דניאל היקר שלום וברכה,
קראתי את שאלתך העמוקה.
אשתדל להשיב לך בסיעתא דשמיא תשובה מספקת.
ראשית, קבל בבקשה את הערכתי הגדולה אליך על כך שאתה בוחר להתעמק ולהתבונן היטב בפסוקי התורה שאתה קוראם במהלך קיום מצוות שניים מקרא ואחד תרגום.
הדבר מעיד באופן הברור ביותר על כך שאתה לא מקיים את המצווה רק כמצוות אנשים מלומדה ובשביל לצאת ידי חובה בעלמא אלא, הינך שואף להבין לעומק את הפסוקים והפרשיות ולגלות את המסרים הטמונים בהם בעבורנו.
ולכן, בעיניי, אתה ממש לא עוד בחור ישיבה סטנדרטי אלא הינך בחור רציני, חושב ומעמיק שלא עושה לעצמו חיים קלים ולא נותן לעצמו מנוח עד שהוא מוצא יישוב לתמיהותיו וקושיותיו.
מן הסתם דבר זה משליך כבר כעת/ישליך בוודאי בהמשך הזמן על אופן קיום שאר המצוות שלך כך שתקיימם מתוך התבוננות בפנימיותה ובעומקה של כל מצווה ומצווה ותחתור לעמוד על התכלית הרוחנית הקיימת בה ועל האופן שבו נפשך נפעלת בעקבות קיום המצווה.
אימוץ אורח חיים שכזה, לאורך זמן כמובן, יוביל אותך לחיות חיים רוחניים מלאי סיפוק, בעלי משמעות ותוכן ולחוות את כלל החיים שלך ברמה אחרת לגמרי. ללא ספק.
המשך בכך!
ולגוף הדברים.
שאלתך היא אכן שאלה במקום. על פניו נחזית סתירה ברורה בין המסופר בפסוקי התורה לבין המציאות העכשווית הנגלית לנו בעיניים.
אולם, כפי שכבר רמזת לכך בגוף שאלתך, קדמונינו ענו על שאלות אלו. ובהרחבה רבה.
עיין ברמב"ם בהלכות תשובה במיוחד בפרק ט' שעמד על הדברים בהרחבה.
אני מציע לך לדבוק בדרכך ולראות את הדברים בפנים בעצמך ביחד, כמובן, עם נושאי הכלים של הרמב"ם שם על הדף.
בתמצית, הרמב"ם קובע שהברכות האמורות בתורה אינן כלל ועיקר השכר האמיתי בעבור קיום המצוות וכן, מאידך, הקללות הכתובות בתורה אף הן אינן כלל ועיקר העונש האמיתי על העבירות שנעשו. אלא, הן השכר האמיתי והמלא והן, להבדיל, העונש האמיתי והמלא יינתנו לאדם רק בעולם הבא, בהתאם למעשיו.
ממילא, כל הברכות והקללות המפורטות בתורה הינן רק בגדר אמצעי ובסיס שבכוחם להוביל לחיי העולם הבא- ברכות גשמיות בכל תחומי החיים השונים כמאפשרים לאדם קיום תורה ומצוות מתוך נחת, שמחה ויישוב הדעת ועל ידי כך לזכות בייתר קלות בשכר המובטח בגין המצוות שקיים אשר יינתן לו בעולם הבא, או, להבדיל, קללות גשמיות בכל תחומי החיים השונים אשר יצערו אותו ויטרידו את מנוחתו הנפשית והגופנית וממילא בעקבות כך ימנע ויתבטל מלימוד תורה ומעשיית מצוות בכדי שהעונש שיקבל בעולם הבא על העבירות שעשה לא יוכל להתקזז כנגד מצוות שעשה כאן בעולם הזה.
יוצא אם כן שהברכות והקללות האלו לא חייבות להתקיים בכל אדם ואדם פרטי ובכל זמן מן הזמנים.
שהרי, כאמור, הם לא השכר האמיתי או העונש האמיתי שאליו מכוונת התורה.
אומנם, מדובר בהבטחות מפורשות של התורה. אבל הרי הבטחות אלו התקיימו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה של עם ישראל- חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, מסעי הצלב, גירוש ספרד והאינקיוזיציה, גזירות ת"ח ות"ט ועוד.
ואסור לשכוח את השואה האיומה והנוראה שקשה לתופסה בשכל אנוש אשר התרחשה בסך הכל לפני 75 שנה.
נקודה נוספת הטמונה בדברי הרמב"ם היא קביעתו שהברכות והקללות המופיעות בתורה הן במישור הרחב ביותר והכללי הנוגע לכלל ישראל והם אינם במישור הפרטי של שכר ועונש לכל אחד ואחד מהיחידים הפרטיים המרכיבים את עם ישראל.
אם נתבונן בנוסח ברכת זכרונות בתפילת מוסף של ראש השנה נמצא שם את אותו עקרון בדיוק.
כנאמר בתפילה שם " ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות".
כידוע לך, חלק גדול מאד מן הקללות שבפרשיות בחוקתי וכי תבוא מתייחסות לנושאים של מלחמה, אויבים, הגליה לשם שעבוד ועבדות במדינת האויב הכובש וכן לנושאים של רעב ומחסור לכלל האוכלוסייה ולא לאדם פרטי כזה או אחר.
היינו, ישנה הפרדה ברורה בין הדין הכללי שייגזר על בני המדינה בכללותה לבין דינה הפרטי של כל בריה ובריה.
כך שגם אם אתה כיום, כבחור צעיר בתחילת חייו הבוגרים, רואה סביבך מציאות אחרת, זה לא אומר כלל ועיקר שיש באמת, בעומקם של דברים, סתירה בין הדברים.
ולגבי חלקה השני של שאלתך.
אין זה המקום והזמן המתאימים להיכנס ולדון לפרטי פרטים בגישה החרדית למדינה.
אומר רק זאת. דברייך כאילו הגישה החרדית היחידה היא שאנו נמצאים בגלות בין יהודים, אינם מדויקים.
אמת, חלקים מהציבור החרדי מתייחסים למציאות של ימינו כאל מציאות שבה חלק מן העם היהודי -זה המקפיד באופן מלא על שמירת תורה ומצוות- נמצא בגלות תחת עולו של שאר העם היהודי שאינו מקפיד על שמירת תורה ומצוות.
אולם, ישנם חלקים אחרים בציבור החרדי, נכבדים וחשובים לא פחות במאומה, אשר לא רואים כלל וכלל את המציאות באופן שכזה, הגם שקולם פחות נשמע מבחינה ציבורית בעיתונות וכדומה.
כמובן שחלקים אלו לא מעלימים עיין ולו לרגע אחד מהעובדה המצערת מאד שנכון לכעת, רובו של הציבור במדינה אינו רואה עצמו מחויב לשמירת תורה ומצוות.
ודווקא בגלל כך הם פועלים בכל דרך אפשרית לשנות את המצב הנתון הזה.
זה בא לידי ביטוי הן ברמת הכלל בשמירה על מינימום הכרחי של צביון יהודי למדינה לכל הפחות ברשות הרבים ובפרהסיה (נישואין וגירושין על פי דין תורה בלבד, אי הכרה רשמית ברפורמים, שמירת שבת במרחב הציבורי, גיור על פי ההלכה בלבד וכדומה) והן, כמובן, ברמת הפרט בנוגע לכל אחד ואחד מהיהודים במדינה, באמצעות המערך המפותח מאד של ארגוני קירוב הרחוקים לסוגיהם השונים.
אבל מכאן ועד תפיסה של גלות של יהודים תחת יהודים אחרים המרחק עצום.
האמת לאמיתה היא שבמדינת ישראל כיום יהודים יכולים לקיים תורה ומצוות באופן מלא וחופשי לגמרי. ועוד עם תמיכה כלכלית של המדינה בסכומים נכבדים המסתכמים במעל מיליארד ש"ח מידי שנה.
וכידוע, הפריחה הכמותית של עולם התורה היא בממדים שלא היו בעם ישראל במשך עשרות דורות ודומה רק לפריחה העצומה שהייתה ללימוד התורה בבבל בתקופת האמוראים והגאונים.
ראה לעניין זה את דבריו המפורשים של הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה המדבר על "אלפים ורבבות" של חכמים שהיו לומדים תורה בישיבות בבל עד זמן חתימת התלמוד (פיסקה טו') ועל כך שמזמן חתימת התלמוד ואילך רבו הצרות והגלויות בעולם עד שלא נתכנסו כבר יותר אותם אלפים ורבבות ללמוד בישיבות כמו קודם לכן אלא היו מתקבצים בכל מקום ומקום יחידים בלבד ועוסקים בתורה בהעמקה (שם, פסקאות כח-כט).
כידוע לך, המצב היום בארץ ישראל שונה בתכלית ועולם הישיבות והכוללים פורח בהחלט עם רבבות רבות של תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה.
כך שמבחינת לימוד התורה מצבנו טוב בהרבה מהמצב שהיה בדורו של הרמב"ם ושאר רבותינו גדולי הראשונים שעל פיהם נפסקו כל ההלכות שאנו מקיימים כיום.
הירידה שישנה מבחינה איכותית מוסברת בירידת התורה הקיימת בעם ישראל באופן מגמתי לאורך כל הדורות וכדברי הגמרא הידועים "אם הראשונים כמלאכים וכו'", ובוודאי שאינה קשורה כלל לעובדה שהציבור במדינה ברובו המוחלט איננו שומר תורה תורה ומצוות.
דבר אחד ברור. בסופו של דבר עם ישראל כולו ישוב בתשובה שלימה. זוהי הבטחה ברורה של התורה שאינה בגדר דברי מוסר או דרוש בעלמא אלא בגדר הלכה למעשה שנפסקה בהלכות תשובה במשנה תורה לרמב"ם פ"ז ה"ה : "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך".
אנחנו נמצאים בסה"כ פחות מ-250 שנה לפני סופם של אלפיים שני ימות המשיח מתוך כלל ה- 6000 שנה שנקצבו לעולם הזה, היינו קצת יותר מ-10% בלבד מתוך כלל שני ימות המשיח.
כך שלכל הדעות אנו נמצאים בתקופה שאותה מכנה הרמב"ם "בסוף גלותן".
אסיים במה שפתחתי בו ואומר שהתשובה שכתבתי לך לעיל הינה בגדר ראשי פרקים בלבד והפנייה למקורות ואסמכתאות.
תן לחכם ויחכם עוד. בטוחני שעם התבוננות מעמיקה משלך תגיע, במשך הזמן, לתובנות רבות נוספות בנושאים אלו.
מקווה שסייעתי לך.
ברכה והצלחה!
צבי
[email protected]