The Butterfly Button
דברתי רע על חבר ומרגיש רע עם זה

שאלה מקטגוריה:

רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי (כן, זאת המילה אין דרך אחרת לתאר זאת פשוט טינפתי) על אותו בחור.
עברו יומים ואני בסערת רגשות שלא הרגשתי אף פעם בחיי , פשוט מוצף וחושב על זה כל היום מריץ תסריטים וויכוחים בראש מדמיין דיונים על הנושא וכו , ואפילו הגעתי לתחושה של חוסר טעם מכל העולם דבר שלא קרה לי מעולם ופשוט מה שאני רוצה זה הפסקה מהכל ולחזור אחורה בזמן ולנתק את השיחה ולא לענות , החרטה הגדולה שלי היא שניסיתי לעזור וזאת הייתה הטעות כי אם העזרה הזאת פוגעת בי אז היא בכלל לא עזרה, ועוד הגעתי לתובנה שבעצם אני צריך פשוט להיות רע יותר (כן, רע) ולא לעזור לאנשים ואם יש לי ידע שיכול להציל מישהו אז לא לשתף, ולא להציע עזרה אלא פשוט להיות חכם ולא להיות צודק ולדאוג רק לעצמי ולא לאחרים כי אחרת זה פשוט מסתובב עליי. חשוב לי לומר שהבחור הזה שבררו עליו הוא לא איזה אדם מושחת, לי היה איתו דברים מאד רעים אבל לא לכולם הוא כזה.
ברור לי שגם קרוב המשפחה שלי שבירר על אותו בחור מסתכל עלי עכשיו בעין עקומה.
, בקיצור , מצב שלא היתמודדתי איתו מעולם שפשוט הפך לי את כל היחס לחברה , מכאן יש הרבה שאלות ומאיפה להתחיל בכלל , אבל הבוערת ביותר היא איך אני מוריד את המועקה הזאת שלא יושבת לי רק על הלב אלא על כל הגוף בצורה מוגזמת . הפנים נפולות , אני מרגיש חלש , אוכל פחות , הנשימות לא עמוקות ומרוות אלא קצרות ולא סדירות , ומחשבות מחשבות מחשבות

תשובה:

שלום לך,

היה זה לפני שנים רבות כאשר שמעתי שיעור מפרופסור יהודה אליצור, אדם מבוגר, נעים הליכות, תלמיד חכם, בקי בתנ”ך ורחב אופקים. בתוך דבריו הוא הזכיר משהו שאחד השומעים פירש בצורה לא נכונה והחליט שמדובר בדברי כפירה. אותו שומע הזדקף והתחיל לצעוק בחוצפה ובגסות על המרצה והשתלח בו בצורה מחפירה עד שהמרצה פשוט החוויר. התמונה הזו עומדת חיה בזיכרוני מפני שעד היום כאשר אני נזכר בה אני מתכסה בבושה נוראה – כיצד יכולתי לשבת שם ולשמוע את חרפתו של יהודי יקר ולשתוק. אינני סולח לעצמי על כך עד היום הזה ואת הזיכרון הזה אקח עמי עד יומי האחרון.

יש אירועים בחייו של אדם בהם הוא נכשל, לעיתים כשלון קטן ולעיתים כשלון גדול. אינני מתכוון לנסות להמעיט מחומרת המעשה שעשית מכיוון שאכן לא נהגת כשורה, וגם אם יש בליבך על אותו חבר, אין זה מצדיק לפגוע בו בצורה כזו. האם מדובר בכישלון קטן או גדול? דעתי אינה חשובה כאן. אני גם מתרגש פחות ממך מהרושם שהתקבל אצל קרוב המשפחה שלך שבירר אצלך על הבחור – הזיכרון של בני אדם הוא קצר והם בדרך כלל מתרגשים ממה שאנחנו עושים הרבה פחות ממה שנדמה לנו. מה שמשמעותי הוא שאתה רואה במקרה כישלון קשה שהחרטה עליו מביא אותך, על פי התסמינים שאתה מתאר, עד כדי התקף חרדה של ממש.

את הנעשה אין להשיב, ואפשר שזכרון האירוע הזה ילווה אותך עוד שנים רבות. אציין, שעם השנים הסתבר לי שרבים סוחבים אתם משא דומה של אירוע שהם מתביישים בו ושהיו מוכנים לשלם כל הון שבעולם על מנת להשיב את הגלגל לאחור ולתת להם הזדמנות לפעול בצורה שונה. אולם גיליתי גם דבר נוסף. מצאתי אנשים שאותה אבן כבדה של אשמה שכרוכה לצווארם, הפכה עבורם גם לאבן פינה בבניין האישיות שלהם. למעשה, בהפוך על הפוך, דווקא אירוע קיצוני כזה יכול לכוון ולהדריך את האדם טוב יותר מאשר מאות שעות של שיחות או של לימוד. אולי כך ניתן לפרש את מאמר חז”ל שכאשר אדם שב בתשובה “זדונות נעשות לו לזכויות”, מכיוון שכל אחד מהזדונות הללו הופך לתמרור בחייו, ללבנה בבניין האישי שלו. אני יכול להעיד על עצמי שמאז אותו מקרה אינני מסוגל לשמוע אדם מבזה אדם אחר או מדבר אליו בגסות בלי שאמחה על כך.

אז אם אתה שואל איך אתה מוריד מעליך את המועקה, התשובה שלי תהיה שאתה לא מוריד אותה, אלא עוטף אותה בעטיפה הנכונה ושם אותה במסגרת הנכונה. כמו הרבה אנשים אחרים פעלת בדרך שגויה וטוב שאתה מתחרט עליה. ההתמודדות הנכונה מתחילה באופן בו אתה ממסגר את האירוע, והמיסגור הנכון איננו “איזה אדם נורא אני”, אלא של “קבלתי שיעור יוצא מן הכלל לחיים – בורכתי!”. אם הקב”ה היה רוצה בני אדם שאינם עושים טעויות, הוא היה בורא מלאכים. אבל הוא בחכמתו החליט ליצור בני אדם שמועדים לטעויות. כולם טועים, כולם נכשלים, אבל כישלון אמיתי איננו עשיית טעות, אלא התמודדות לא נכונה עם טעות לאחר שהיא מתרחשת.

אל תניח לאירוע הזה להותיר אותך חבול ופצוע בשולי הדרך. אולי כרגע קשה לך לשמוע ולקבל את הדברים. רק שבוע עבר מאז המקרה. שבוע זה מעט זמן והרישום הקשה עדיין חי ובועט בך ומותיר אותך מדוכא, חלש וירוד. לא נורא. זה נורמלי עבור אדם בעל נפש. יש אנשים עם עור של פיל שלא מתרגשים משום דבר, אך אתה בורכת בנפש עדינה ובלב רגיש. אשריך. הזמן יעשה את שלו והכאב יפחת ויאפשר לך לחשוב בבהירות לאן אתה לוקח את זה הלאה ואיך דווקא מתוך ההפיכה אתה יוצא ובונה לך מקדש מלך עיר מלוכה.

בידיך הדבר, ואני מאחל לך שתצא מהמשבר הזה בנוי וחזק יותר מכפי שנכנסת אליו.

בברכה,

גרשון

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
דברתי רע על חבר ומרגיש רע עם זה
רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי...
העיפו אותי מהסמינר ואני כעת בחברה בעיתית
אני בת 14 והייתי בתחילת שנה בסמינר חרדי מאד העיפו אותי הייתי בבית איזה 4 חודשים ואז הלכתי לסמינר מאד פתוח כאילו הבנות מגיעות מבתים מאד פתוחים המשפחה שלי מאד דוסית ולאמא שלי לא היה מושג כמה זה פתוח ואני תאמת מרגישה שאם אני רוצה להיכנס לחברה שם אני צריכה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן