אישה יקרה,

התפעמתי משאלתך וקראתי אותה כמה פעמים. העושר הנפשי שלך ניכר משאלתך. ותחומי העיסוק והעניין המגוונים שלך יחד עם הרצון החזק לטרוף את העולם מרשימים ממש, ומדבקים באנרגיות שלהם.

נהניתי שהגדרת את עצמך כאישה בת 27 , ולא כמקובל אצל רווקות: בחורה בת 27. אכן, התואר אישה הולם אותך לאור העומק והמודעות לעצמך, לאופייך, לרצונותיך ולצרכיך.

את מתארת בשאלתך את מגוון הכשרונות שהקב"ה חנן אותך בהם (יצירה, נפש אומן, כתיבה, יכולת וורבלית, יכולת מוסיקלית, יכולת מוטורית – ספורט, חכמה, רגישות, יכולת לוגית מושחזת ועוד ועוד!) ואת רוצה לממש את הכשרונות והיכולות הברוכים שלך במגוון דרכים ואפשרויות שהעולם מציע לך. יחד עם זאת את מתארת צרכים שחשובים לך ברמה קריטית ממש, כמו: עצמאות, חופש פעולה, שקט, אפשרות להיות לבד, מרחב אישי, זמן לעצמך והתפתחות אישית!

את מתארת התנגשות בין הצרכים שלך לבין מסלול החיים המקובל בחברה, שבו אישה נישאת ומקימה משפחה. במסלול הזה את מתארת קושי בשהייה ממושכת עם אנשים נוספים, צורך בלהיות לבד, תהייה לגבי כדאיות הבאת ילדים לעולם במידה ולא תוכלי לספק להם את צרכיהם, והצבת סימן שאלה על יכולתך לגבי נישואין בכלל והתחייבות לאדם אחר עם חיים משותפים איתו.

ואם כך, אני חוזרת לכותרת שבחרת עבור פניתך – "האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?".

שאלה זו מתמצתת את הקונפליקט שאת מצויה בו, ואת פורשת את שאלתך באומץ גדול, בכנות ובפתיחות.

את כותבת ששבעת מדיבורים ש"מסבירים מילים גבוהות ועצומות על החשיבות הרוחנית או על זה שאדם הוא רק חצי ללא החצי השני שלו, או שמסבירים במתיקות דביקה מדי עד כמה האישה רכה ועדינה ושיתופית…" ויחד עם התרשמותי מהידע והחכמה שאת צוברת, אני מניחה שאכן לא אחדש לך הרבה על מעלת ויקרת הנישואין והבאת ילדים לעולם בראי היהדות. ולא זו השאלה שאת שואלת.

במקום זאת הייתי רוצה להבין יחד איתך דברים נוספים.

את מתארת אופי ייחודי, של טיפוס INTP , אדם לוגיקן ולא שגרתי. ואת שמחה עם האדם והאישה שאת ללא רצון לשינוי. ואני מסכימה איתך שכל אדם הוא נברא יחידי ייחודי, וסטריאוטיפים לא תמיד נכונים ומשרתים אותנו. יש אישה שיש בה יותר איכויות חזקות, עצמאיות ושכליות שנתפסות כגבריות, ויש גבר שיש בו יותר איכויות רכות ורגשיות, שנתפסות כנשיות. וכל אחד כפי בריאתו נברא בהתאם לרצונו יתברך.

באופי המיוחד הזה שלך יש צורך רב של חופש, חרות ועצמאות מחשבתית ופיזית.

האם תמיד הרגשת זאת?

בתור ילדה היכן זה פגש אותך? כמה חברות היו לך? מה היה מעמדך החברתי?

איפה זה פגש אותך מבחינה משפחתית? איפה את ממוקמת מבחינה משפחתית? כמה אחים ואחיות יש לך? איך הסתדרת עם רעש ומרחב מחיה מצומצם בתור ילדה ומתבגרת?

האם כעת את מנסה לחיות את השקט, המרחב והאפשרויות שלא היו לך בזמנו?

מה זה עבורך להתחייב למשהו? לקחת אחריות? לקבל עול?

שאלות אלו הינן עבורך, לעצירה וחשיבה.

יתכן מאד שהצורך החזק שאת מתארת נובע מהאופי הייחודי שלך, ויתכן שבחלקו הוא נובע גם מתנאי חיים שלא היו מותאמים לך די צורכם, וכעת הם מבקשים את מילוים באופן אינטנסיבי ומלא.

סיפרה לי אישה שהיתה בכורה בבית ברוך ילדים, שהיה מוטל עליה עול רב בתור נערה וילדה, שלאחר שהתחתנה לא היתה מסוגלת לחשוב על הבאת ילדים לעולם. על רעש, הפרת סדר, טיפול בילד וכד', עד שעברו כעשר שנים מאז נישואיה.

עצם ההכרה בצורך שלך וקבלה שלו, בלי מלחמה, בלי הצטדקות ובלי לופים של דו-שיח במחשבה עם תפיסות ועמדות של אנשים סביבי, הוא כבר ריפוי גדול לנפש.

בנוסף, אני רוצה להזמין אותך לנסות חוויה מסוג אחר, לא חוויה של חשיבה לוגית ושכלית, שכפי הנראה את מורגלת בה, אלא לחוויה גופנית -רגשית. לנכוח בנוכחות מלאה בחוויה הגופנית של מה זה מעלה בי בגוף להתחתן?

איך זה מרגיש בגוף? לחץ בחזה? כאב ראש? שריפה בגרון? כיווץ בשכמות? בור שחור בלב? ולנכוח עם התחושה הזו באהבה וללא שיפוט.

ולאט לאט לבדוק מאיפה עוד התחושה הזו מוכרת לי בחיי? איפה עוד אני לא מביאה את עצמי? איפה אני משתפת פעולה עם משהו שמתחזק את זה?

לפעמים צריך לחזור על כך כמה וכמה פעמים עד שמתעוררת בגוף הרגשה של כמיהה ואומץ לנסות משהו אחר, ולבחור בחירות נוספות שמקרבות אותך לכמיהה שלך.

באותה המידה את יכולה לנסות לבדוק את התהליך הזה מול שאלות נוספות, כמו:

מה זה מעלה בי לחלוק מרחב עם בעל?

מה זה מעלה בי לטפל בילדים?

שאלות אלו המלוות בנוכחות מלאה שלך יכולות להוביל אותך למסע גילוי חדש ומפעים על עצמך ולריפוי פנימי עמוק.

קיימת נקודה נוספת שהייתי רוצה לבדוק איתך. אין בכוונתי לשכנע אותך להסכים לנישואין, אם יתאים לך לקחת מפה משהו שמדבר על ליבך את מוזמנת, ואם לא, תוכלי לדלג על הנאמר.

יתכן כי את כבר מודעת לכך שעל פי ההלכה, אישה אינה חייבת בנישואין ובמצוות "פרו ורבו", זוהי מצווה המוטלת על האיש, ושכרה של האישה לא יקופח, אך חובה הילכתית לאישה להינשא אינה קיימת.

מצד שני, הקב"ה הטביע בעולם ובברואיו טבעים שאינם משתנים. לדוגמה: החיות הטורפות לא יפסיקו לטרוף עד שיבוא גואל במהרה, עונות השנה מתחלפות, השמש מחממת, בני האדם כמהים למילוי רוחני ומשמעות, ואיש ואישה כמהים להתאחדות.

ציטטת בשאלתך באופן אקראי שאדם הוא רק חצי ללא החצי השני שלו, מקור הדברים הוא בזוהר הקדוש, שם כותב רשב"י בתרגום חופשי: "איש ואשה הם נשמה אחת, אלא שבירידת הנשמה לעוה"ז, באה מחצית הנשמה בגוף של זכר, והמחצית השניה – בגוף בת-זוגו. ולכן נקרא כל אחד מהם בלשון "פלג גופא" כיון שבכל אחד מהם לבדו יש רק חצי נשמה. ועל זה נאמר "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", כיון שהאיש והאשה הם מלכתחילה נשמה אחת, שנתחלקה לשני חלקים".

יש משהו מרגש בתיאור על הנשמה שנחלקת לשניים לפני ירידתה לעולם, ובהתאחדותה בזה העולם בצורת שני בני זוג. מעניין לדמיין את הנשמה שהיא החצי השני שלי, שיחד נוכל להגיע לשלמות מרוממת יותר.

אכן, גם אם אנחנו חווים את העצמיות הנפרדת שלנו ואת חוסר הנזקקות לאחר, עדיין בעומק הנשמה יש חסר שמושלם רק בעת התאחדות בני הזוג. מכיוון שמטרת הבורא בבראו את עולמו היתה להיטיב לברואיו, הוא סלל לנו את הדרך בציווים ברורים שיובילו אותנו אל ההטבה המושלמת עבורנו.

הרב מאניס פרידמן בספרו בחזרה לתמימות מתאר את הנישואין כסטארט אפ אלוקי. הנישואין לא תמיד יהיו אי של עונג, אבל זה הדבר שאלוקים ציווה לעשותו.

לעיתים נראה כי דווקא בן הזוג או הילדים הם הגורמים לקשיים בחיינו, מפליא הדבר כי פעמים לא נדירות רואים בני זוג עם אופי הפוך ושונה לגמרי, באופן שחושבים: איך יתכן כי דווקא השקט הזה נשא אישה רועשת ודברנית כ"כ, או איך אישה כל כך חסרת ביטחון נישאה לאדם כל כך שתלטן, ואין זאת כי אם יד השם בדבר לזווג את הנשמה עם חציה האבוד, שכל אחד מבני הזוג יתחייב לעבוד ולתקן את הדרוש תיקון בעצמו ע"י ההתחככות המתמדת בבן זוגו – זוהי מעבדת התיקונים שהקב"ה הכין בסטארט אפ שלו…

במידה והאדם היה ממשיך לחיות ללא השיוף המתמיד הזה חייו היו נוחים יותר ושקטים יותר, אך האם היה מגיע אל היכולות הנפשיות והעבודה העצמית העמוקה אליה נדרש?

במגילת רות, האקטואלית כעת, מסופר שנעמי הצדקת, בשובה ריקנית אל ארץ יהודה בליווי כלותיה האלמנות, היא פונה אליהן, משכנעת אותן לחזור לבית אביהן ולהינשא מחדש, והיא מברכת אותן: "ומצאן מנוחה אישה בית אשה" (רות א, ט). במדרש רות רבה מפרשים על פסוק זה: "שאין לאישה קורת רוח אלא בבית בעלה".

חז"ל הקדושים בירידתם אל נבכי הנפש יודעים לפסוק שגם אם טוב לאישה בחייה ונראה כי לא חסר לה דבר, קורת רוח אמיתית, את זה תמצא אך ורק בבית אישה.

ואת זה לא תוכלי לבדוק, עד שתנסי:))

ואולי תופתעי עד מאד כשתיווכחי שבן זוגך לעתיד הוא טיפוס לוגיקן וייחודי ושואף חרות אף יותר ממך;)

כמובן, שיתכן שלכל אחת ואחד יהיו צרכים אחרים שיהיו צריכים להיות ברורים לה ולבן זוגה מראש, וגם תוך כדי תנועה, כמו: זמנים להתאווררות, קצב ילודה מתאים, עזרה מותאמת בארגון וטיפול בילדים ובבית, שותפות באחריות ובמטלות עם בן הזוג וכדומה.

לסיום, ברצוני להאיר את המשפט האחרון שבו בחרת לסיים: "אני מתאהבת ברעיון החיצוני של החתונה והילדים, מתאהבת בלהתאהב, אבל לא באמת מסוגלת או בנויה לזה" , ואני שומעת במשפט שאיתו בחרת לסיים פתח לרצון של חיים משותפים, יחד עם חשש. חשש אמיתי שצרכיך יכובדו, על ידך ועל ידי שותפך לחיים, שתוכלי להמשיך להתמלא ולהאיר את עצמך ואת סביבתך.

אני שואלת בזהירות, כהצעה, האם השאלה שבחרת ככותרת עבור פנייתך אינה בדווקא השאלה שבוערת בך, שכן אין לי ספק שידע השקפתי ואמוני יש לך בלי סוף, אלא אולי השאלה היא – האם אני מסוגלת?

ואני רוצה להציע לך שאולי תשקלי למצוא אשת מקצוע שתלווה אותך במסע הזה, שתוכלי לשטוח את חששותיך, להבין מה עומד בבסיסם, לחשוב על מענים מתאימים עבורך ולחשוב על פתרונות בשעת צורך.

כל עוד אינך חווה את הרצון להינשא, ואף להיפך, יש בך רתיעה ואולי אפילו סלידה מצעד כזה, אין זה נכון להינשא.

את מתארת מצד אחד חיים מאושרים וטובים שאת חיה, ומצד שני שאלות לא פתורות שמנקרות בך, חששות לגבי העתיד ורתיעה מנישואין, אשת מקצוע תוכל לעזור לך בכך, אך ורק במידה ואת מעוניינת בכך.

מברכת אותך שתמצאי את הדרך המתאימה והייחודית שלך.

ותמלאי את ייעודך בשלמות מתוך סיפוק ושמחה!

ותמיד תמיד תוכלי לפנות לבוראך אוהבך, ולהתפלל שיאיר את עיניך, ויזכה אותך לעשות רצונך כרצונו,

מאמינה בך וביכולות הנדירות שלך!

גיטי