שאני מרגישה שאת בוגרת, עמוקה ותצליחי להבין לעומק את הרעיון הזה שאני הולכת לשתף אותך בו. כיום אנו יודעים שהסביבה (ובעיקר הסביבה הקרובה) משקפת לנו דברים שאנו מרגישים או חושבים כלפי עצמינו. נניח, יש בחורה שמקבלת הרבה מחמאות מהסביבה על כך שהיא יפה – אם תשאלי אותה והיא תענה לך בכנות, היא תודה שהיא בעצמה חושבת על עצמה שהיא יפה -ולכן זה מה שהיא מקבלת מהסביבה. את יכולה להתייחס לזה כמו אל מראה – כשעומדים מול מראה לפני שיוצאים לחתונה של אח רואים מראה אחר מאשר זה הנשקף בשעת הספונג’ה של ערב שבת… כך גם בכל רובד אחר בחיים – אנו מקבלים מהסביבה את מה שאנו מרגישים וחושבים על עצמינו – ואלו לא תמיד דברים שמתנהלים במודע – הרבה פעמים הסביבה “עוזרת” לנו בכך שהיא משקפת לנו נקודות לשיפור שלא היינו שמים לב אליהן בעצמינו.

גם במקרה שלך, אני חושבת שאחיות שלך נתנו לך סוג של מתנה, הן גרמו לך להבין שאת לא מקבלת הערכה עצמית גבוהה מהסביבה – ואני מזמינה אותך לבחון עם עצמך האם ועד כמה את מעריכה את עצמך?

רוצה להציע לך ולבקש ממך לא להיבהל מלהתבונן בשאלה הזו, וסומכת עליך שתהיי מספיק אמיצה להסתכל לשאלה “בלבן של העיניים” ולענות לעצמך בכנות – האם *את* מעריכה את עצמך?

את יכולה ואפילו רצוי שתתבונני בשאלה הזו יותר מכמה דקות, אפילו יום או יומיים – ואל תיבהלי כלל אם תגלי שגם לך ביקורת עצמית גבוהה כלפי עצמך.

ולמה לא להיבהל?

דבר ראשון, כי זה פתיר בעז”ה, כמו שאמרנו, את כבר פתחת פתח…

ודבר שני – כי כל כך הרבה אנשים סובלים מביקורת עצמית גבוהה והערכה עצמית נמוכה – כך שאת לגמרי נורמאלית ולגמרי ב”חברה טובה”

אז בעצם מה הפתרון? איך מגבירים את ההערכה העצמית ומפחיתים ביקורת עצמית מיותרת (בדר”כ זה הולך ביחד)

רוצה לתת לך פה מספר כלים שמניסיון, עוזרים פלאים! אני אנסה בכל כלי להסביר לך איך דווקא הוא עוזר – כי אני יודעת שיש אנשים שכשהם מבינים את הרציונל יותר קל להם להתמסר וליישם – ויש לי תחושה שאת כזו 😊

1. דבר ראשון והכי חשוב – תפילה אישית, במילים שלך לבורא עולם: עוד לפני המעשים, ובלי קשר ל 3 תפילות ביום – שיח בזמן אישי עם בורא עולם שאת מספרת לו במילים שלך מה כואב לך, מה פוגע בך, מה היית רוצה שישתנה ושאת מבקשת את עזרתו. ממליצים לשבת כל יום לשיחה פרטית עם ה’ – זה משפיע לטובה בכל רובד של החיים – הלוואי שתצליחי לדבר עם ה’ ולהרגיש את השלווה והרגיעה שמגיעה הרבה פעמים אחרי שיחה כזו

2. יומן צל”שים – במשך חודש, אני מציעה לך לכתוב בכל יום 3 דברים טובים שעשית ואיזה תכונה טובה בך גרמה לכל דבר כזה לקרות. לדוגמא: היום התפללתי תפילת שחרית. התכונה הטובה שלי שגרמה למעשה הזה לצאת אל הפועל – אמונה בה’, כח רצון והתמדה. או דוגמא נוספת: המעשה – היום אכלתי אוכל בריא והשתדלתי לא לנשנש ממתקים. התכונה הטובה שלי שגרמה לדבר החיובי הזה לקרות – אני מודעת לעצמי ושומרת על עצמי.

ככה בכל יום, 3 פעולות חיוביות שעשית – וליד כל אחת, התכונה הטובה שיש בך שאיפשרה לזה לקרות.

אבל, יש אבל חשוב מאוד – לכל אורך החודש כותבים כל פעולה רק פעם אחת! מה שאומר שבכל יום עליך למצוא 3 דברים חדשים ושונים! בהצלחה!

הרעיון שעומד מאחורי התרגיל הזה הוא התמקדות בקשת של דברים חיוביים ומועילים שאנו עושים ובאיתור החוזקות שלנו – כשאנחנו יודעים במה אנו טובים, וכשהמח שלך יודע שאת תהיי עקבית ובכל יום את אמורה לכתוב 3 דברים שונים – המח יהיה עסוק רוב היום ב”לסרוק” מה את עושה טוב וחדש – וככה בדיוק הערך העצמי שלנו עולה – כשאנו מתמקדים בטוב שבעצמינו ומודעים לחוזקותינו.

3. תרגיל ה”אני”

בכל יום, לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמך בעיניים (בהתחלה אולי זה יהיה לך לא נעים או קצת קשה) ובמשך לפחות דקה להגיד בקול אני אני אני אני – אם את רוצה ויותר קל לך אני “מרשה” לך במשך דקה להגיד בקול לא רק ‘אני’ אלא גם דברים טובים על עצמך (אולי זה יהיה לך יותר קל) כמו: “אני יפה, אני יודעת לרקוד, יש לי עיניים יפות, חברות שלי אוהבות אותי” – גם כאן כדאי להתמיד לתקופה ארוכה או אפילו לתמיד.

מה שבעצם הבסיס לתרגיל הזה – שהרבה פעמים התת מודע שלנו לא חושב שאנו ראויים – ובעצם האמירה של האני והאמירה בקול של הדברים הטובים שיש בנו – גורמות למח להשתכנע שאנו טובים וראויים – וכשאנחנו משוכנעים – אנו מהר מאוד מקבלים את זה גם מהסביבה בדמות הערכה ואהבה מפתיעה

4. אמפתיה עצמית

כפי שתארת את חווה פעמים רבות חוסר הערכה מהסביבה – וזה פוגע בנו וגורם לנו לרגשות לא נעימים – רוצה להציע לך תרגיל מודעות עצמי לתרגול עם רגשות מציפים שגורמים לך לאי נעימות, אותו את יכולה לעשות עם עצמך: התרגיל נקרא “תרגיל ששת השלבים” – שווה לתרגל אותו – ותראי שיש לך הקלה בעז”ה ובגלל שזה מפעיל את התת מודע – זה גורם להפחתה של מקרים נוספים של פגיעה בך בעתיד

תרגיל ששת השלבים | טיפול ברגשות כמו כעס, תסכול, ירידת אנרגיה, פגיעות ועוד.

קחי לך כמה דקות עם עצמך ונסי להתמקד:

1. מה אני מרגישה פיזית עכשיו בגוף: תחושת הצרה, כיווץ, לחץ, מועקה, תחושה לא נוחה בבטן – כדאי לאתר איך ואיפה פיזית בגוף אנו מרגישים את הסיטואציה

2. מה גרם לתחושה הזו? (מקרה ספציפי עם אחות או משהו אחר)

3. מה הרגש העמוק שיש לי מכך? יש כמה רגשות בסיס שבדר”כ התשובה היא אחד מהם: חוסר אונים | לא שווה | לא רואים אותי | לא אהובה | תחושת כישלון

4. להרגיש את הרגש הזה – לנשום כמה נשימות עמוקות למקום המכווץ בגוף או בכלל לגוף – ולנשוף לאט. להרפות ולהרגיש בגוף את הרגש העמוק שאותו זיהינו. ולתת לו לגיטימציה – תסבירי לעצמך שאת צודקת בתחושה – כי אפחד לא אוהב לא שווה. אחרי כמה נשימות והתבוננות בדר”כ מרגישים תחושת קלה, כמו אחרי בכי

5. פנקי עצמך בפינוק פיזי על התרגיל מודעות שעשית – כי זה לגמרי לא מובן מאליו: פינוק משחרר כמו שוקולד / קפה משהו אחר אבל לא צפייה בסרט או בריחה לקריאה: משהו שייתן לך טעם של עוד לתרגילים נוספים

6. חשוב לעשות את התרגיל בלי סטופר – בהתחלה זה יכול לקחת 10 דק – ובהמשך אפילו דקה או קצת יותר – עד שמגיעים להקלה ולרגיעה מסויימת

אני מציעה לך לעשות את התרגיל כשאת חווה את התיסכולים המנמיכים הללו – יש בתרגיל משהו מטהר ומשחרר בעז”ה

5. אג’נדת – “לנסוע בכביש שלי”

את מתארת את הסיטואציה שהאמירות והחשיבה של האחיות שלך משפיעות עליך מאוד – כמו שאמרנו כבר – זה מאוד מובן ונורמאלי – ובגלל שאת כבר בתהליך – אני רוצה לנסות להציע לך להגדיל את החוסן הפנימי שלך ולא להיות מושפעת מהסביבה.

בואי נבין רגע איך זה עובד:

תארי לעצמך איש שלפרנסתו הוא נהג משאית ויש לו משאית גדולה שחונה מחוץ לביתו. הוא יודע שבבוקר הוא מעוניין ליסוע מצפון לדרום כי שם ממתינה לו עבודה ריווחית ומתגמלת מאוד. הוא קם בבוקר, נכנס למשאית ורושם בוויז את היעד: דרום הארץ. איך שהוא מתחיל בנסיעה מתחילות הסחות הדעת וההפרעות – בתחילת הדרך יש פקקים של בוקר והכל עמוס ומתנהל לאיטו – ובצד השני של הכביש – הכל פתוח וריק… בהמשך הוא נקלע לעבודות בכביש שמעכבות אותו בעוד כשעה – גם כאן, הוא רואה שבנתיב המקביל שלו – אין עבודות והתנועה זורמת על מי מנוחות… בהמשך הדרך הוא נתקל ברכב שנתקע עם פנצ’ר בגלגל – מה שגורם לכל התנועה להיעצר לזמן יקר. תחשבי על הנהג הזה – שבדרך ליעד שלו נתקל בכל כך הרבה “מניעות ועיכובים” כשהכי ‘מעצבן’ שהוא רואה שבצד השני של הדרך התנועה זורמת והכל חלק – רק נוסעת לכיוון שלא מתאים לו להגיע אליו. האם היית מציעה לנהג הזה לשנות את המסלול בגלל האתגרים שנכנסו לו בדרך? או בגלל הקשיים שיש לו? אם מדובר בנהג חכם ועיקבי אז בכל פעם שהוא נתקל בעיכוב -הוא ידע להגיד לעצמו: נכון, אני מתעכב כרגע מסיבות שלא תלויות בי ושרבש”ע שמנהל את הכל זימן לי – אבל יהיה לא חכם מצידי לשנות את יעד הנסיעה רק בגלל שפה מאתגר ומעצבן. כי אולי הנסיעה אכן תהיה חלקה וזורמת – אבל אני לא אגיע למטרה שלי – למקום בו מחכה לי העבודה הריווחית ממנה אני מתפרנס. כך גם כדאי שיהיה בחיים שלנו: שנדע בבירור מי אנחנו ומה החוזקות שלנו (את החוזקות יהיה לנו קל לדעת אחרי מילוי יומן צל”ש או הקפדה על אמירת דקה של מחמאות עצמיות למשל) – וכשאנחנו משוכנעים ובטוחים בחוזקותינו – אז אמירות חיצוניות פחות משפיעות עלינו ומפילות אותנו – ואז לא מזיזים אותנו מהכביש שלנו וגורמים לנו אי נוחות.

איך זה בא לידי שימוש בפועל?

נניח את יודעת מה חוזקותיך ופתאום אחת האחיות שלך אומרת משהו משפיל או פוגע לדוגמא: את לא מסודרת והכל אצלך מבולגן! במידה וזה נכון, אז את יכולה להגיד לעצמך – נכון, אני לא מסודרת *אבל* יש לי חוזקות רבות אחרות כמו מודעות גבוהה, יכולת עבודה עצמית ועוד – ולכן, לא נורא שאני לא מסודרת – אין אפחד מושלם (ואם זה פגע בך או כואב לך את יכולה לעשות את תרגיל ששת השלבים). ואם ההעלבה לא נכונה – אז יותר קל לא להיפגע כי את יכולה להגיד לעצמך “וואי, היא אמרה, אבל רגע – אני בנאדם מודע ויודעת שזה לא נכון וזה נדמה לה – ויש בי מעלות רבות אחרות… אם כך, אין טעם להיעלב” – בעצם הסטת את אלומת האור שתתמקד בך ובפרשנות שלך על עצמך ולא במה שאמרו לך – וזה משאיר את הבעלות על החיים והמצברוח שלך – בידיים שלך.

קוראת שוב את השאלה שלך לפני סיום – וכואב לי על כך שזה מה שאת מרגישה כלפי אחיותיך – אני די משוכנעת ומקווה שבעז”ה לאחר שתעשי עבודת בירור עם עצמך על חוזקותיך – תראי שלאחר תקופה הקשר בינכן הולך למקום טוב יותר. אני מבינה את הקושי מול הכאב שהן הסבו לך – אולם עם בני משפחה – כדאי תמיד לשמור על קשרים חיוביים כי כמו שאומרות הסבתות “דם זה לא מים” ובסוף, אין על אחיות בעולם ובפרט שאת גרה איתן – אז אין סיבה שלא תהני ותיתרמי מהמגורים המשותפים

מאחלת לך עוד שנים רבות של ביטחון עצמי והערכה עצמית גבוהה, של קשר איכותי עם הסביבה הקרובה והרחוקה והרבה שפע של בריאות, שלווה, שלום ובשורות טובות וגאולה אמיתית במהרה

בהצלחה גדולה

רותי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. תשובה יפה וברורה כלכך,זהו סיכום של תורת הטיפול הרגשי בדרך פשוטה ומובנת לכל אחד,מצאתי עצמי מתחברת לכל תהליך ומבינה אותו על מנת ליישם אותו גם אצלי,
    תודה. רבה על הדרכה. בונה ומחזקת.
    חיזקו ואימצו על האתר המדהים והמשכיל הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
אמא שלי צורחת עלי נוראות
אני לומד בישיבה ישיבה שנחשבת טובה אבל אני נמצא הרבה בבית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליי ומקללת אותי אני חושש שיש לה מחלת נפש וכל פעם שאני מדבר איתה על זה היא צורחת עליי ומבזה אותי ומקללת אותי וזה גורם לי להשפלה ביזיון וחוסר הערכה עצמית (ההורים שלי גרושים...
מה זה אומר לחיות את החיים??
אני לא רוצה להעביר את החיים, לא רוצה לתת להם להתנהל ולעבור. אני רוצה לחיות ולנצל אותם. אבל מה זה אומר? איך עושים את זה? איך בוחרים לחיות ולשמוח? שמחה בהכרח קשורה לחיים?? מחובר לי בראש שהנאה וכיף ושמחה זה סימן לחיים, זה נכון? אני עברתי פגיעה מינית קשה בתור...
בעלי מאשים אותי כל פעם מחדש
בעלי כשנהיה חולה לא מפסיק להתלונן הוא מתהלך בבית בפרצוף כבוי וכל הזמן מתלונן מיואש ומדוכא, זה משפיע עליי ועל הילדים. כשהוא חולה מרגיש לי שהוא רוצה שכל העולם יעבור לדום. וכל תשומת לב שהוא מקבל לא מספיקה לו והוא כועס על כולם שלא מתייחסים אליו ובעיקר עליי. אני אמא...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב”ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...
המשפחה של בעלי ממש פתוחה
התחתנתי עם בחור ממש טוב וירא שמים, בפגישות הוא עשה עלי רושם מעולה מבחינה ערכית, הבנתי שהוא מגיע ממשפחה פתוחה, אבל לא חלמתי עד כמה, מדובר במשהו שלא הכרתי לפני כיוון שאני מגיעה ממשפחה יחסית שמרנית, והם בסגנון פתוח מאוד, בעיקר מבחינת ההשקפה שלהם, זה מתבטא בנושאי שיחה שמתחילים עם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן