The Butterfly Button
דיכאון וכל מה שבא עם זה…

שאלה מקטגוריה:

איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו .
המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש מהם שוב ושוב שאבוא לשם, היא היתה בודדה.. בימים האחרונים של החיים שלה היא היתה אמורה לעבור ניתוח נוסף בלב, שממנו לא יצאה בחיים.. רק אז ההורים שלי הסכימו אחרי שהיא בכתה להם בטלפון , ואני ואימי טסנו אליה . עברתי שם ימים לא קלים, שלבסוף חזרתי לארץ עם לב מנופץ. לא עיכלתי מה קורה וכאילו חייתי בחלום, לא הגעתי ללוויה ובחודשים הבאים המצב שלי החמיר ממש, אני חושבת עליה כל יום, כל שעה, אני בוכה המון, מנסה לא להזכר בה אבל אני לא מצליחה, יש לי קשיים בשינה ובריכוז, הייתי קוראת המון ופשוט לאט לאט איבדתי את היכולת הזאת. עברתי חודשים מייסרים מאוד, ולא הבנתי מה יש לי. עד שהגעתי למצב שאני חושבת על לסיים את הסבל הזה כאן ועכשיו. בחודשים האחרונים התחלתי לקרוא קצת באינטרנט והבנתי שכנראה אני בדיכאון או שיש לי פוסט טראומה, חשבתי על ללכת לטיפול או לאיזה פסיכיאטר אבל אין לי שקל. המצב הכלכלי שלנו בבית גרוע מאוד , אנחנו 11 אחים ואחיות, אני הבכורה, ובנוסף לכל הצרות יש לי בבית אח אוטיסט עם הפרעת התנהגות ועוד שלושה אחים שהולכים לטיפולים פסיכולוגים אחרים. אני עוזרת בשנים האחרונות להורים שלי כלכלית. עד שהגעתי למסקנה שאני צריכה לפתוח חשבון בנק כדי שעוד כמה שנים יהיה לי ממה לחיות ובנתיים פה ושם אני עושה קניות ונותנת כסף להורים שלי.. חוץ מזה, ההורים שלי סובלים מאוד , לא חסר להם צרות ואני לא רוצה שידעו שאני סובלת כי זה סתם יוסיף להם צער.. אני מתגייסת לקרבי עוד מעט, ואני מפחדת שהמצב שלי יחמיר, חוץ מזה, אני רואה את ההורים שלי, ובמיוחד את אמא שלי עובדים מאוד קשה, ואני מפחדת שהיא תתמוטט. בזמן האחרון מאוד קשה לה והיא אומרת הרבה פעמים שהיא תמות או שהיא תקבל דום לב וזה שובר אותי ושובר את הלב שלי, אני לא מעוניינת לחיות פה בלעדיה כמו שאמרתי הגעתי למצב שכבר לא אכפת לי .אני ממש מיואשת מהחיים רציתי לשאול אם יש לכם פיתרון בשבילי, איך לדעת מה זה וממה אני סובלת כל כל הרבה… אם לא זה גם בסדר , סליחה שזה היה כזה ארוך וסליחה שבזבזתי לכם כל כל הרבה זמן כדי שתקראו
תודה

תשובה:

שלום שואלת יקרה.

עוד לפני שאני בכלל עונה או קוראת שוב (ושוב ושוב כי קראתי אותו המון פעמים) את המילים שלך -היתי רוצה לשלוח חיבוק. חיבוק על התקופה הקשה שעברת, על התקופה הקשה שאת עוברת על הכאב הגדול והטלטלה.

אולי בין השאר אני רוצה לומר בחיבוק הזה שאני שמחה שפנית אלינו. לומר שאנחנו נשתדל להיות כאן. ושאת לא לבד.

אני יודעת

זה נשמע נורא קלישאתי ….

כי לראות אדם אהוב סובל ואיו דרך להושיע או לעזור למרות כל המאמצים שעושים, יכולה להיות חוויה קשה בצורה בלתי נתנת לתיאור. חוסר האונים, הבלבול אוזלת וקוצר היד יכולים פשוט להכאיב כל כך…

ובמקרה שלך למרות שכבר הגעתן אליה- זה נגמר בטרגדיה כל כך כואבת…

חוץ מזה נשמע שהקשר בינך לבין סבתא שלך היה קשר מיוחד. ובתוך כל הבלאגן המשפחתי- הצלחתם לראות זו את זו, וכרגע היא חסרה לך מאוד.

אני רוצה לומר לך שהרגשות שאת מתארת הם הגיוניים- אנחנו חוווים כאב גדול שקורה אובדן ואסונות גדולים .

את גם נשמעת לי מבין המילים כמו בחורה רגישה מאוד שמצליחה לשים לב לכל אחד במשפחה – וגם מאוד עוזרת ומשתדלת לתת מעצמה מעל ומעבר…

כל זה ביחד נשמע לי הרבה מאוד בשביל לעבור לבד ועוד יותר כשאת בחורה כל כך צעירה (גם אם חכמה ובוגרת מאוד!)

אני לא לא מאבחנת בכדי לומר מה יש לך

אני רק יודעת שיש שלבים לאבל. ושזה תהליך. תהליך מאוד מייסר ובודד לפעמים. יש רגעים שרוצים שרק יעבור הכאב גם אם זה אומר שאולי לא נהיה כאן יותר….

יחד עם זה,

אני שמחה לשמוע מבין השורות ומעצם הפנייה אלינו את הרצון שלך הכנה והאמיתי לא לעצור פה אלא להצליח לגייס את הכוחות (המדהימים יש לציין!) שנשמע שיש לך…

זו תקופה. תקופה קשה מאוד, אבל היא רגע בתוך חיים שלמים שעוד מחכים עבורך.

וכן אהובה, אני יודעת כרגע זה לא מעניין שאת לא מצליחה לראות או להרגיש את זה, אבל אני מאמינה שאם בתוך כל זה את מצליחה להיות אמפטית ומבינה להורים ולאחים ולכאב של אמא- אז את בהחלט מיוחדת…

וגם רוצה לומר שוב- לבקש עזרה זה נפלא. תבקש עזרה זה הכח הכי גדול שיש לנו כשאין כבר כח. תוכלי במקרים כאלו להתקשר לער”ן, או לפנות לצ’אט של אקשיבה, או אפילו ללכת למיון הקרוב ולבקש לראות פסיכיאטר ופשוט לומר שאת מרגישה שאין לך עוד כח …

במקביל לעזרה אני רוצה לנסות לשאול

מה הדברים שנותנים כח?

מה הדברים שאת יכולה להשפיע עליהם?

שוקולד טעים? אמבטיה טובה? הליכה עם מוזיקה?

מה התחביבים שלך?

מי האנשים שאת שמחה לראות?

האם יש לך חלון שתרצי להגשים?

מקומות שרצית לבקר?

מקצוע שתכננת לעסוק בו?

נסי להתמקד בהם ובדברים שאת יכולה להשפיע בהם – לפי יכולתך כרגע-

זה בסדר לא להיות בסדר. זה בסדר . את עוברת דברים עכשיו וכנראה תהיי חלשה יותר, זה יעבור.

תתמקדי בדברים קטנים, תתמקדי במה שאת יכולה לעשות

ולאט לאט , אחרי שהגל יעבור (והוא יעבור… קשה כרגע מציף ובלי אוויר, אבל הוא יעבור ) תוכלי להוסיף עוד לרשימה ולצאת לחיים שסבתא שלך היתה רוצה עבורך.

חותמת שוב בחיבוק

הילה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
דיכאון וכל מה שבא עם זה…
איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו . המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...
כשנדמה שאי אפשר ליפול יותר אלוקים מוכיח לי אחרת
מאז שהייתי ילד עברתי ייסורים לא שגרתיים אני בן 26 ומרגיש בן 70 ממש צרה רודפת חברתה ולא אני לא מפונק ולא מדבר על כסף או דברים שמעסיקים בני נוער אני מדבר על דברים קשים שהמעט שכן ידעו מה אני עובר פשוט היו בהלם שדברים כאלה קורים. עם זאת אני...
בלגן בחיים - בבית בחברה ובלב...
אני בת 18 וחצי הכל התחיל לפני לפני שנה וחצי כשאחותי שאיתי בחדר התחילה לסור מהדרך . הרגשתי שאם אני רוצה לשמור על עצמי אני צריכה לצאת מהחדר אז עברתי לישון בסלון כי לא היה לי חדר אחר ואחותי הגדולה (אחרת)לא הסכימה שאעבור להיות איתה בחדר וכמובן שזה היה ממש...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן