שלום וברכה,
רציתי להבין מהו היחס של היהדות האמיתית למדינה ולמעמדה בתוך תורת ישראל. הנושא הזה מטריד אותי בהרבה והתעמקתי בכל הטיעונים של החרדים האשכנזים, הספרדים, הדתיים לאומיים, חב”ד, סאטמר וכו’.
מכל מה שקראתי אני תמיד התרשמתי משלושה מקורות שלא הניחו את דעתי עד היום:
1. ההשגות של הרמב”ן על ספר המצוות שבו הוא מונה את מצוות כיבוש הארץ (לא רק יישוב) כמצוות עשה דאורייתא שבכל דור ודור. לכן גם אם נגיד שהכוונה של הציונים הייתה פסולה הרי שהם קיימו מצוות עשה אפילו בעל כורחם. גם הרש”י הראשון של התורה כנראה בא לאשר את העובדה שכל התורה כולה קשורה לעניין ארץ ישראל, וקריאה בתנ”ך רק מחזקת את זה.
2. הגמרא בברכות יב שמדברת על הוויכוח בין חכמים לבן זומא שמראה לכאורה שלכל הדעות הפסוק של ירמיהו על קיבוץ גלויות הוא-הוא מה שנקרא ימות המשיח. גם דעת האמורא שמואל בכל הש”ס ש”אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד” כנראה מאשרת את זה שהעצמאות המדינית והריבונות היא-היא ההתחלה של הגאולה. גם בדקתי בכל התנ”ך וכל מקום שבו כתוב השורש “גאל” הכוונה ליציאה משלטונו של הזולת, כמו שבעצם היה בימי יציאת מצרים, שבו חוגגים יציאה מעבדות לחירות של 600.000 עובדי עבודה זרה שהיו במ”ט שערי טומאה. גם הגמרא בסנהדרין שמדברת על “קץ המגולה” בפריחה החקלאית של ארץ ישראל היא כנראה סימן מובהק לגאולת ישראל.
3. הגמרא בסנהדרין צח שכנראה מגיעה למסקנה שהגאולה תבוא גם ללא תשובה אקטיבית של עם ישראל, מה שכנראה קרה בעקבות השואה הנוראה. הגמרא הזאת גם מאשררת דרך אגב כנראה את הרעיון שגאולה לחוד ותשובה לחוד ושהגאולה עצמה איננה שעם ישראל יחזור בתשובה אלא שנצא מהגלות ומשלטון הגויים, כפי שהתבטאו הציונים, גם אם כוונתם לא הייתה להביא את הגאולה כלל וכלל.
אבל מעבר למקורות האלה (כי כמובן אפשר גם לצטט מקורות מנגד כמו שלושת השבועות וכו’ ובסופו של דבר הכל עניין של פרשנות ונטייה אישית לדעתי) תמוהה העובדה שהרבה רבנים מן גדולי ישראל ראו פה אחד בהתעוררות לשיבת ציון את האתחלתא דגאולה כמו הנצי”ב, המלבי”ם, הראי”ה קוק, הרצי”ה קוק, הרב הנזיר, האבני נזר, ה”משך חוכמה”, ר’ משה כלפון, הרב שלמה גורן, רצ”ה קאלישר, ר”א גוטמכר, האדמו”ר מאוסטרובצה, ר”י מקוטנא, ר”מ אליאשברג, ר”ש מוהליבר, רי”א ספקטור, השדי חמד, הרצמ”ח עוזיאל, ועוד רבים מענקי ישראל.
מכל מה שכתוב לעיל, ניתן לכאורה להגיע למסקנה שאכן מדינת ישראל היא התחלת קיום דברי הנביאים של שיבת העם לארצו ויציאתו מהמסכנות שלו, וגם אם יש אסונות רוחניים בדרך, זה כנראה עדיין לא פוסל את התהליך עצמו (שלא לדבר על תורת הרב קוק שרואה בחילוניות של מייסדי הצינות תופעה כעין “לכתחילה” שבאה להוריד את הגלותיות שבישראל כדי להגיע לרמה יותר גבוהה של רוחניות אחר כך) אלא מהווה סוג של “קליפה שקודמת לפרי” כדברי המקובלים.
אני יודע שהציונים שחיו בשעת קום המדינה עשו הרבה עוולות, אבל אני לא שואל על מה שהיה אלא על ההסתכלות הנכונה היום כשרואים אחורה את כל התהליך, האם לא ניתן להודות לה’ על ה”גאולה” שהוא שלח לנו, והאם לא נהיה כפוי טובה אם לא נודה לו על זה (כפי שכתוב בגמרא בפסחים קיז “נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן “) ואם לא נהיה חלק מהמדינה הזאת (פוליטיקה, צבא וכו’), כדי להפוך אותה ליותר ויותר דתית כדי שגם החזון השלם של הנביאים (שלום עולמי, אמונה בה’ עולמית וכו’) תוכל להופיע באיזשהו שלב עם משיח צדקנו אמן ואמן. הרי אם אנחנו לא עושים את זה אז איך יהיה פתרון ?? הרי גאלתן האחרונה של ישראל תהיה “קמעא קמעא” ולא דבר שירד מהשמיים בפתאומיות לכן למה שלא נהיה שותפים למהלך הזה להרביץ תורה בתוך המערכת עצמה כדי להפוך אותה לדבר קדוש וטוב, בניגוד למה שהיא לצערנו היום.
בתורה רבה מראש
2 תגובות
ישר כח לשואל.
שאלה של תלמיד חכם שגם מתוך השאלה,נראית המסקנה הברורה שאכן יד ה’ בהקמת המדינה.
אפילו הטיעון שכנגד שהביא(שלושת השבועות),הוא לא נוגד באמת.שהרי אומות העולם נתנו את רשותם להקמת המדינה היהודית.גם בועידת סן רמו ועוד יותר בהחלטה באו”ם בכ”ט בנובמבר שבה כל אומות העולם היו נוכחים בהצבעה.
כך שעם ישראל לא עלה בחומה כשהקים את המדינה ועל כן זה לא נוגד את 3 השבועות.
ישר כח על הניתוח היפה בשאלה.
למגיב היקר
אחד הסממנים של תלמיד חכם, זה אדם שחותר אל האמת בכל כוחו
אם כל הכבוד שיש לי אילך. נושא זה כל כך עמוק, וכל כך מסובך
לפטור אותו בועידת סן רמו והאו”ם זה כמעט בדיחה.
מדבריך נשמע שגדלת בבית ציוני ונח לך עם המקום שממנו באת, פשוט, אתה מנסה להשיג כל הזמן חיזוקים לדבריך.
אולי אם תפנים שהרבנים הבאים- חיים עוזר גרודזינסקי, החזון איש, הרבי מסאטמר, וכמעט כל רבני הכנסיה הגדולה, ורבי ישראל וינטרוב והרב זוננפלד, וכו עוד אלפי רבנים מדורות אלו
אולי אם תפנים שאלו לא ילדים קטנים, ולא חבורה של אידיוטים, אלא אנשים שכאב להם לא פחות מהרב קוק ומהרב מוהליבר. אז תמצא לנכון להתחיל לאגור חומר.
כשזה יקרה, אז קצה הקרחון של הסוגיא הזו תמצא בספרים הבאים- התקופה הגדולה,(לרב מנחם כשר) אם הבנים שמחה (לרב טייכטל) התקופה בסערת אליהו (לרב ווינטרוב)
בברכת הצלחה
חילי