שלום לך,
בדחילו ורחימו אני ניגש להתייחס לנושא שהעלית. ב"דחילו" (יראה) בגלל גודל השאלה והתמיהה ובגלל המטען הרגשי שאין סיכוי להתגבר עליו, וב"רחימו", באהבה גדולה לעם שלי שדמו שותת מבעד לקרעים בבשרו החי – דם ממש של הלוחמים ודם של מחלוקת ופילוג.
את משתפת את התחושה הקשה שלך ומעלה נקודות כל כך נכונות. איך אפשר לשבת בבית כשרואים אחים בצרה? איך אפשר להניח לאחרים להיפצע ולמות ולומר "שלום עלי נפשי"? מה הבעיה לשלב לימוד תורה עם שירות צבאי? האם אין זה מה שהתורה דורשת מאתנו בעת הזאת? אגב, את מתנצלת אם דברייך נשמעים כביקורת, אבל אין לך על מה להתנצל. הביקורת היא במקומה, ושותפים לה רבים וטובים ואהובים.
אני רגיל לומר שקל להתווכח עם מי שלדעתי הוא טועה, אבל הרבה יותר קשה לענות על שאלות שהן נכונות ואמיתיות. מכיוון שהפצע הזה בגוף האומה מגורה ומכאיב כל כך, אני מתקשה להאמין שאצליח לגרום לאנשים לראות את התמונה גם מזווית מעט שונה. יתירה מכך, גם אם אצליח לרכך את הביקורת על כך שחרדים אינם מתגייסים לצבא, אינני יכול ואינני רוצה ללמד זכות על כך שהחברה החרדית גם לא מספיק מרגישה את הכאב על ההרוגים, על הפצועים, שלהם ושל בני משפחותיהם. למרות זאת לא אמנע מלכתוב את הדברים ולו רק לצורך פנימי שלי. תקראי את הדברים, תבחני ותשקלי מה מתוכם נראה לך ובאיזו מידה. פנייתך הנעימה מעידה על כך שאת מגיעה ממקום טהור של בקשת אמת ולא של קנטרנות. אגב, יתכן שאני אכן מתאים לענות כאן יותר מאשר אחרים מכיוון שאני עצמי שירתי בצבא כלוחם בשריון, כולל תקופה ארוכה בלבנון, ובהמשך שנים רבות במילואים.
לאחר ההקדמה הארוכה אגש לגוף הדברים.
הרעב הגדול בסין:
סביב שנת 1960 התרחש בסין הרחוקה רעב נורא. מספר המתים ברעב נאמד בכ- 30,000,000 בני אדם, ונחשב לאחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. מה שמייחד את האסון הזה, בניגוד לרעידות אדמה, הרי געש ושיטפונות, הוא שהרעב הזה נבע לא מכוח עליון אלא לחלוטין מהתנהלות מוטעית של הממשלה הסינית. כיצד? בשנים שקדמו לרעב זיהתה הממשלה בסין שציפורי הדרור התרבו במדינה וכי הם פוגעים ביבולים החקלאיים. בצעד הגיוני לכאורה, הוציאה הממשלה הנחיה שיש להרוג את הדרורים והפעילה את כל המנגנון הענק והממושמע של סין לטובת העניין. המאבק בדרורים נחל הצלחה מסחררת והם נכחדו כמעט לחלוטין. נהדר, לא?
ממש לא. בדיעבד התברר שהדרורים ניזונו לא רק מהיבולים אלא גם מחרקים שמזיקים ליבולים. השמדת הדרורים גרמה לעלייה בלתי מבוקרת של המזיקים הללו, כולל להקות ארבה, שכילו לחלוטין את היבולים באזורים רחבי ידיים בסין, וגרמו לרעב נורא שהביא אנשים אף לאכול את בשר בניהם ובנותיהם. בסופו של דבר נאלצה סין לייבא מברית המועצות מאות אלפי דרורים על מנת לשקם את המערכת האקולוגית שנפגעה.
מדוע אני מספר סיפורים על סין ועל ציפורים? כי זו דוגמה למקרה בו בני אדם מזהים בעיה, ניגשים לפתור אותה באופן ישיר בלי לראות את התמונה הרחבה יותר, בלי להבין את המערכת כולה, ובלי להבין מה הם עומדים להפסיד מה"פתרון" הזה. הבעיה אתה ניסו להתמודד הייתה בעיה אמיתית וקשה, אך הפתרון היה גרוע יותר מאשר הבעיה. אם לא נרצה להרחיק לסין, ניקח דוגמה קטנה מבית: רק לפני שנים לא רבות הבינו בישראל שייבוש החולה, גאוות המפעל הציוני (ובצדק!), הוציא את המערכת האקולוגית מאיזון, והציפו מחדש את האגם.
חברה אנושית כמערכת אקולוגית:
גם חברה אנושית היא מערכת אקולוגית תרבותית שמורכבת ממנהגים, תשתיות, ערכים, שיטות, אמונות, הרגלים, פרקטיקות, מחשבות וכך הלאה. כל המרכיבים הללו פועלים בהרמוניה, משפיעים אחד על השני בדרכים שהן לעיתים גלויות לעין ולעיתים נסתרות. לפעמים מגיע צופה מהצד או מבפנים ואומר משהו כמו: "החברה הזאת היא באמת חברה נפלאה ויש בה כל כך הרבה טוב, אבל נקודה אחת נראית לי בעייתית, אם רק נתקן אותה, אזי היא תהיה חברת מופת מושלמת". טוב ויפה, זיהית בעיה אמיתית ואתה מציע גם פתרונות, אבל בדיעבד עלול להתגלות שהפתרון פתר אולי את הבעיה הזו, אך פגע באיכויות חשובות אחרות ללא תקנה.
החברה החרדית אינה חפה מבעיות. את העלית את עניין ההשתתפות בצבא, אך אני אוכל להצביע על כשלים נוספים כמו העדתיות, שיטת רכישת הדירות לצעירים שנישאים, אנשים שנמצאים במסגרות שלא מתאימות להם עקב לחץ חברתי, ויש עוד. אפשר לבוא ולתקוף כל בעיה ולנסות לשנות אותה, אך דרושה זהירות מכיוון שאם התיקונים ייעשו בידיים לא אמונות, אנו עלולים לגלות (בדרך כלל לאחר שכבר מאוחר מדי לתקן) שהם גרמו בעקיפין לאובדן החלקים הטובים והנכונים שיש בחברה החרדית, נקודות שגם את ציינת אותן.
"מערכת ההפעלה" החרדית:
על מנת שהדברים לא יישארו עמומים, אסביר יותר מה הנזק שעלול להגרם מכך שהחברה החרדית תתגייס לצבא.
לפני כ-200 שנה עמדה היהדות בפני אתגרים שטרם ידעה כמותן. רוח נאורות שטפה את אירופה, חומות הגטו קרסו, יהודים נחשפו לתרבות ולהשכלה וקיבלו זכויות אזרחיות. המפגש הזה עם התרבות הכללית הוליד במהלך המאה ה-19 שלש גישות בקרב היהודים (היסטוריונים יצטמררו למקרא ההפשטה הגסה הזאת מכיוון שקשת התגובות הייתה רחבה יותר, אבל לצורך הדיון שלנו די ברזולוציה הזו). גישה אחת נטתה לאמץ את רוח התרבות האירופאית על חשבון היהדות המסורתית, גישה שהולידה את תנועת הרפורמה על גווניה השונים. גישה שניה הייתה לשלב בין הנאמנות לתורה ולהלכה לבין פתיחות כלפי התרבות הכללית. הגישה השלישית לא האמינה באפשרות של היהדות להתקיים לצד התרבות הכללית, וסברה שעליה להסתגר בד' אמותיה ולנסות למנוע כל מגע, עד כמה שאפשר, עם התרבות הסובבת.
החרדיות של היום היא המשך של הגישה השלישית. גישה שאיננה מאמינה באפשרות לאחוז ברצינות בשני דגלים בו זמנית, גישה שמרגישה שאם היהדות תבוא במגע עם התרבות הכללית, היא תילכד בכוח המשיכה שלה ובסופו של דבר תתמזג בה. זו הסיבה שחרדים מתנהגים כאילו שהם עם בפני עצמו. הלבוש, השפה, מקומות המגורים, מוסדות החינוך, תחומי העיסוק, ועוד מאפיינים, שונים ונפרדים מאלה של כלל הציבור במדינת ישראל. הכול כחלק מהרצון לשמור על הזהות היהודית ועל הנאמנות לתורה למסורת. לאור זה אפשר להבין ששירות צבאי מהווה אנטיתזה מוחלטת לדרך החיים החרדית. את החשש מקלקול בצבא אפשר אולי למתן ע"י הקמת יחידות חרדיות (למרות שזה לא לגמרי עבד עד היום), אבל המפגש עם ערכי צה"ל ועם התרבות הכללית הוא בלתי נמנע, ומהווה פרצה גדולה מאד בחומה שהחברה החרדית הקיפה את עצמה בה. לא רחוק לומר שאם החברה החרדית תתגייס לצבא היא תחדל להיות חרדית.
איפה כתוב בתורה שצריכים להיות חרדים?
ופה ישאל השואל (וגם את רמזת לזה בשאלה), איפה כתוב בתורה שחייבים להיות חרדים? שאנשים לא יהיו חרדים! העיקר שיהיו יראי שמיים ושישמרו מצוות כפי שהקב"ה רוצה!
נשמע מאד נקי ואידיאלי, אבל גם תמים להפליא. זה פשוט לא עובד. החרדיות איננה אידיאל, אבל היא משמשת מסגרת חברתית ומצע לשימור ערכי הליבה של היהדות. תהליכי החילון בעם ישראל במאתיים השנים האחרונות גרם לרבים לחשוב שאין לדת תקומה. גם השנים הראשונות למדינת ישראל היו שנים של סחף לכיוון נטישת הדת. ההצלחה של החרדיות לשמר את לימוד התורה בעוצמה גדולה ואת הנאמנות לשמירת מצוות היא מרשימה, ונזקפת במידה רבה לזכות אסטרטגיית הבידול. אמנם קיים ציבור גדול דתי לאומי ששומר מצוות לצד השתלבות במערכות המדינה והחברה, אך יש לזה מחירים. דברתי השבוע עם איש חינוך וותיק מהמגזר הדתי לאומי והוא דבר על כ-30% מבוגרי הישיבות התיכוניות שאינם שומרים מצוות היום. דווקא האגף התורני יותר בציבור הזה הולך ונוקט עם השנים גישה חרדית בתחומים רבים לאחר שהוא הבין את מחירי הפתיחות.
אני שומע מדי פעם דוברים שמציגים את החברה החרדית כמטומטמת או כמרושעת. מצטטים הלכות ומדרשים ומראים כמה שהחרדים חוטאים ליהדות בכך שהם לא מתגייסים. זה לא רציני. גם ראשי הישיבות מכירים את ההלכות והמדרשים הללו, וכנראה הרבה יותר טוב מאלה שמנפנפים בהם תחת כל עץ רענן. מקורות אלה אכן מייצגים מצב אידיאלי בו יוצאים גם חתן מחדרו וכלה מחופתה למלחמת מצווה, אבל מה שעומד כאן על כף המאזניים, לפי התפיסה החרדית הוא הרבה יותר מכך, מה שעומד על כף המאזניים, וסליחה על הפומפוזיות, הוא המשך קיומו של עם ישראל. לא פחות.
יהיה מי שיאמר "תפסיק לבלבל את המוח. בזמן שהבית בוער לא עושים חישובים, פשוט רצים ומתגייסים", אבל גם זה לא נכון. תמיד צריך לפעול ביישוב דעת. גם ההפגנות בעד עסקת חטופים מדברים על ערכי אחווה, וחשיבות פדיון שבויים, ודורשים עסקה בכל מחיר, אבל כל בר דעת מבין שתמיד צריך לשקול את המחיר בהסתכלות ארוכת טווח של תועלת מול נזק, ולא ליפול לסערת רגשות שהיא בדרך כלל יועצת גרועה. הבחירה איננה בין טוב לרע אלא בין רע לרע יותר.
ובכל זאת… יש הרבה מה לתקן:
לסיום אני חייב להוסיף משהו. גם אם כל מה שכתבתי נכון, וגם אם החרדים עושים נכון בכך שהם אינם מתגייסים, עדיין יש תופעות בחברה החרדית שאינני מסוגל ואינני מוכן לקבל. לצד חרדים רבים שמרגישים בצער הכלל, עושים ופועלים במה שאפשר, קיימות גם תופעות אחרות וכואבות. אפשר לשמוע לפעמים חרדים מדברים באופן שמעיד על כך שהם אינם מבינים את הבעייתיות שבמצב, ושהם אינם חשים שותפות באובדן, בכאב ובצער שעם ישראל הלא-חרדי עובר. גם אם החרדים עושים נכון בכך שהם אינם מתגייסים, מדובר בהתנהלות בעייתית מבחינה מוסרית, אלא שהאלטרנטיבה גרועה ממנה. קשה לצפות שכל אדם חרדי יבין זאת, אבל הייתי מצפה מרבנים, מפוליטיקאים וממעצבי דעת קהל שיבינו זאת ויפעלו בהתאם, בענווה, ברגישות ובהבנה. ההכרח לשמור על מחיצות גבוהות גרם לרבים להפסיק בכלל להסתכל במה שמתרחק מהצד השני של המחיצה. אני יכול להבין איך זה קורה, אבל לא מסוגל להצדיק את זה. אני סבור למשל שלגיטימי מצד הממשלה בעת הזאת לתגמל את הלוחמים באויבינו יותר מאשר את אלה שבוחרים שלא להשתתף במאמץ הזה מכל סיבה שהיא, מוצדקת ככל שתהיה. זו הדרך של מדינה דמוקרטית להכווין את המאמץ הקולקטיבי לאפיקים שהיא רואה כחשובים לעתידה.
שלא כמנהגי כתבתי באריכות יתירה. כפי שכתבתי בפתח דברי, אינני מאמין שאנשים ישנו את דעותיהם, ובטח לא את תחושותיהם, בעקבות הדברים, אבל אולי, רק אולי, הם יביאו להבנה מדוע החרדים נוהגים כך, גם אם לא להסכמה,. אולי הדברים יגרמו לכך שסימני הקריאה בסיום הטענות נגד החרדים יהפכו מעט פחות מודגשים, ואולי אף יתלוו אליהם פה ושם מעט סימני שאלה. אגב, הדברים שכתבתי הם נכונים לדעתי, ועדיין, אני מכיר דעות וגישות אחרות ומעריך הרבה אנשים שסבורים אחרת ממני. אינני טוען שהאמת תמיד אתי. גם אני מציב לעצמי סימני שאלה יותר מאשר סימני קריאה.
שנשמע ונתבשר בשורות טובות,
גרשון
דלג לתוכן
15 תגובות
הטיעון המרכזי שלך של פחד מאובדן חרדיות אפשר להקשות עליו
א מה תאמר על אלפים בחברה שחשופים לאותם סכנות במקומות עבודה שלהם ברחוב בחשיפה מלאה לרשת ולמדייה האם להם מותר להתגייס או שגם הם ילכו לאיבוד בלחימה בלבנון או עזה.
ב עבדתית כמעט כל חרדי שהתקלקל או יצא בשאלה עשה את זה לא בצבא אלא בתוך השטטעטעל החרדי לעומת זאת ביחידות החרדיות יש פי מליון שמירת עיניים וכפייה דתית לשיעורים תפילות מאשר כל רחוב בעיר חרדית.
ג אם הטיעון הוא תורה כצבא בא נראה גברים ובחןרים חרדים מוסרים נפש לתורה ובא נראה נשים חרדיות שולחות את בעליהם לכולל לשנה או לישיבה בלי שבתות בלי חופשות ממש כמו מלחמה וכמו שחיות עכשוו אלפי נשים למשרתי מילואים.
אם זה כמו צבא אז עד הסוף ושנינו יודעים כל כמות האבטלה הבלתי נתפסים גם בתוך היכלי התורה .
יש לי עוד טיעונים אבל נסתפק בזה שתכלס אנחנו כחרדים צריכים להתבייש אנחנו עובדים על עצמינו שזה בסדר אבל לפחות בא נשתוק ..
תשובה ממצא וברורה.
אשרי הרב הכותב.
חלכם לאורייתא.
מאיר
אני אמנם חרדי ומאד נהניתי מהתשובה שלך ובכל זאת אני רוצה לחדד את השאלה של השואלת ואולי בכלל
למה לא להקים צבא חרדי שיהיה כפוף ישירות למשרד הביטחון ולא לצה״ל? כמו שבתחום החינוך יש את החינוך העצמאי שלא קשור לחינוך הממלכתי אלא כפוף ישירות למשרד החינוך נעשה כעין זה בביטחון תקרא לזה ביטחון עצמאי או אולי צבא חרדי עצמאי כמובן שרבנים חרדים מגדולי הדור יפקחו ב-7 עיניים על הצבא הזה…
למה כזה פתרון לא נלקח בחשבון?
בס"ד
התשובה מסבירה היטב, את הרקע והלוגיקה, שמאחורי הצורך בשמירה קנאית על התרבות החרדית ואני מכבדת את זה.
רק על שאלה אחת, שלא ממש נשאלה, לא ניתן הסבר.
מדוע החברה החרדית, מנדבת על דעת עצמה, את החברות שאינן חרדיות, להתגייס ולהיות אלו שמסכנים את חייהם ואת נפשם, ובעקיפין ישיר, גם את חיי משפחותיהם, באם חלילה יקרה דבר.
" אל תעמוד על דם רעיך "
הרי ברור שאם כולם היו מניחים את הנשק, היו עומדים לכלות את כולנו.
תשובה יפה ומכובדת.
נקודה למחשבה
הקיום החרדי לא יכול להתקיים בישראל ללא הציבור החילוני, דתי לאומי, דרוזי, וכל המשרתים בצבא על כל גווניו.
לא חסר דתיים לאומיים, שמוכיחים שניתן גם אחרת תוך הקפדה על המצוות ומסירות נפש עצומה והקרבה בלתי נתפסת.
ביום שלא יהיה מי שילחם, זה יהיה סוף היהדות – חבל שהחרדים לא רואים זאת.
אירופה כבר הראתה לנו מה היהודים שווים בעיניהם, וכדאי מאוד שנדע להגן על עצמנו בכל מחיר.
אין ספור סיפורים בתנ"ך סיפרו על מלחמות בנ"י ולא ברור למה יש ציבור שלם שמנותק במכוון.
ציפינו שאחינו החרדים יטו כתף אל שכם במצב הנוראי של המלחמה והתבדנו.
העסקנים החרדים גם בזמן מלחמה מנסים לחוקק חוק אנטי גיוס, ולדאוג למעונות עבור המגזר – חיילים נהרגים על קידוש ה'.
ציפינו למנהיגות חרדית וקיבלנו אינטרס צר מגזרי חרדי.
זה פשוט לא הוגן, ובטוח לא מרגיש שום שייכות לעם שכל כך אכפת לו ממדינת ישראל.
תשובה יפה. אבל הייתי ממליצה לך לקרוא גם את התשובה שצירפתי בקישור היא מעמיקה ומקיפה.
לכל מאמץ גשמי(מלחמתי) צריך גם באופן שווה מאמץ רוחני, וכך יש הצלחה וסיעתא דשמיא במאמץ הגשמי. רואים זאת בברור במלחמות שהיו בארץ ישראל, עם כמות הניסים הבלתי נתפסת!
https://akshiva.co.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%91%d7%90/
יש לכם תשובות מהממות, מפורטות, בהירות ומשכילות.
אשריכם.
תשובה יפה ומלמדת מאוד.
בסד
קראתי את השאלה וגם את התשובה
החברה החרדית מחולקת למספר קבוצות : אילו שכלל לא מתחברים אל המדינה ואינם מקבלים אפילו את כספי הביטוח הלאומי או תקציבי המדינה למוסדות חינוך ואינם מצביעים בבחירות וכמובן שכלל לא יעלה על הדעת שיתגייסו לצבא. ישנה גם קבוצת חרדים אשר מתחברים למדינה בהצבעה בבחירות בקבלת תקציבי מדינה ופעילות באירגוני התנדבות למען הציבור כולו.
בחברה אשר כן משתתפת בהוויה הכללית ישנם אילו אשר באמת תורתם אומנותם וברור שלא ישתלבו במתגייסים ובזכותם עומדת המדינה.
וישנו גם אילו הנקראים הפלג אשר נהנים ממנעמי המדינה אך מביעים את מחאתם באלימות פסיבית ואפילו אקטיבית וחוברים אל הקבוצה השוללת בכלל את קיום המדינה.
עסקתי שנים רבות בטיפול בנוער נושר מהאוכלוסיה : אינם לומדים ולפעמים גם אינם עובדים אני כמטפל בטוח כי גיוס לצבא של נוער זה דווקא יועיל בשינוי מצבם החברתי , קבלת משמעת, אפילו התחזקות במצבם הרוחני וקיום מצוות וזאת אני מחייב אחרי שנות דור של עבודה שיקומית עמם
ברור לי כי רבים בין החרדים לא שוללים דעה זו אך מתיישרים עם הזרם העיקרי בחברה
אני מכיר את האירגונים העוסקים בנסיון לגיוס של נוער זה לשירות משמעותי בצבא והם עוסקים במלאכת קודש ממש
הייתי שותף בהקמת גדוד "נצח יהודה" הנח"ל החרדי וראיתי ואני רואה את התרומה של חיילים אילו לעצמם ולחברה
גישה זו צוברת תאוצה אך כבר נאמר כי גם צעדה של אלף מילים מתחילה בצעד אחד קטן וצעדה זו תארך שנים רבות ובסופה יהא שינוי ובני נוער רבים יתגייסו ויתרמו
יחד עם כל זאת אני בטוח כי גם לציבור הכללי במדינה חייב להיות חלק בשינוי . אי אפשר לגנות [ בעדינות] ולדרוש את השינוי . החברה הכללית חייבת להכיל את החברה החרדית ולתת רוח גבית לשינוי העתיד לבוא .
בברכה
ב.מ
ירושלים
התגובה שלי תקומם אנשים מסוימים.
אבל יש אספקט נוסף שמשום מה אף אחד לא ציין.
כולם סיפקו (ניסוי לספק ) הסברים מאד ברורים ומובנים וסיבות הגיוניות.
אבל יש חלק חשוב מאד שהוא הבסיס של החרדים כחברה!
דעת תורה!!
המילה האחרונה היא מה שהרב שלי יגיד.
זה לא קשור להסברים הגיונים, אני מאמינה שהתפקיד שלי בנושאים כל כך קריטים הוא לשאול את דעתו של הרב שלי.
(מי שרוצה יכול לשולח לאתר המדהים שאלה על כל הנושא של דעת תורה, זה נושא בפני עצמו שכדאי לדון בו.)
צריך להבין, שגם אם לדעתי המלומדת, גיוס של חרדים הוא אפשרי ואפשר לשמור על רוחניות בצבא וחובה לשאת בנטל, כל עוד הרבנים אומרים משהו זה מה שהמיינסטרים החרדי באמת יעשה!
התשובה מעלה נקודות מסויימות.
אבל אני מרגישה שהנושא עדיין נותר פעור וכואב אצל רבים..
אני רק יוסיף נקודה אחת,
שהיא אינינה תשובה.
המשוואה – חרדים לא מתגייסים= חוסר אכפתיות, אטימות , היא לא נכונה.
כלומר , החרדים הראו את האכפתיות שלהם לאורך כל הדרך , הן מבחינת ארגון החסד וזקא במלחמה והן בכלל,
יוצא מזה ש:
. הטענה על חוסר אכפתיות ואטימות לא נכונה- לא מדובר בציבור לא אכפתי.
יוצא מזה המסקנה שיש סיבה עמוקה ורחבה יותר גם אם לא תמיד מבינים אותה…
ויש דעת תורה שהרוב החרדי כפוף לה.
ומעבר להכל זה נושא מורכב שאני עצמי לומדת אותו תוך כדי הדרך.
ברגישות וכן גם בכאב יש לי משפחה משני הצדדים, כאלו שלומדים כל היום ברוך ה' , וכאלו שנמצאים בעזה ממש ברוך ה'….
בתור חרדי עם ראש פתוח אני מבין את הדעת תורה של הרבנים בציבור החרדי
אין עם מי לדבר על גיוס לא חשמונאים ולא שום דבר תשמעו איך שעופר ווינטר מדבר ברעיון על כך שכשהוא היה בהתחלה בצבא איך שכל החיילים חוץ ממנו ועוד חבר עשו רח"ל על האש של חזיר וגם איך שמפקדים דתיים מורידים כיפות בגלל שלא נעים להם.
אין מה להתייחס למדינה כזאת ולצבא כזה כמשהו שיש על מה להידבר
(תראו כמה דתיים ירדו מהדרך והפכו לחילונים …………………)
אידיאלים לא מנצחים יצר הרע בעידנא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר טוב (נדרים ל"ב:)
ונראלך שהרב עובדיה וכל הרבניםהחרידים הענקים לא מכירים את הפסוקים שאת מזכירה הם לאלמדו תורה הם למדו תורה והייתה להם אהבת ישראל והם בכו לילות על החיילים שלנו ואת יודעת כמה הרב עובדיה אבל את החיילים ולמרות זאת הוא לא לשח שום ילדשלו להיות בצבא. הרבנים הדתיים אוסרים על בנות להתגייס בטענה שזה יקלקל אותן ולגברים מתירים תבדקי בקהילה הדתית הרבנים בעצמם לא מסכימים לבנות להתגייס כך שיש סתירה לא יכול להיות שהבנות אצלכן לא התגייסו באמת מבחינת הרבנים שלכם והגברים כן.. הם לא מושפעים? חוץ מזה רוב הדתיים שאני מכירה שהתגייסו היום הם חילונים
לגרשון – תודה על התשובה המקיפה והיסודית. בקשר למשל של הסינים עם הדרורים – המשל אכן ממחיש את המצב המורכב של החברה החרדית בתוך העם ובמדינה. עם זאת, נשאלת השאלה – אם הסינים היו מודעים מראש לבעיה שתיווצר בעקבות הכחדת הדרורים – האם לא היו עושים כלום כדי לפתור את המצב, או שהיו מנסים למצוא פתרונות שעוקפים את הבעיה, או חלקיים, כך שיהיה שיפור מסוים בלבד. אולי היו שמים גדרות סביב החלקות , מציבים דחלילים, ואפילו שומרים אנושיים שימנעו מהדרורים להזיק לתבואה.
כך גם בעניין הגיוס – האם בגלל הבעייתיות הגדולה לצביון החברה החרדית ולשמירת המסורת ועולם התורה – לא נעשה כלום ? כי גם אם התקשורת לא היתה מלבה את האוירה בארץ נגד החרדים, והדתיים-לאומיים לא היו מביעים תסכול וכאב מכך שהחרדים לא משתתפים בנשיאת הנטל, עדיין אנשים מהציבור החרדי שיש להם רגישות ואכפתיות היו חשים במצב הלא תקין ואולי גם לא מוסרי הזה. אני עצמי חשה שיש כאן משהו צורם, לא בסדר, שגורם לעיוות והשחתת הנפש אצל החרדים שאומנם מתחזקים בתורה ותפילה ודקדוק ההלכה, אך מנותקים מהמצוקה והכאב של העם.
פתרון חלקי , שלא יפגום בשימור ערכי הליבה של היהדות יכול להיות בגיוס חרדים שלא בישיבה או שנמצאים ב'ישיבה לנושרים', תוך התאמת התנאים לאורח החיים החרדי, כמו שנעשה לאחרונה עם החטיבה החרדית חשמונאים בצורה מוצלחת יותר מאי פעם. בכך בחורי הישיבה יוכלו להרגיש בנוח שהחברה שלהם (החרדית) גם תורמת את חלקה בהשתדלות הפיזית להגנה על העם מאיום קיומי וגם לתת את חלקם בלימוד תורה ובכך להוסיף זכויות וליצור הגנה רוחנית על העם. כמו שבצבא יש טייסים ולוחמים – הטייסים לא חשים באי נוחות שהם לא נלחמים פיזית, אלא רק מהמטוס, כי תפקידם חשוב מאוד, ומצד שני מודעים גם לחשיבות הגדולה של הלוחמים הרגליים. אלה ואלה תורמים את חלקם בהגנה.
שלום חוה,
אני נוטה להסכים אתך, וכבר עכשיו רואים התפתחויות בכיוון שאת מדברת עליו.
עם זאת קשה לבוא בטענות לרבנים שאינם מעודדים גיוס של כאלה שאינם לומדים מכיוון שעד היום הצבא לא הצליח לעמוד בהתחייבויות שלו ולא השכיל לייצר מרחב שירות שיתאים לצעיר חרדי (ובעצם גם לא לצעיר דתי). את הדברים הללו שמעתי מתלמיד חכם מהשורה הראשונה שמעורב בדעת עם הבריות ומכיר את הנושא מקרוב. הקמת החטיבה החרדית היא ניסיון נוסף שנקווה שיצליח יותר.