לשואלת היקרה שלום רב,

למרות השנים הרבות שזכיתי להיות באקשיבה, אני לא מפסיק להתפעל מהשאלות הטובות והנכונות המגיעות למערכת, שאלות הנוגעות ליסודות היהדות. גם השאלה שלך בעין אומות העולם "הוא מן הענינים העמוקים שבהנהגתו יתברך שמו" (רמח"ל, דרך ה' חלק שני פרק ד').

את השאלה המצויינת שלך שואל גם הרמב"ם (הקדמה לפירוש המשניות):

"ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא שיוכל אדם לומר, אתם כבר אמרתם, שהחכמה האלקית לא המציאה דבר לריק, אלא לענין [מטרה ותכלית], וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח, הנכבד מהם הוא האדם, ותכלית היות האדם, לצייר לנפשו המושכלות [להכיר במציאות ה' ולעסוק בעבודת ה'], ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם [אומות העולם שלא עוסקים בעבודת ה'], ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה, וריקים מן החכמה, מבקשים התאוה, ושהאיש החכם, המואס בעולם, הוא יחיד בין רבים…". במילים אחרות, בשביל מה הקב"ה מביא לעולם את כל מיליארדי הגויים שאינם עוסקים בעבודת ה' ואין חלק בעולם הבא?

כדי לענות על השאלה שלך באופן יסודי אני רוצה להציג בפניך את ההיסטוריה של עם ישראל ואומות העולם, כפי שמובא במקורות. אני חושב שמבט כללי יעזור לענות על השאלה שהצגת ואולי גם לפתוח צוהר לתמונה רחבה יותר שתעזור לענות על שאלות נוספות בנושא. המקורות העיקריים מובאים בסוף הסקירה ההיסטורית.

ההסטוריה של אומות העולם ועם ישראל

לפני 5783 שנה הקב"ה ברא את העולם. העולם נברא עם מטרה ותכלית – שהנבראים יגלו את מציאות הבורא בתוך ההסתר של העולם.

המשימה הזו ניתנה לאדם הראשון. המציאות של אדם הראשון בגן עדן הייתה בעלת עוצמות אדירות, הכל היה בריכוזיות עצומה – הנשמה, הזמן והמצוות. הנשמה – נשמת אדם הראשון הייתה נשמה ענקית המכילה הרבה חלקים רוחניים קטנים. הזמן – אדם הראשון נברא לששה ימים והייתה ביכולתו לבצע את המשימה ביום הששי בלבד. אם לא היה חוטא הרי היום השביעי כבר היה העולם הבא. המצוות – אדם הראשון קיבל מצווה אחת, בחירה אחת, המכילה בתוכה המון פרטים רוחניים הקשורים להכרת מציאות ה'.

ואמנם, אדם הראשון חטא ולא עמד במשימה. לאחר חטא אדם הראשון כל המציאות התפרטה להמון חלקים קטנים:

נשמת אדם הראשון התחלקה למיליוני נשמות קטנות, כלומר, המשימה של אדם הראשון התחלקה למיליוני משימות קטנות, כגון, גילוי מציאות ה' מתוך העושר, העוני, ההצלחות, הכשלונות, הקשרים החברתיים, חינוך הילדים וכד'.

במקום ששה ימים זמן הבריאה התפרט ל- 6000 שנה. ובמקום מצווה אחת האנושות קיבלה תרי"ג מצוות, כלומר 613 אפשרויות לקשר עם בורא עולם.

לסיכום: מה שאדם הראשון עם נשמה אחת ענקית, עם בחירה אחת במצוה אחת, היה יכול לעשות בששה ימים, האנושות כולה, מיליוני בני אדם עם מיליוני נשמות, עושה במשך אלפי שנים באמצעות מיליוני בחירות בתחומים שונים באמצעות קיום המצוות.

צאצאי אדם הראשון – האנושות כולה, קיבלו את אותה המשימה בחלקים קטנים – הכרת מציאות ה' מתוך ההסתר של העולם. כל צאצאי אדם הראשון קיבלו את האפשרות לבצע את המשימה באופן שווה. אלא, שזאת כבר לא משימה של יחידים – זאת משימה של משפחה גדולה, של אומה שלמה שתבחר להעביר הלאה במשך כל הדורות את ההכרה במציאות ה' לכל האנושות. כלומר, כל אדם פרטי עם משפחתו יכולים לבחור לקחת את המשימה על עצמם. במידה ובחרו בכך, הרי המשפחה הפכה את עצמה לשורש ואת כל צאצאיה לענפים, והם יהיו אומה הנושאת את המסר של מציאותו של בורא עולם.

הכל פתוח בפני כולם. אבל, במשך 2000 שנה האנושות לא רצתה, אנשים לא רצו את המשימה הרוחנית. הם העדיפו חיים של הנאות גשמיות כאן ועכשיו ולא משימות רוחניות. העדפה זו בהחלט מובנת. כך היה במשך עשרה דורות, מאדם הראשון ועד אברהם אבינו.

במשך 2000 שנה היו שני מסלולים פתוחים בפני האנושות כולה:

המסלול הבסיסי – חיבור לעולם החומר ללא מחוייבות לרוחניות. חיבור להנאות העולם הזה, סיפוק גשמי זמין, ללא גבולות או גדרים, אך בתנאי שלא משחיתים את העולם ע"י התנהגות בלתי מוסרית. [אלו היסודות של 7 מצוות בני נח].

המסלול האתגרי – תכלית החיים היא התפתחות רוחנית, הכרת במציאות ה' ופיתוח קשר ודבקות בבורא, באמצעות הגבלה וריסון של הטבעים החומריים והנאות גשמיות. המסלול דורש השקעה של הרבה מאמצים, אך הוא גם מבטיח חווית חיים מרוממת בעולם הזה, הרגשת אושר, סיפוק ושלווה לאורך זמן, חיבור של האדם לעצמו ולפנימיותו, וגם שכר בעולם הבא. [אלו היסודות של תרי"ג מצוות].

ההבדל בין המסלולים הוא כמו ההבדל בין התלמידים היושבים בבית הספר, בתוך הכיתה, משקיעים מאמצים ולבסוף בונים את עצמם, לעומת התלמידים שמעדיפים לשחק בחצר במשך כל הזמן. הם אמנם נהנים יותר, אך הם מפסידים את בנין אישיותם בטווח הארוך.

אברהם אבינו היה היחידי בעולם שרצה לקחת את המשימה לעצמו ולמשפחתו. חז"ל אומרים שאברהם נקרא אברהם העברי – שכל העולם מעבר אחד, והוא לבדו מהעבר השני. אברהם אבינו רצה לקבוע את עצמו כשורש ואת הצאצאים שלו כענפים. הוא רצה להקים אומה שתשא את המסר של מציאות הבורא לכל העולם. אברהם אבינו היה היחידי בעולם שבחר לעצמו ולמשפחתו את המסלול האתגרי. כל שאר האנושות פשוט לא רצו, הם בחרו את מסלול הבסיסי. וזה בסדר גמור.

גם אחרי שאברהם אבינו בנה את האומה הישראלית – עם ישראל, הבחירה נשארה בפני יחידים ומשפחות אחרות לקחת על עצמם את המשימה של הכרה בבורא, ולהפוך את עצמם לשורש נוסף, אומה נוספת הנושאת בתוכה את ההכרה במציאות ה'. המסלול האתגרי נשאר פתוח בפני כולם. אבל האנושות לא רצתה. אנשים ומשפחות העדיפו חיים של נוחות, את הנאות העולם הזה, הנאות מושכות וזמינות על פני עבודה קשה של התפתחות רוחנית.

אפילו בדקה ה-90, רגע לפני שעם ישראל מקבל את התורה ונקשר בקשר של ברית עם בורא עולם, חז"ל מספרים (פרקי דרבי אליעזר, מא) שהקב"ה פונה לאומות העולם ומציע להם להצטרף למשימה, להצטרף למסלול האתגרי, ולקבל את התורה. אבל הם עונים ומשמיעים את אותה טענה: מה כתוב בתורה? איסורים שונים? זה לא מתאים לנו.

התהליך שהתחיל אברהם אבינו, הסתיים במתן תורה. עם ישראל, אומה שלמה, קיבלה על עצמה את המשימה שעבורה נברא העולם – הכרה במציאות ה' ונשיאת המסר במשך כל הדורות. לצורך ביצוע המשימה קיבלו עם ישראל תרי"ג מצוות והבטחה לחיים של הגשמה עצמית בעולם הזה, ושכר בעולם הבא.

כל שאר אומות העולם לא קיבלו על עצמם את המשימה של הכרה וקשר עם בורא עולם. אומות העולם בחרו חיים של הנאות גשמיות ללא הצורך בגבולות וגדרים וללא התפתחות רוחנית. לכן הם לא צריכים תרי"ג מצוות, שהם 365 סוגים של הגבלות וגדרים לחיבור עם הגשמיות, וכן 248 אופנים של קשר עם הקב"ה. ואמנם, גם אומות העולם מחוייבים לשמור על שלמות העולם, להימנע מכפירה במציאות הבורא, ולחיות ללא השחתה ערכית ומוסרית. לצורך כך הם קיבלו את שבע מצוות בני נח, שהן כולן מצוות 'לא תעשה' – שמירה על עולם מתוקן (עשיית משפט, הימנעות מעבודה זרה, ואיסור של שפיכות דמים, גזל וגילוי עריות).

כאמור, אומות העולם בחרו במסלול הרגיל, לא האתגרי. כתוצאה מכך, הכלים הרוחניים, הבחינות והדרגות הרוחניות שלהם נמוכות מאלו של עם ישראל. לאומות העולם יש נשמה הדומה לנשמת עם ישראל אך פחותה בדרגה הרוחנית שלה, וכן שכר לעולם הבא אך בדרגה נמוכה מזו של עם ישראל.

כתב הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק ח): "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה".

וגם אחרי כל זאת – כל אדם פרטי מאומות העולם הרוצה להתגייר ולהצטרף למשימה של עם ישראל – הדלת פתוחה בפניו !

וכך כותב הרמב"ם (שם): " משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל שנאמר מורשה קהלת יעקב ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות שנאמר (במדבר, טו, טו) 'חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר', אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות…"

מאז בריאת העולם ועד עצם היום הזה, הבחירה נשארה בידי כל אחד ואחד לבחור באיזה מסלול הוא רוצה ללכת, במסלול הרגיל – מעט מאמץ ומעט הישגים, או במסלול האתגרי – הרבה מאמץ והרבה הישגים והתפתחות רוחנית.

[מקורות: רמח"ל, דרך ה' חלק ב, פרק ד, דעת תבונות סימן קכו, הגר"א ליקוטים סוף ספרא דצניעותא, מכתב מאליהו חלק ב', עמ' 150-152, הרב פרידלנדר, שפתי חיים אמונה והשגחה, עמ' נו – עד].

לענין השאלה שלך: בשביל מה הקב"ה מביא לעולם את כל מיליארדי הגויים שלהם אין חלק בעולם הבא?

כל הגויים של אומות העולם נכנסו לעולם לאותה מטרה ואותה תכלית של כל האנושות – הכרה במציאות ה' ועבודת ה', עם שכר בעוה"ב. ואמנם, בתחילת ההיסטוריה, הגויים בחרו לעצמם בבחירה חופשית מסלול אחר, הם העדיפו חיים של נוחות, את הנאות העולם הזה, הנאות מושכות וזמינות על פני עבודה קשה של התפתחות רוחנית, וזה בסדר גמור. כתוצאה מכך, הכלים הרוחניים והדרגות הרוחניות שלהם נמוכות מאלו של עם ישראל. לאומות העולם יש נשמה הדומה לנשמת עם ישראל אך פחותה בדרגה הרוחנית שלה, וכן שכר לעולם הבא אך בדרגה נמוכה מזו של עם ישראל (בתנאי שקיימו שבע מצוות בני נח מתוך ציווי ה').

אז אחרי שבחרו את המסלול הזה – מה הם עושים כאן בעולם? כאמור, הרמב"ם שאל את השאלה הזו: "מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם [אומות העולם שלא עוסקים בעבודת ה'], והוא גם עונה עליה (הקדמה לפירוש המשניות):

"התשובה על זה, שהאנשים ההם נמצאו… להיותם משמשים לאחד ההוא… . על כן נמצאו שאר בני אדם, לתקן אלו המעשים, הצריכים אליהם במדינה, כדי שימצא החכם צרכו מזומן, ותתישב הארץ, ותהיה החכמה מצויה". כלומר, אחרי שהגויים בחרו במסלול של הנאות העולם הזה, תפקידם הוא לפעול בעולם הגשמי – לקיים ולהפעיל את העולם בכל התחומים: מדע, טכנולוגיה, רפואה, כלכלה וכד', עבור אלו שעוסקים בתכלית הבריאה ועבודת ה'.

בהמשך דבריו מביא הרמב"ם משל נפלא לנושא: " הנה, עשיר שעוסק רק בהנאות העוה"ז, אשר ברוב ממונו ורכושו יצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים, וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד [עובד ה'], אשר יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סיבה להינצל ממות. כמו שאמר (איוב כז): יכין וצדיק ילבש".

בהצלחה רבה, ורוב סייעתא דשמיא

ישראל ל.

[email protected]