שלום לך ידידי,

כאשר נתבקשתי להשיב על פנייתך התלבטתי אם להענות לבקשה. הסיבה לכך איננה מחמיאה עבורי אך לא אמנע מלשתף אותך בה. אני קורא את מה שכתבת, וברור מתוך הדברים שמאחוריהם עומדים ידע מקיף והבנה מעמיקה וכי השקעת המון עבודה ומחשבה בנושאים הללו. עמלת וחקרת הרבה, אתה מכיר את הטיעונים השונים ויודע גם לשקול אותם ולהתעמת עמם. גם אני קראתי וחשבתי בנושאים הללו לא מעט, אולם לא נראה לי שהגעתי להיקפים אליהם הגעת אתה. כיצד אם כן אנסה לענות על השאלות שלך? קטונתי.

אולם מצד שני, על דרך מאמר הגמרא בברכות, “אם חכמה אין כאן – זקנה יש כאן”. בכל זאת עברתי כמה התחבטויות בחיים, אני מכיר מקרוב חברות שונות, למדתי בישיבות חרדיות אך גם שרתתי בצבא ולמדתי בישיבת הסדר, שמעתי הרבה וחשבתי הרבה ואולי שיתוף הניסיון הזה יתרום משהו גם למערך המחשבות שלך.

אתה שואל “מה היהדות האמיתית אומרת על המדינה”, וזה מעלה בי זיכרון ילדות שעומד נגד עיני. היה זה סביב מערכת בחירות לכנסת וכל המרפסות מלאו שלטי חוצות בלי מקום. ראיתי שלש מרפסות. על אחת היה שלט “ועשית ככל אשר יורוך – התורה מצווה להצביע ג'”, על המרפסת הסמוכה התנוסס שלט “מצווה לשמוע דברי חכמים – הצבע ש”ס!”, ואילו על השלישית “התורה הקדושה אוסרת להשתתף בבחירות הטמאות”….

“יהדות אמיתית”? אני לא מכיר דבר כזה. יש קווים של אמונה ושל מצוות שמי שחורג מהם מפקיע את עצמו מהיהדות ומרוחה, אבל בתוך גבולות הגזרה הללו קשה לי לדבר על “יהדות אמיתית”. זה לא שאין לי דעה, לעיתים נחרצת מאד, לגבי התנהלות של קבוצה כזו או אחרת, ואינני נמנע מלהביע דעה לגבי הדרך הנכונה לדעתי בדברים הנוגעים לקיום תורה ומצוות ובדברים הנוגעים להנהגת ציבור. הקב”ה חנן אותנו בדעת והוא מצפה מאתנו להשתמש בה על מנת ללבן, להבין, לחדד ולהסיק מסקנות. אם חשבתי ושקלתי והגעתי למסקנה אז אלך בדרך הזו. המסקנה יכולה מהיות מתוך ניתוח גופם של דברים, מתוך הערכה לגדולי ישראל שנקטו בעמדה מסויימת או מתוך הבנה שדרך מסויימת אולי נכונה בבסיסה אך מובילה למקומות לא רצויים. אחשוב ואבחר, אבל כמעט בכל מקום יש גרעיני אמת וקשה יהיה לי לטעון בבטחה שהדרך שלי מושלמת בעוד כל הדרכים האחרות אינן אלא סטיות.

ואתה עצמך עמדת על נקודה נכונה. בוויכוח על הציונות, כמו על נושאים רבים אחרים, מתעופפים לעיתים קרובות מאמרי חז”ל למכביר משני הצדדים. אגדות חז”ל דורשות לימוד שיטתי, הבנה עמוקה, גדלות בתורה וניסיון רב על מנת לדעת איזה מאמר חז”ל לקחת כדרך המלך ואיזה מאמר אינו כפשוטו ואומר דרשני. חמי שליט”א ביקר בצעירותו אצל הרב יחזקאל אברמסקי זצוק”ל וליווה אותו אחר כך לשיעור שבועי בגמרא שהרב מסר. את השיעור פתח הרב כך (ציטוט לא מדוייק): “לפי סדר הלימוד הגענו לאגדתא אבל נדלג עליה היום מכיוון שהשבוע לא הספקתי להכין את השיעור מפאת טרדות שונות, ועבור אגדתא אני זקוק ליותר זמן הכנה. אני מקווה שבשבוע הבא אתפנה יותר להכין ונחזור להשלים את האגדתא”. בעיני הרב אברמסקי, שהיה גאון אדיר, לימוד הלכות מסובכות קל יותר מאשר לימוד אגדות ומדרשי חז”ל.

ובכל זאת מעט לגופו של עניין. ההערות שלך מופנות בעיקרן כנגד אלה שאינם רואים במדינה את ראשית צמיחת גאולתנו ושמעדיפים לא להזדהות עם המדינה ועם ערכיה. השורשים של הגישה הזו נטועים עוד בראשית ימי ההשכלה כאשר האגף החרדי של שומרי המצוות העדיף את דרך ההתנתקות מהזרמים שפרשו מדרך התורה. הבסיס לגישה הזו איננו כל כך דרשות חז”ל כאלה או אחרות אלא הערכה מפוכחת לפיה חיבור אידיאולוגי עתיד להביא לחיבורים אחרים ואלה עתידים למקומות לא רצויים.

לתחושת הריחוק הזו יש לפעמים מופעים מקוממים. אני שומע לפעמים דבורים שכל שומעיהם תצילנה שתי אוזניו, דיבורים של כפיות טובה, של שחץ וגאווה, של נקיטת אמצעים מגונים שכביכול קודשו על ידי המטרה. כשצובעים קיר הצבע ניתז לפעמים רחוק מדי, וכאשר עוסקים בציבור גדול תמיד יהיו כאלה שיקחו את הדברים לקיצוניות מופרזת, אבל תלמידי חכמים אמיתיים ומנהיגי ציבור אחראים וראויים יודעים לאזן בין הכוחות השונים, להעריך את מה שצריך להעריך, להודות על הטוב ולשמור בכל זאת על הריחוק האידיאולוגי והמעשי בו הם רואים (ואני הקטן גם כן נוטה לדעה זו) ערובה להשרדות חיי תורה ומצוות בעולם חומרני שמושך כלפי מטה. יש תלמידי חכמים רבים כאלה שאפשר לדבוק בהם וללמוד מהם.

והסתגרות איננה מכתיבה התנתקות. אתה שואל “למה שלא נהיה שותפים למהלך הזה להרביץ תורה בתוך המערכת עצמה כדי להפוך אותה לדבר קדוש וטוב?” כמדומני שהציבור החרדי אכן עומד במרכז העשייה בכל הקשור להרבצת תורה וקירוב יהודים לאביהם שבשמיים, אולם לצד זאת הם אינם מתערים בחברה הכללית ושומרים מרחק אידיאולוגי, חברתי ותרבותי על מנת לשמר את התרבות התורנית שלהם.

אז אין לי דברים חכמים לומר לך לגבי גוף הטיעונים ההגיוניים שאתה מעלה, אך אפשר שגם אם הם אמיתיים ונכונים, הרי שהתוויית דרך בהלכות ציבור כרוכה בשיקולים נוספים שלפחות אני אינני בטוח שיש לי היכולת לשקול אותם עד תום ואני מעדיף להשאיר אותם בידיהם של אנשים חכמים ממני, מנוסים ממני, יראי שמיים יותר ממני וכאלה שעול הנהגת הציבור מוטל על כתפיהם.

בברכה,

גרשון