אשה יקרה,

מילות הניגון של שבת צפות בי: “לאומה שבורה, לנפשות נכאבות, לנפש מצרה – תסיר אנחה”

אל תקרי אומה אלא “אמא”.

אני קוראת ודומעת. רואה במכתבך את דמותך, לב מדמם מוקפת בלבבות שבורים,

וכל משאלתך לאחות את השבר, לרפא ולרפד.

עברת חוויות מטלטלות רבות כל כך, ועדיין את מיישירה מבט ושואלת “מה הלאה?”

זאת עצמה שלא רוכשים בעד כל הון. בכח זה תמשיכי ותגלי את הכח של כל רגע מחדש.

הלוואי ויכולתי להבטיח שהכל יהיה בסדר.

אך גם בתוך אי-סדר אפשר לעשות סדר, ולהחזיר אותך לשלווה של פעולה בשטח המיועד לך.

אני חווה מתאורך חרדה איומה לשלומה של ביתך. היא עומדת בזכות עצמה ויש לה בחירה חופשית, אבל מאידך- היא נשענת עלייך, משתפת וכנראה גם מתיעצת.

קודם כל, תנשמי רגע את המתנה שיש לה אותך.

סיימת את מכתבך בשאלה “מה עלי לעשות?”

עלית על השאלה היחידה הרלוונטית, בכל ארוע בחיים, אך אוסיף מילה אחת: מה עלי לעשות עכשיו?

זאת משום שבכל רגע נתון יהיה לך מה לעשות. תמיד תהיה לך בחירה כלשהי, וההתמקדות הבריאה היא על האופציות העומדות בפנייך כרגע. גם אם נדמה שאת במבוי סתום, תמיד יש צעד אחד קטן שביכלתך לעשות. שליחת השאלה לאתר “אקשיבה” היא דוגמא מצוינת. הצעד הזה לא תפתור הכל כבמטה קסם, אבל הוא תוצר של הבחירה הרלוונטית לנקודת הזמן הספציפית.

כדי לעגן זאת בדברי חכמים, אביא את דברי הרש”ר הירש, מגאוני הדור הקודם. כך הוא מסביר בפירושו על המילים “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך” (במדבר, יח): אכן ה”תמים”…דעתו נתונה רק לתפקיד המוטל עליו בכל הווה, ואשר להצלחתו ולכל עתידו- הוא משליך את יהבו על ה’…”

אם כן, אני מצטרפת לשאלך, ואתייחס בע”ה לשתי הדמויות שעליהן יש לך השפעה כרגע:

1. לגבי ביתך- אין תחליף לאמא. אבל גם אמא לא יכולה הכל. ביתך עוברת מסכת לא פשוטה, עם מורכבות. אבל יש מוצא! ביתך זכאית לחיים של כבוד, כבת של מלך מלכי המלכים. וזה אפשרי! על מנת שתקבל עזרה אמיתית, זו חייבת להיות עזרה מקצועית ומנוסה. ב”מרכז למשפחה – יד שרה” יש בעזרת השם, מענה מצוין, מקצועי ועוטף למקרים כאלה בדיוק. את הצעד הזה לא תוכלי לעשות במקומה. ביתך האהובה צריכה לפנות בעצמה אם ברצונה להעזר.

הנה הקישור לאתר: http://www.yadsarah.org.il/Index/Entry.aspx?nodeId=392&catId=415&entryId=338

טל: 02-6444566

פקס 02-6444567

2. לעצמך- את מצויה כרגע בצומת עורקים רגיש מאד, ורוצה בכל מאודך לעזור. זו מתנה נוספת- שיש לך לב אוהב ופתוח לנתינה עצומה. יחד עם זאת, אני יודעת מחיי האישיים שלפעמים הרצון לסייע מתממש באופן שונה ממה שציפיתי, ואפילו מזיק.

אמנם לא תארת הרבה, אבל ציינת מספיק כדי שאוכל להבין שמסכת הייסורים שלך לא התחילה מהיום. את מלומדת נסיון וצפים לך רגשות, תובנות, זכרונות.

חלקם מסייעים לך כרגע וחלקם מבלבלים. בשורות הבאות אשתדל לכוון אותך ולסייע לך לנשום אויר צח, להתכוונן באופן תומך באמת.

אני מציעה לך לפנות זמן שקט, שבו תוכלי לקרוא ולתרגל את הרעיונות במלואם, מכיון שלא מדובר בידע אלא בעיבוד והפנמה.

מבחינת הושטת עזרה, נקודת המוצא על מנת להיות שם בשבילה באופן הכי טוב שאפשר, היא צריכה אותך במצב הכי יציב וטוב שאפשר.

נקודת מוצא עוד יותר פנימית היא שמתוך הצורך לעזור לביתך, יש לך כאן הזדמנות להיות שם בשביל עצמך. זאת שעת כושר לגלות הרמוניה, עידוד ואהבה רכה כלפי האשה שאת.

מבין השורות שכתבת ניכרים תעצומות נפש. אשה שחייה התפרקו, רואה פורקן מסביבה, והיא עצמה- מחפשת להושיט יד ולתמוך. זאת עצמה אדירה של עמידות וחוסן.

בואי נעצור ונאפשר לך התבוננות. שאלי את עצמך: מי אני כיום?

ומה עוד יש בי? אילו רגשות יש בתוכי? אילו כוחות עומדים לי? מהן האמונות המחזקות שלי?

קחי פסק זמן נינוח כדי לרשום את הדברים, או לומר אותם בקול, לשיר, לרקוד או לצייר אותם. תכירי בה, בפנימיות שלך, בכל דרך שמתאימה לך. זכרי שגם לרגשות הלא נעימים יש תפקיד, מסר. אולי את כבר מזהה את המסר ואולי עדיין לא, הכל בסדר.

כעת התמקדי בכוחות. תני לעצמך זמן שהייה עם כח האיתן שבך, ויישרי אליו מבט. חבקי את עצמך, את האור שאת.

נכון, אין ספק שהיו וישנם רגעי משבר.

אך עדיין- את כאן, חיה וקימת, ומהווה כתף לביתך האהובה.

ואולי גם תוכלי לראות ולהכיר בכך שחלק מכוחותייך התפתחו והתחזקו דווקא מתוך כור ההיתוך של הכאב הצורב.

קחי עוד רגע להודות למקור הכוחות על האוצרות שנתן לך.

כעת גבשי לעצמך את המסר שאת רוצה להעביר לביתך. מסר של נוכחות, של אמונה ותקווה, של אמון בכוחותיה, של נכונות להיות וגם להעלם לפי הצרכים שלה.

כתבי במילים שלך. אפשר להתחיל במילים “ביתי היקרה, אני רוצה לומר לך ש….”

את יכולה, אבל לא חייבת, לומר לה את המילים הללו. לכי עם תחושתך. אולי מתאים, אולי לא, אולי בזמן אחר.

* * *

אני מקווה שלאחר הנשימה הזו את חשה נינוחה ומעוגנת מעט יותר.

כעת תוכלי לסמוך על האינטואיציות שלך;

בכל שאלה, ארוע, סיטואציה שמתעוררת, הזכירי לעצמך את המסר, ואפשרי לעצמך להגיב באופן שתואם אותו.

אולי זה נשמע קוגנטיבי או רוחני מדי, אבל אני מתכוונת למשהו מאד בסיסי.

זה כמו תכנון בwaze או GPS: יש יעד ולפיו הדרך מנווטת. כשאת ברורה עם היעד שלך, אזי כל מעשייך, דיבורייך ושדרייך יכוונו אליו ויתמכו בו.

במקום להתנהל מרגשות ומשקעים ודאגות, את תהיי בוחרת בטוב, בוחרת לחיות ולהעניק חיות.

עבודת ההתכווננות אינה סותרת את הצורך בקבלת יעוץ מקצועי כיצד לנהוג ולפעול בסיטואציה המורכבת הזו. ישנם בורות ואופציות רבות שאינך מודעת אליהם, ואנשי מקצוע יוכלו לכוון אותך.

אשמח לסייע לך למצוא הכוונה שכזו באם תפני שוב ותיידעי אותי על אזור מגורייך.

אשה יקרה, את מקפלת בספר חייך דפים רבים מספור,

אך הקב”ה סופר ומונה ויודע ועד לכל דמעה שלך,

בין אם היא בקעה מארובת העין ובין אם נשארה טמונה באנחת הלב.

אני מצרפת כאן את ליבי ההומה בהערכה,

ובתפילה- שימים מאירים וטובים עוד יבואו, בקרוב!

ועד אז –

חזק ויאמץ לבך, וקווי אל השם.

אני כאן- ברצון לכוון או לעזור בכל דרך שתתאפשר,

שפרה

smw.wohl@gmail.com