שלום וברכה,
פנייתך נגעה לליבי מאוד. הכנות והאחריות שאתה מגלה כלפי עתיד בניך, יחד עם היושר הפנימי להודות בתחושותיך האישיות, מעוררים הערכה רבה. זו לא החלטה פשוטה, ואני מעריך את האומץ לבחון את הדברים בעיניים פקוחות.
ראשית, חשוב לי לציין שהמתח שאתה חווה בין הרצון לשמור על המסגרת החברתית המוכרת לבין התחושות האישיות שלך כלפי דרך הלימוד המסורתית, הוא מתח מוכר ולגיטימי. אתה לא לבד בהתמודדות הזו.
אני שומע בדבריך שני קולות מרכזיים: מצד אחד, החיבור החברתי והקהילתי שאתה חש כלפי הציבור הליטאי, ומצד שני תחושות קשות כלפי דרך הלימוד המסורתית וחרדה מהעתיד. שני הקולות הללו לגיטימיים, ושניהם חשובים בתהליך קבלת ההחלטות.
כהורים, אנחנו רוצים להעניק לילדינו את המיטב, אבל לפעמים "המיטב" הוא מושג מורכב שדורש מאיתנו לבחון מחדש את המוסכמות. במקרה שלך, אני שומע שאתה מודאג משני כיוונים: גם מההשלכות החברתיות של שינוי מסגרת, וגם מההשפעה של המסגרת הנוכחית על עתידם של בניך.
הייתי מציע לחשוב על מספר נקודות:
1. מה הם הערכים המרכזיים שאתה רוצה להנחיל לבניך? מעבר ללימוד גמרא או לימודי חול, מהם הדברים שחשוב לך שיקבלו? מענה לשאלה הזו יכול לעזור לך לא רק בליבון הסוגיה של בחירת מוסד הלימודים המתאים, אלא בקבלת החלטות גם בהווה וגם בעתיד בנוגע לחינוך הילדים.
2. מעבר להשתייכות החברתית, לא ציינת בדבריך מה הסיבה (או הסיבות) שמביאה אותך להישאר חלק מהציבור החרדי ליטאי. אני משער בזהירות שזה לא רק בגלל החברה ויש בציבור החרדי ערכים שאתה כן מזדהה איתם והם בין יתר הדברים, גורמים לך להישאר חלק מהציבור החרדי. אם תוכל לומר לעצמך בצורה ברורה מה הם אותם ערכים, יהיה לך כלי נוסף לבחון את הסוגיה בצורה ברורה יותר.
3. נניח -רק לצורך הדיון – שבדקת וכרגע מעבר של הילד למוסד אחר לא מתאפשר, האם יש אפשרות למצוא פתרון ביניים? למשל, לימוד של אנגלית ומתמטיקה בשעות אחר הצהריים?
4. האם כיום, הילדים מרוצים בתלמוד תורה? איך הם מסתדרים שם מבחינה חברתית ולימודית? אלו שאלות חשובות מאד. חשוב לזכור שמעבר של ילד ממוסד חינוכי למוסד אחר הוא לא כמו מעבר בין 2 חברות סלולאר… יש קשיי התאקלמות, חברים חדשים, סגנון שונה, לפעמים פערים לימודיים שצריך להשלים. חשוב גם לזכור, ששינוי כזה כפי שאתה שוקל לעשות, צריך להתאים גם ליכולות של הילד. ויש גם את הבדלי הסגנון, יכול להיות שבמוסד הלימודי שתבחר להעביר אליו יש משפחות בסגנון שונה ממה שהילד מכיר, עם כל המשתמע מכך. זה יכול להיות בסגנון לבוש שונה, זה יכול להיות בתרבות בילוי שונה, זה יכול להיות אפילו ברמת חיים גבוהה יותר – אבל כזו שתגרום לילד להרגיש חריג, זה יכול להיות במושגים חדשים שילמד ועוד ועוד. את כל זה צריך לשקול ולבדוק מראש.
אני לא בא חלילה להרתיע או לרמוז לך משהו לגבי ההחלטה שאתה צריך לקבל, אני רק משתדל להציע תמונה רחבה יותר של מכלול השיקולים שיש לקחת בחשבון כשמקבלים החלטות מהסוג הזה.
5. האם שוחחת עם הורים נוספים בקהילה שמתמודדים עם דילמות דומות? לפעמים שיתוף והתייעצות יכולים לפתוח אפשרויות חדשות. אולי כדאי גם למצוא מישהו שעשה את המסלול שאתה שוקל, ולשמוע ממנו א. מה היו ההתלבטויות שלו, ומה הביא אותו בסוף להחלטה. ב. האם במבט לאחור, הוא מרוצה מההחלטה שקיבל? ג. האם הוא חושב שזה יהיה מהלך נכון גם בעבור הילד שלך, או שאולי יש הבדלים שהוא יוכל להצביע עליהם ולומר שאצלך המקרה שונה…
6. בכל מקרה, אתה מדבר על מעבר מת"ת בסגנון אחד לת"ת בסגנון קצת שונה. היחס בשני המוסדות ללימוד תורה יהיה פחות או יותר זהה, מה שמוביל אותנו לנקודה נוספת שהזכרת: היחס ללימוד גמרא. ציינת את החשש שלך מהרגע שבנך ירצה ללמוד איתך – אני מבין את החרדה, אבל חשוב לזכור שהבעיה הזו בכל מקרה תצוץ וכדאי לך לחשוב ולבדוק מה אתה עושה בנידון. אני ממליץ לך למצוא איש חינוך עם הבנה מעמיקה ורוחב דעת שיוכל לדון איתך בנושא ולייעץ לך איך לגשת אליו. כדאי לזכור שלפעמים הטראומות וה'שריטות' שהבאנו איתנו מהעבר הם נחלתנו האישית, ולא כדאי לנו להעביר אותם הלאה לילדים שלנו. אם נלמד איך לעשות את זה נכון, כבר הענקנו לילדינו מתנה גדולה.
בכל מקרה חשוב לזכור שיש דרכים רבות להיות אבא טוב ומשמעותי. הקשר שלך עם בנך לא תלוי ביכולת שלך ללמוד איתו גמרא. וגם בהיבט של חינוך דרך דוגמה אישית אתה יכול להיות עבורו מודל לערכים אחרים חשובים כמו דקדוק בהלכה, יראת שמיים, יושר, אחריות, ואהבת הבריות. הקב"ה בחר בך להיות הורה לילדים שלך, וזה אומר שהוא סומך עליך בעניין הזה. אם הוא סומך עליך, אתה מסוגל לעשות את זה וחשוב מכך – ראוי לעשות זה.
חשוב לי לציין שכדאי לך להתבונן בנקודות השונות שכתבתי גם במבט על הסוגיה העכשווית הנוגעת לת"ת של הבן, וגם במבט ארוך טווח יותר – בנוגע לישיבה אליה תרצה לשלוח את הבן בעוד כמה שנים. כל הנקודות שפתחתי יהיו רלוונטיות באותה מידה ואולי אף יותר בסוגית הישיבה.
באשר למערכת היחסים שלך עם לימוד התורה, עם המחויבות שלך לפרנסת המשפחה ועם המתח והקונפליקט שנוצר בין הדברים הייתי מציע לך לנסות להיכנס קצת לעובי הקורה וללמוד את הסוגיה הזו, כי לצערי יש לא מעט אנשים מתוך הציבור שלנו שסבורים בטעות שיש סתירה בין הדברים וכשהם בוחרים באחד מהם הם מרגישים צורך לוותר על משנהו. לאורך הדורות הדברים היו ברורים מאד, וכבר במסכת ברכות (לה:) הכריעה הגמ' במחלוקת שבין רשב"י לר' ישמעאל 'אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן'. אבל כיוון שאין זה הנושא המרכזי בשאלתך, אני משאיר את הנקודה הזו כמראה מקום להרחבה ולליבון.
לסיכום: ההחלטה על שינוי מסגרת חינוכית היא משמעותית, יש לה צדדים רבים כפי שציינתי לעיל ואני ממליץ לשקול אותם ברצינות, לבדוק ולהתייעץ. תקוותי היא שהדברים שכתבתי יסייעו לך
אם תרצה להעמיק בנושא או להתייעץ לגבי צעדים מעשיים, אשמח להמשיך את השיחה במייל.
בהצלחה רבה,
אהרן
4 תגובות
תשובה חכמה, מקיפה ושקולה.
איזו תשובה חכמה ומקיפה! ממש למדתי מהמענה!
תשובה מדהימה ונכונה.
כל כך נכון מה שכתבת בסוף, יש הרבה שלא מוכנים לקבל את השילוב בין העולמות…
תשובה מדהימה!
אכן, גדולי הדור – מסיבות מאוד חשובות שראוי להקדיש להם תשובה שלמה באורך כפול מזאת – החליטו להטמיע בציבור החרדי שמי שלא לומד תורה הוא "אאוטסיידר".
האמירה הזאת מאוד הכרחית עבור נערים בגילאי ה-14 עם העולם הקורץ בחוץ, אבל כאנשים מבוגרים אנחנו מסוגלים להכיל שלומדי התורה הם עמוד השדרה של העם היהודי, ועם זאת ייתכן שהמסלול האישי שלי בעולם הוא שונה. וזה בסדר גמור.
בנוגע לישיבה התיכונית, אני אשמח לשתף מניסיוני האישי: למדתי בישיבה תיכונית, ולפני לא הרבה זמן התחלתי לימודים אקדמאיים, אחרי 6 שנות ישיבה קדושה רגילה.
אני יכול לומר שאנשים שלומדים איתי בכיתה ועשו מכינה, שולטים בחומר יותר טוב ממני – אחרי כמה שנים שלא נגעתי בנושאים האלו.
במבט לאחור, אני חושב ששנות הישיבה התיכונית היו בזבוז: במקום 4 השנים האלו הייתי יכול ללכת למכינה ולהשלים ב-9 חודשים את כל הידע הנחוץ. (כן, גם מתמטיקה.) יוצא הדופן היחיד לכך הוא אנגלית, שהמשכתי לתרגל גם בשנות הישיבה, וכיום יש לי אנגלית כמעט ברמה של שפת אם.
את הילדים שלי אני מקווה לשלוח לישיבה קטנה קדושה, ותוך כדי לדאוג להם לשיעורי ערב באנגלית, ואולי גם מתמטיקה בסיסית.
נראה שלשואל היקר יש טראומה מהישיבה הקטנה שבה הוא היה. האם הוא מוכן לשקול את הסיכוי שישנם ישיבות קטנות עם יחס אישי לכל תלמיד והרבה חום ואהבה?
בכל מקרה, בהצלחה עם ההחלטות החשובות האלו!