בס"ד

שואלת יקרה,

ראשית, אין בפי די מילים להביע את הערכתי לאדם ש'נולד מחדש' ומשנה את הרגליו ואת אורחות חייו, כדי להתקרב לבורא יתברך. לא בכדי אמרו חז"ל ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". צריך לכך תעצומות נפש מיוחדות.

הגמרא במסכת חגיגה  מספרת לנו על התנא אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה, והיה רבי מאיר תלמידו הגדול הולך אחריו ולומד ממנו תורה. ומבארת הגמרא ש"רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק" (שם, דף טו עמוד ב).

מצד שני, אנחנו יודעים ש"אם דומה רבך למלאך ה' צבאות למד תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו" (מועד קטן דף יז עמוד ב).

אז מהו היחס הנכון לרבנים המלמדים אותנו תורה? האם נגדיר אותם לפי חולשותיהם? או שמא לפי גדלותם התורנית?

הבה נראה; מעבר לכיעור שיש במחלוקות אלו שאינן לשם שמים, מה המשמעות שלהן עבורנו? האם עלינו ללמוד מהן שכך ראוי לנהוג? ברי שלא. כל בר דעת מבין שיש דברים שאינם נעשים כדי שנלמד מהם…

אם כך, את שואלת, מי לידינו יתקע שלא כך היו פני הדברים בדורות קודמים עד למעלה בקודש למשה רבינו?

יש להשיב לכך משני כיוונים:

א. הזווית האמונית – הרמב"ם בפירוש המשניות לפרק האחרון במסכת סנהדרין, קובע מערך אמונות מינימלי שלדעתו אלה הם עיקרי הדת (13 עיקרים). ביניהם אמיתות התורה ונבואת משה. מאחר שהאמונה היא "נטיה דקה מעדינות הנפש" כפי שאומר החזון איש בספרו "אמונה ובטחון" הרי שאמונה, בהגדרתה, אינה ענין להוכחות שכליות, אלא לרגש אמונה מפכה ומחייה נשמות.

ממילא, האנלוגיה של גזירה לאחור, אינה רלוונטית לאמונתנו באמיתות נבואת משה. אכן, מנהיגותו של משה עמדה באתגרים לא פשוטים של קוראי תגר. דתן ואבירם, קורח ועוד. אולם נבואתו עצמה מעולם לא עמדה בספק. יתירה מזאת, התורה גם מלמדת אותנו שכל אלה שהשיגו על מנהיגותו של משה, נענשו בעונשים חמורים.

גם האנלוגיה ההפוכה, של גזירת מסקנות אוטומטיות ממשה רבינו כנגד אדם שראינו בעינינו שאינו ממשיך את דרכו של משה, גם היא בעייתית. מסוג הבעיה של חווה אמנו המתוארת בפסוקים הראשונים של פרק ג בספר בראשית: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן". וכשגילתה שאין הדבר כן, כבר חשה כביכול הותר לה גם מה שנאסר בפירוש.

גם בעניין זה של אמונת חכמים, אל לנו לאבד את כושר השיפוט וחוש הביקורת. ישנם צדיקים יסוד עולם, ישנם כאלה שאינם צדיקים, אף שיש מי שמחזיק מהם כך, וישנם צדיקים שעשויים למעוד, ולקום, ואולי שוב למעוד ושוב לקום. "שבע יפול צדיק וקם".

עלינו לקחת לנו כדוגמה ומופת את אותם צדיקים שנעשו כאלה בעמל וביגיעה. כי זה דבר שגם בידינו לעשות, כפי שאכן את יודעת זאת מעצמך ובשֹרך.

ב. הזוית הלוגית – בשאלתך ישנה קפיצה לוגית. מדוע? משום שאת מניחה שאם ישנם סביב גדולי ישראל כמה "גיחזים" מחרחרי מלחמה ומחלוקת, הרי שבהכרח יש להסיק שגם תורתם של אותם גדולים מושפעת מהם. קפיצה לוגית נוספת ישנה כאשר את מניחה שאם תורתם של אותם גדולים מושפעת, הרי שמזה יכול לנבוע שחלילה אין תורה מן השמים.

אולם הרשי לי לפקפק במסקנות גם בהינתן ששמא ההנחות נכונות. אין כל ודאות שתורתם של גדולי התורה של דורנו, מושפעת מהמחלוקות סביבם, וגם אם ישנה השפעה, לא ברור לי כיצד את מסיקה כאפשרית את המסקנה שיתכן שאין תורה מן השמים, מתוך ההנחות שסביב הרבנים ובחצרותיהם ישנם מניפולטורים.

כפי שרמזתי, הדבר לא חדש. כבר בזמן אלישע הנביא היה לו משרת בשם 'גיחזי' שחז"ל ייחסו לו תכונות שליליות, ואף על פי כן לא פקפקו בנבואת אלישע, שכן ידעו להפריד בין היחס לאלישע, ליחס לגיחזי. כך גם אנחנו יכולים וצריכים להפריד בין הרב הגדול בתורה, לבין תופעות שליליות שמתפתחות סביבו, שלעתים אין ביכולתו למונען.

ודבר נוסף,

גם במשפט "אם דומה רבך למלאך" עצמו, גלומה יכולתך האישית להעריך את רבך, האם דומה הוא למלאך, כך שכדאי ללמוד תורה מפיו, אם לאו. גלומה בו האחריות שלך לבחירות שלך. ואפילו – וזה חידוש גדול – אחריותך לתוצאות הנגרמות כתוצאה מהעברת חלק מהאחריות שלך, אל האחר. שהרי רבי מאיר נשאל, איך אתה יכול לקחת על עצמך את האחריות הגדולה ללמוד מאלישע בן אבויה? והטענה 'רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק', פירושה שלא הטיל את האחריות על אלישע בן אבויה, אלא כל אמירה של אלישע בן אבויה לקח רבי מאיר תוך ביקורת עד שלא נשארה קליפה שלא זרק.

כך, גם את ההשפעות מגדולי התורה והצדיקים עלינו לקבל מתוך הבנה וסינון הבר מהתבן.

אם כן, הקב"ה העניק לנו בטובו שכל ישר, ועיניים לראות, ולב לשאוף אליו ולהתקרב אליו. וכל מה שמקרב אותנו אליו, הרי אנו מצווים להיעזר בזה, ומה שמרחיק אותנו חלילה מאיתו יתברך, הרי אנו מצווים לרחק מזה.

וכל אחת יודעת בליבה, מה מקרב אותה ומה מרחיק אותה.

אני מאחל לך מקרב לב, שתזכי להתקרב אל הקב"ה מתוך רגש עמוק, שתזכי להתקרב לצדיקים שאפשר ללמוד מהם ולהתחזק ביראת שמים מהנהגתם, ושאזכה אני להיות שליח טוב לסייע לך בכך.

אם את רוצה לברר דבר מה נוסף או להעמיק באמור, אשמח לעמוד לרשותך.

אחתום בהתנצלות מקרב לב על משך הזמן שהמתנת לתשובה זו.

בכבוד ובהערכה,

יחזקאל

[email protected]