לכותב היקר

הצלחת במשפטיך הקצרים לגעת בנקודה חשובה, שכל אדם באשר הוא צריך לתת עליה את הדעת: מהם הערכים המכוננים אותנו כבני אדם. מהו טוב ומהו רע. כמובן שכל הוגי הדעות של האנושות עסקו בשאלה זו, ובמסגרת מצומצמת זו אנסה רק לגעת בנקודה אותה העלית בדבריך.

הערך הראשון אותו אנו חשים בכל תוקף הוא אכן האיסור לפגוע בזולת, או כפי שהוספת לא לפגוע בסביבה ובעולם. אולם כאשר נתבונן נראה כי משמעותינו כבני אדם אינה מתמצית ב"אי פגיעה בזולת" בלבד. אין ספק כי אין אנו שואבים את כל משמעותינו וערכינו אך ורק מכך שאיננו פוגעים באחר. וכי כביכול לנו עצמינו כבני אדם אין שום משמעות בעצם חיינו. וכי אם נהיה על אי בודד לא יהיה לחיינו שום משמעות.

יש בכך גם סתירה פנימית: אם הערך שלי הוא רק שאינני פוגע בך, והערך שלך הוא רק שאינך פוגע בי, מהו א"כ הערך של שנינו בייחד ? האם יש ערך למי שמציל את הנמלים ברחוב אחד העם? מה מבדיל אותנו מנמלים שאין אנו מייחסים ערך ומשמעות לחייהם.

אנו חשים את עולמינו הערכי כנובע מעצם חיינו כבני אדם בעלי נפש ומצפון, אין לנו ספק בתחושתנו הפנימית כי יש לחיינו ערך משמעות בפני עצמם. ואנו מורגלים לדבר רבות על "קדושת החיים". מהם א"כ הערכים הנוגעים לעצם חיי כבני אדם (לפני היחס לזולתי) ?

הערך המבטא את עצם חיינו כבעלי נפש ולא כגוף בלבד, נקרא "קדושה".

הקדושה נתפסת בטעות כמגמה של ביטול מציאותו של הגוף, אולם בתורה אין זה כך. משמעותה של הקדושה היא החיבור הנכון שבין הנפש והגוף. כל חוויות החיים שלנו כמו אכילה, אישות, משפחה, חברים, אמנות, יצירה, מימוש, וכו' כולם הם ביטויים שונים של חיבור הנפש והגוף. וכאן מקומה של השאלה המרכזית בחיינו: האם הנפש מהווה כלי לחיי הגוף בלבד, ואז אין משמעות מיוחדת לקיומנו כאן כבני אדם. או שהמגמה היא הפוכה: הגוף מהווה כלי ביטוי לתכנים שהנפש יוצקת בו דרך החוויות הללו.

הקדושה היא צורת חיים בהם האדם יוצק לכל חוויה בחייו תוכן נפשי. אם מדובר בחוויה של קשר בין בני אדם כמו אישות, משפחה, חברה, וכדומה, משמעות הקדושה היא יצירת הקשרים הללו ככלי לגילוי התוכן הנפשי הנוצק בתוך המסגרות הללו. ואם מדובר בחוויות שבין האדם לעצמו כמו אכילה, אמנות, יצירה, וכדומה, משמעות הקדושה היא חווית הגוף ככלי לביטוי של הנפש בתוכו.

מצוות התורה שאנו קוראים להם "דברים שאין האדם מבין אותם", הכוונה היא שבמושגי התועלת הגופנית המיידית בלבד אין הם מובנים. אולם רובם סובבים סביב הערך הנפשי היסודי הזה של ה"קדושה".

אין כאן המקום להיכנס להסברת המצוות כפי שהאריכו בכך רבים וטובים, אולם על רגל אחת ניתן לומר כי המגמה להתייחס לגופינו ולחוויות שלנו כבעלי ערך ומשמעות נפשית, גם כאשר אין בכך נזק לאדם אחר, היא המגדירה אותנו כבעלי "צלם אלוקים", והיא המגלה את משמעותינו.

כאשר היהודי מקדש את אכילתו ומשפחתו על ידי הקפדה על טהרת הבית, טהרת המאכלות, קדושת השבת והמועדים, אכילה על שולחן הדומה למזבח, ולא במושב לצים. ברכה לפני האוכל ולאחריו, וכל שאר המצוות, הרי שהוא מרומם את חייו הגופניים שכביכול הם סתמיים ופשוטים, ליצירת ביטוי נעלה לחוויה הנפשית של צלם אלוקים.

חשוב לציין כי לערכים ישנם מטבע הדברים השפעה הדדית זה על זה. בחברה בה יש זלזול בקדושת החיים של האדם לכשעצמו, ישנו ממילא גם פיחות גובר והולך במערכת הקשרים שבין איש לרעהו. לא במקרה בחברה המתירנית ישנה ירידה קשה ביציבות המשפחה והאהבה ללא ערך הקדושה.

אנסה עתה לחזור ולגעת במושג הדמוקרטיה המופיע בדבריך. נכון אמנם כי אפשר להבין את ערכי הדמוקרטיה כמגמה המעמידה את הערכים כולם על אי פגיעה בזולת. אולם אין הכרח לראות כך את הדברים. אפשר להסתכל על כך באופן שונה: דווקא העמדת מערכת יציבה של חוק המקדשת את זכויות האדם, יכולה להיות פלטפורמה מצוינת להדגשת הייחודיות האנושית, הנובעת מערכו הפנימי של האדם, וכך לחנך למצוא על ידי הכוח הנפלא של הבחירה את הצלם אלוקים ואת היכולת של כל אדם לקדש את חייו ואת קשריו עם משפחתו וחבריו.

אציין גם כי דווקא העמקת התפיסה של האדם כ"צלם אלוקים", הכולל הן את המצפון השואף לטוב ולרוממות, והן את כוח הבחירה שניתן לאדם, מעמידה בסיס יציב ועמוק לדמוקרטיה אמתית, שיודעת להעריך הן את האדם האחר, והן אותך עצמך..

אפשר להרחיב בנושא זה, למשל בספרו הנפלא של הרש"ר הירש "אגרות צפון", מומלצת גם סקירתו המצוינת של יצחק היינמן בספרו טעמי המצוות חלק ב' על רש"ר הירש.

ולסיכום, עולמו הפנימי של האדם הוא עולם מרתק, אין דבר עמוק וחשוב יותר מאשר הבנת כוחות הגוף והנפש שלנו, וכיצד עולם הערכים מנווט אותם למטרת התפקיד האנושי.

אני מאחל לך שהשאלה הזו תהיה פתיח לשאלות הבאות שיבואו בעקבותיה, ויכוונו אותך להבנת עולמך הפנימי ולהגשמת עולם הקדושה, יחד עם הפתיחות לראות את קדושת האדם האחר, ואת צלם האלוקים שלו, כחלק מהתפקיד הגדול השייך לכל האנושות, ובפרט לנו בני אברהם יצחק ויעקב.

בתקווה ששורות קצרות אלו, מצטרפות לדרך הנפלאה שלך.

אוריה.

[email protected]