דלג לתוכן
היי, אני חייל, לכן גם לא יוצא לי להיות בבית הרבה באמצע השבוע. יש מישהי שאני מאוד רוצה לצאת איתה, גם היא חיילת, אבל היא לא שומרת שבת והזמן כמעט היחיד שאנחנו יכולים לצאת הוא בשבת. אני מפחד שבגלל זה אני מפסיד בת זוג לחיים. לכן גם כל שבת הופכת אצלי למלחמה פנימית.
אני יודע שלא מפסידים משמירת השבת, אך בגלל הנושא הזה זה ממש קשה לי. אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, האם באמת השבת לא פוגעת בי.
שואל יקר,
אני מודה לך על פנייתך.
בקריאתי את דבריך חשתי שהינך מתמודד עם שאלות מהותיות אשר מטרידות את מנוחתך.
היכרות עם מישהי שיכולה להיות בת זוג לחיים הינה מאורע מרכזי בחיי האדם, ומצופה שתתלווה אליו תחושת שמחה והקלה.
והנה אצלך היכרות זו הביאה לרגשות קשים.
שמירת השבת מהווה עמוד יסוד בחיי היהודי, וניכר שהיא חשובה לך באופן פרטי.
כאן נראה ששני הדברים האלה באים בהתנגשות.
בפרשת דרכים שכזו ניתן לבחור באחד משלשה דרכים:
1. ויתור על שמירת השבת לטובת בניית בית עם בחורה אשר ראויה היא בעיניך.
2. ויתור על בחורה שמוצאת חן בעיניך לטובת שמירת השבת.
3. מציאת פיתרון אשר יוכל להכיל את שמירת השבת ללא צורך בויתור על הקשר.
ההתרשמות שלי היא שאינך חפץ באפשרות הראשונה. יחד עם זאת הינך נושא קושי אמיתי בכל שבת שעוברת עליך.
לכל אדם סולם ערכים משלו אשר לפיו הוא מחליט אילו דברים נידחים מפני אחרים. כיהודים שומרי תורה ומצוות קיבלנו על עצמינו לנהוג כפי שנצטווינו ע״י הקב״ה, ובחלק מהמקרים סולם הערכים שלנו נקבע לפי כללי ההלכה. דוגמה בולטת לדבר היא שעל שלש מצוות נצטווינו ש״יהרג ואל יעבור״ (סנהדרין עד,א).
שמירת השבת מהווה מצוה שנדחית מפני פיקוח נפש (יומא פה,ב) אך לא מפני סיבה אחרת. היות וכך ההחלטה שלא לוותר על שמירת השבת במקרה שלך צודקת היא עד מאד.
עם זאת, הבאת סימוכין להנהגתך אינה מקילה על הקושי הרגשי שבקיום הדברים.
לשם כך ברצוני למשול לך משל: בעת שאדם מוציא סכום רב מכספו עבור רכישת דבר מה, כרוך הדבר בכאב מסויים. הכסף המוצא מכיס הקונה הגיע אליו בעמל רב והוצאתו אינה נעשית בנקל. ישנם שני מצבים שיקלו על הכאב שבהוצאה:
1. ככל שהחפץ הנרכש יקר ערך יותר, יוקל הכאב בשל ההצדקה שבהוצאה.
2. במידה ויתברר שההוצאה אינה כה גדולה, גם כן יוקל הכאב. התרחשות שכזו יכולה להתרחש כגון אם בהוצאה גדולה זו ייגרם חיסכון במקום אחר.
הרש״ר הירש (שו״ת שמש ומרפא, שאלה כב) נשאל ע״י אדם בעל מאפייה אודות האפשרות להפעיל את מאפייתו ע״י נכרים בשבת. טרם כתיבת השאלה כבר יצאה הוראה מאת הרש״ר הירש על סגירת העסק, והשואל ניסה לשכנע את הרב לחזור בו מדבריו. סיבת פנייתו הייתה חששו שבמידה וייאלץ לסגור את דלתי עסקו ביום השבת, יימנעו קונים נוצרים מלבוא אליו גם בימות השבוע וע״י כך תיפגע פרנסתו קשות. בשאלתו כתב השואל שהמחשבה ״גורמת לי כאב לב כמו לכל בן אדם ישר וחושב״.
בתשובתו כתב הרש״ר הירש שבאשר לשאלה ההלכתית שבדבר יוכל לפנות לרב עירו, אולם ״במה שנוגע ליסודות האמונה שהם קנה המדה של התנהגותו, אני רואה את עצמי מחוייב להעיר כמה מילים באופן ידודותי…אצלי מצוות התורה אינן בובה של שעוה שכל אחד ואחד בכל זמן מן הזמנים יכול לעשות בה כרצונו לפי מצב רוחו ונוחיותו. אצלי, מצוות התורה הן דבר אלקים חיים הקדוש והנעלה שניתן לנו מהאב הנצחי לחנך ולקדש את חיינו עלי אדמת אל-על אליו. התורה אינה מקבלת את צביונה מן הזמן, אלא הזמן מקבל את צביונו מן התורה, ובתורה זו אינני מכיר שום הבדלים…אני מכיר רק תכלית אחת בעולם שאין למעלה הימנה ושאנחנו מסוגלים להשיג אותה. ומי יתן שדוקא הנוער שלנו ימסור את עצמו להגשימה בכל כחו והתלהבותו. תכלית זו אפשר לזהות במלים מעטות: להיות יהודי שלם ברוח ובלב, בדיבור ובמעשה, לקדש את החיים בכל המצבים, להתמסר ללימוד דבר ה׳ בכל עומקו ויופיו, להשיג בשמחה ובהתלהבות את כל תוכנו הנהדר, ולהשרישו בקרבו מתוך דיבור ורבוי מעשה, לשום נפשו בכפו להוריד שמים על הארץ, להיותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש…זו התכלית, הטוב המוחלט, שהנוער שלנו…היה צריך להתעלות אליו…כן, כן, תגידו שהיום הוא שבת! ובתשובה פשוטה זו שאתם נותנים לגוי אתם מעידים כי ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ותעידו שיש דברים העומדים למעלה מפרנסה ומחיה, תעידו שהיהודי שמח להקריב כל קרבן למען קיום אמונתו בה׳!״
ניכר מדברי הרש״ר הירש שאין הרבה התייחסות לפרטי המעשה, כי אם לרוח הדברים שבהם מקיימים את המצוות וביחס ליעודינו בחיים. כיוון מחשבה שכזה מיקר את התמורה שאנו מקבלים עבור המחיר שאנו משלמים לעיתים בקיום המצוות. זהו האופן הראשון שיכול להקל על הקושי שהוזכר לעיל.
כאמור ישנו אופן נוסף שיכול להקל על הכאב, והוא הפחתת המחיר אותו משלמים.
איני מכיר אותך ואת הבחורה אודותה כתבת באופן אישי. כמו״כ בשאלתך לא תיארתי את טיב הקשר וההיכרות שקיימת בינכם. היות וכך אין מן הראוי שאביע דברים אודות ההתאמה שבחיבור שלך עימה. עם זאת, בינך לבין עצמך תוכל להתבונן במשקל המחיר אותו אתה משלם.
הנצי״ב מוואלוז׳ין (חומש עמק דבר על ספר בראשית ב,יח) מבאר שזווגו של אדם שונה מזה של בעלי חיים בכך שאצל בעלי חיים הקשר נעשה רק לשם קיום המין, בעוד האדם זקוק לקשר זוגי גם היות ו״לא טוב היות האדם לבדו״ (בראשית ב, יח).
היות וכך נדרשת התאמה הרבה יותר טובה בין בני הזוג אצל בני אדם מאשר אצל בעלי חיים. כל אחד זקוק לאדם שיוכל לספק לו את הצרכים נפשיים שהוא לא היה יכול לקבל בהיותו לבד.
קיים הבדל בינך לבין הבחורה אודותה כתבת באשר ליחס שלכם על שמירת השבת. כדאי שתשקול בינך לבין עצמך את המשמעות שיהיה לשוני הזה במידה ותקימו יחד בית.
בכל קשר זוגי ישנם פערים משמעותיים, וקיומם אינו בהכרח מהווה מכשול להצלחת הזוגיות. אין בדבריי קביעה שההבדל בינכם סביב שמירת השבת מנבא חוסר הצלחה, אך הימצאותו דורש בירור מחשבתי עם עצמך. ייתכן והעיון בדבר יביא אותך למסקנה ששניכם מתאימים לחיי זוגיות. מצד שני ייתכן שהדברים יביאו אותך למסקנה שונה אשר אולי תוכל להקל על סבלך.
בכל בוקר אנו מתפללים שהקב״ה יצילנו מאדם רע, מחבר רע, ומשכן רע.
חבר רע אינו בהכרח אדם רע, שכן ייתכן והוא מלא תכונות טובות אך החיבור עם האדם המתפלל אינו עולה יפה.
על דרך זו שכן רע אינו בהכרח חבר רע. ייתכן והקשר החברי עולה יפה כל עוד לא דרים תחת קורת גג אחת, שכן לחיים משותפים דרושה התאמה מיוחדת שלאו דווקא נמצאת בין חברים.
דברים אלה מחזירים אותנו לאפשרויות השונות שהוזכרו בהתחלה. ברצוני להדגיש שהחלטתך להקפיד על שמירת השבת אינה מביאה בהכרח למסקנה שהקשר עליו אתה חושב לא יתכן.
כלומר, האפשרות השנייה תיתכן אך ישנה עוד אפשרות שלישית.
האם קיימת אפשרות לשלב את שמירת השבת שלך יחד עם פגישה? אולי תוכלו לשהות יחד באותו מקום ביום השבת? אולי זו תהיה אפילו הזדמנות טובה עבורך לראות כיצד אתם מנהלים יחד שבת.
הבאתי את הדוגמאות האלה כדי להציע את האפשרות למצוא פתרונות יצירתיים ליישם האופן שלישי הנ״ל.
״דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע״ (שבת פח,א). ״נעשה״ מתייחס לקיום המצוות באופן מעשי, ואילו ״נשמע״ מתייחס לתוכן והבנת המצווה ואותם ניתן לשמוע מתוך הסברים.
מובן מדוע בני ישראל קיבלו כתר אחד כנגד ״נשמע״, שכן קיום המצוות טרם קבלת טעמם נעלה יותר מקיומם לאחר קבלת טעמם.
אך מדוע קיבלו בני ישראל כתר כנגד ״נשמע״? הרי ביאור טעמי המצוות זהה בין אם הוא נאמר לפני או אחרי קיומן.
אלא שההבדל מצוי אצל השומע עצמו. עומק ההבנה וההתחברות לתוכן ההסברים נעלה יותר כאשר הוא מגיע לאחר שהאדם מקבל על עצמו לקיים את הדברים בכל מחיר.
באמירה זו ברצוני לברך אותך עך אומץ ליבך לקיים את דברי האמת, ואני מאחל לך שתזכה להזדהות עם החלטך ולהגיע להשלמה שנטולה כאב וסבל.
כתבתי את דבריי לפי הבנתי את שאלתך.
במידה ותראה שלא השבתי על דבריך, שלא הבנתי את כוונתך, או שתרצה להרחיב יותר בדברים אשמח שתשיב לי במייל כדי שנוכל להמשיך את ההתכתבות.
בהערכה רבה,
רפאל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
