שלום וברכה שואל יקר,

לפני הכל אני רוצה להביע את הערכתי ליושרה הפנימית שלך. כנות כלפי עצמך עשויה להיות דרך בודדה ולא קלה אבל אני מאמין שזו הדרך היחידה לגדול ולצמוח, בכל תחום שהוא.

יש דרכים שונות לאמונה ומערך נימוקים מסועף, להלן אנסה לפרוש את המהלכים המרכזיים שאני מכיר בנושא בתקווה שלפחות אחד מהם יהדהד אצלך.

אם אנו חושבים על אמונה כעל טענה “רגילה”, כלומר אנו אומרים הטענה ישנו כסא אדום במליאת הכנסת זהה לטענה “רבש”ע קיים” אז פרוצדורת האישוש צריכה להיות משותפת.

בכל הקשור לכסא ניתן ללכת למליאת הכנסת ולבדוק אם יש שם כסא או לא, וכך גם אמורה להיות פרוצדורה לבדוק את הטענה לפיה הקב”ה קיים.

כמובן, על מנת לקבל טענה כנכונה פרוצדורת האישוש לא חייבת להיות מושלמת.

הגמרא אומרת שבדיקת חמץ מועילה ולא חיישנן שמא גררה חולדה ממקום שלא נבדק למקום שנבדק. כלומר, צריך שהפרודצדורה תהיה טובה מספיק על מנת לקבל את ההנחה המוטלת בספק, לא בהכרח מושלמת.

יש מי שהולך בדרך זו, שמו הוא ד”ר מיכי אברהם ואם תרצה תוכל לקרוא בספריו את טענותיו בנושא.

אולם נדמה שיחס האמונה הוא מורכב יותר. הוא שייך לרבדים עמוקים של הנפש והשפעתו על החיים של האדם היא עמוקה ומשמעותית כך שתיאור של האמונה כטענה גרידא הניתנת לאישוש או להפרכה קצת מפספס את התופעה.

ישנה טענה מעניינת השייכת לשדה הפסיכולוגי הנוגעת לקבלת ודחיית טענות בכלל, לא רק לטענת האמונה ולפיה החלק באדם המחליט אם לקבל טענה או לדחות אותה הוא לא החלק הרציונלי המודע אלא האינטואיטיבי הלא מודע.

כמוצגת לפני אדם טענה בה הוא רוצה להאמין הוא שואל את עצמו – האם אני יכול להאמין בכך. וכשמוצגת לו טענה אותה הוא רוצה לדחות הוא שואל את עצמו – האם עלי להאמין בכך.

כלומר בניגוד לאופן הפשוט בו אנו רגילים לחשוב על המחשבה וקבלת הטענות, המחשבה היא לא שופט מרוחק המתבונן במשקפי השכל באופן בלתי משוחד ומכריע לצד המציג את הטיעון המבוסס ביותר,

אלא דומה יותר לפרשן ספורט המנמק פעולות של שחקנים על פי מה שהם עושים בפועל.

אלא שבניגוד לפרשן יש למחשבה אפשרות “להטיל וטו” לאחר שיוט על אמונות בלתי אפשריות אליהם נוטה האינטואציה.

להרחבה ראה את ספריו של ג’ונתן היידט.

זווית נוספת להתבונן בדברים נוגעת בשאלה רחבה הרבה יותר – אמונה בקיומו של הקב”ה איננה טענה דומה לקיומו של כסא במקום מסוים.

טענת הכסא מקבלת את משמעותה בתוך עולם בו החוקים הפיזיקליים מוכרים, ידועים ומקובלים ומערכות האישוש וההפרכה נמצאים בתוך מסגרת החוקים הפיזיקליים הללו.

דהיינו טענת הכסא קיימת וניתן לאישוש והפרכה בתוך “מסגרת פשר” של עולם בעל החוקים הפיזיקליים המוכרים לנו.

לעומת זאת טענה אודות קיומו של הקב”ה דומה למה שנקרא “מסגרת פשר”. כלומר היא אופן לראות את העולם ולהתבונן בו באופן בסיסי ולכן היא דומה יותר לקבלת עצם הרעיון של חוקים פיזיקליים.

כמובן, כולנו חווים את עולם החוקים הפיזיקליים ולא כולם בהכרח מאמינים כך שהטענה היא יותר עדינה ומורכבת.

את דרך זו הצגתי באופן חסר רק על מנת שתדע על קיומה. אם תרצה להרחיב בכך ראה את מאמרו של משה הלברטל הפותח את הספר “על האמונה”.

בברכה

אליהו