שואל יקר ונכבד מאוד.

אחר התנצלות עמוקה על איחור תשובתי, אנסה להתייחס לטענתך. שאלת הניסיונות ומטרתם היא אחת מן השאלות העמוקות במחשבת היהדות, ונשתברו עליה קולמוסים רבים. הקושי הגדול הוא חופף ומקביל לשאלת הידיעה והבחירה. הרי בורא עולם יודע מה אבחר, ויודע אם אעמוד בניסיון או לא, אם כן, מהי מטרת הניסיון? למה סתם לצער את האדם ולהקשות עליו.

תחילה אני אביא מספר כיווני מחשבה שהוזכרו בחז"ל וברבותינו הראשונים. אקדים ואומר, זהו רק כטיפה מן הים ממה שנכתב בסוגיא זו. השורות הבאות ינסו להעניק טעימה קלה בסוגייה זו.

דברי הרמב"ן

הרמב"ן (בראשית כב, א) בענין ניסיון העקידה כתב: ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא נסיון מצד המנוסה. אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי "השם צדיק יבחן" (תהלים יא, ה) כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו, יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה, עכ"ל.

ובספרו תורת האדם (שער הגמול) הוסיף הרמב"ן: "ואם תשאל ותאמר, הלא מפורש בתורה שיש יסורין של נסיון כגון "והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב, א), וכן "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" (דברים ח, ב). תשובה לשאלה זו, כך הדבר וכך היא המדה, שהקדוש ברוך הוא מנסה, ולא כל אדם, אלא מנסה הוא את חסידיו, שנאמר (תהלים יא, ה) "ה' צדיק יבחן". וכן דרשו בבראשית רבה (פרשה נה פיסקא ב), היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו, אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק להקיש אחת עליו עד שהוא שוברו. ובמי הוא בודק, בקנקנים יפים וכו', וכתיב "והאלקים נסה את אברהם".

ומהו הנסיון הזה, שיביא עליו בעבודתו של הקב"ה ובעשיית מצוותיו טורח ועמל. לפי שיש בני אדם שעושין מצות ומעשים טובים כשידם משגת, וכשהן בשלוה וריוח, אבל מתוך הדוחק או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול אינן עושין, לפיכך הקב"ה מטריח על יראיו בקצת נסיון, כדי שיקבלו מצות ויעשו אותם מתוך הטורח, כדי שיהא שכרם באותן מצות כפול ומכופל.

ולמה מנסה אותם, והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה זה. אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלו כשכרו בפועל מעשה, ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו הטובים לפועל ולמעשה.

ולמה נקרא "נסיון" והלא הכל צפוי לפניו יתברך, ואף על פי כן רשות האדם בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, נמצא אותו חסיד מצוהו המנסה על מצוה זו, בודאי לפיכך נקרא "נסיון" מצד העושה ולא מצד המצוה יתברך שמו.

מידה זו מידת הטובה, אינה מידת נקמה ופורענות, שהוא מנסה מי שגלוי לפניו שימצא שלם באותו נסיון, כדי להרבות לו שכר שאמרנו. ולפיכך נתנסה אברהם, כדי שיהא מקבל עבודה זו החמורה ויהא שכרו קיים לעולם וכו'. ולפיכך נתנסו ישראל, כדי שיהו מקבלין טורח הליכות המדברות ופחד המקרים לשמו של הקב"ה ולתורתו ויטלו שכר על הדבר, שנאמר (דברים ח, ב) "וזכרת את כל הדרך וגו' למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך" וכו'. נמצא הנסיון הזה מידה טובה, שהאדם מקבל בו שכר, ושמו של הקב"ה מתעלה בכך, להודיע עד היכן הגיע אהבתו ויראתו בלב עבדיו, והיאך נמשכו אחר מצוותיו ועושין רצונו כרצונם וכו', עכ"ל.

דברי הר"ן

בספר דרשות הר"ן (דרוש ו ד"ה במה אקדם) כתב: וזה כי אין ספק, שהנסיון לא יהיה אלא לאחד משני דרכים, או לתועלת המנוסה, או לתועלת הכלל. לתועלת המנוסה, כי בהיות מחשבת הצדיק טובה וענינו חזק ביראת השם יתברך, מביאו ליד נסיון למען תצטרף מחשבתו הטובה לידי מעשה. ולכן לא ינוסה רק צדיק העומד בנסיונו, והוא אומרו "ה' צדיק יבחן". ואמרו במדרש (בראשית רבה פרשה נה פיסקא ב) היוצר הזה אינו בודק בקנקנים רעועים, שאין מספיק להקיש עליהם עד שהוא משברן. והשני, לתועלת הכלל, שיראו כלל האנשים אהבת השם יתברך בלב אוהביו, עד היכן היא מגעת, ויקחו מזה משל ודוגמה. זהו ענין הנסיון, לא זולתו, כי אין ספק שלא ינסה השם יתברך לידע אם יעמוד בנסיונו, כי השם יתברך צופה ומביט כל העניינים ואין אצלו ספק כלל, עכ"ל.

דברי המדרש רבה

במדרש (בראשית רבה נה, א) כתוב: "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב, א). כתיב "נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" (תהלים ס, ו). נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין, בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה. וכל כך למה, "מפני קושט", בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם. שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו עשיר. יכול את להשיבו ולומר לו, יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו. והוא אומר, מה עשה. ואת אומר לו, "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו", ואחר כל הצער הזה נאמר לו "קח נא את בנך את יחידך" ולא עיכב, הרי "נתת ליראיך נס להתנוסס", עכ"ל. וכן כתב רש"י בתהלים (ס, ו).

ביאור אחר במדרש

במדרש רבה (בראשית טו, יב) ובמדרש תנחומא (בהעלותך) איתא, וז"ל: זה שאמר הכתוב "ה' צדיק יבחן וגו'" (תהלים יא, ה) אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחילה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל" וכו', עכ"ל.

דברי הרמב"ם

הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ג פרק כד) כתב: דע, כי כל נסיון שבא בתורה, אין כונתו וענינו אלא שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו ומה שראוי להאמינו. וכאילו ענין הנסיון שיעשה מעשה אחד, אין הכונה גוף המעשה ההוא, אבל הכונה שיהיה משל, שילמדו ממנו וילכו אחריו. כאמרו 'לדעת הישכם אוהבים', ואין פרושו – שידע ה' יתברך זה, כי הוא כבר ידעו. אלא הוא כאמרו (שמות לא, יג) "לדעת כי אני ה' מקדשכם", אשר ענינו – שידעו האומות כן וכו'. אחר שהתבאר שענין 'לדעת' הנה הוא שידעו בני אדם, כן אמרו במן "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא", ענינו לדעת האומות זה וכו', ועל זה הענין בעצמו נאמר במן בתחילת רדתו "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" – רוצה בו שיבחון בזה כל בוחן, ויראה אם ההמסר [-ההתמסרות] לעבודתו מועיל ומספיק, או אינו מספיק.

אמנם אמרו גם כן במן פעם שלישית "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך, למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך" – הוא מביא לחשוב שפעמים יענה ה' איש להרבות שכרו. ואין אמיתת הענין כך. אבל ענין אלו הדברים אחד משני ענינים, האחד מהם הוא וכו' להודיע אם ההמסר לה' מספיק בכלכלה ומניח מן העמל והטורח אם אין. או יהיה ענין 'לנסותך' – להרגילך, מאמרו (דברים כח, נו) "לא נסתה כף רגלה וגו', כאילו הוא אומר שהוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר וכו' וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר לא היו יכולין לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה וכו'.

אמנם אמרו "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים" הוא הענין בעצמו הנאמר במשנה תורה במתנבא בשם עבודה זרה "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם" אשר כבר בארנו ענינו. כן הנה במעמד הר סיני, אמר להם אל תיראו, שזה המראה הגדול אשר ראיתם, לא היה רק שיגיע לכם האמת בראות העין, בעבור שכשינסה ה' אלוקיכם אתכם בנביא שקר, אומר סתירת מה ששמעתם אותו – להודיע שיעור אמונתכם – תעמדו על אמונתכם ולא תמעד אשורכם וכו', עכ"ל.

דעת המהר"ל

המהר"ל בספרו דרך חיים על פרקי אבות (פרק ה משנה ג) כתב: יש לשאול, למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב. ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קז, א), מכל מקום לא מצינו בפירוש רק אצל אברהם. ועוד קשה, מה ענין הנסיון, כי הוא יתברך יודע הכל, למה צריך לנסות את צדיק. יש לך לדעת, כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק, כדי שהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה, ולא שיהיה צדיק נסתר. ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות אשר נתן השם יתברך אליו, רק כאשר היה נמצא צדקתו בפעל. ולפיכך נאמר אצל הנסיון (בראשית כב, א) "והאלקים נסה את אברהם", ולא כתיב "וה' נסה את אברהם", כי הנסיון הוא שרצה השם יתברך שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במדת הדין, לא במדת הרחמים, ואין הידיעה במדת הדין רק כאשר נמצא נגלה בפעל לגמרי, ואז הידיעה בצדקתו הוא במדת הדין. וכאשר הידיעה בצדקתו במדת הדין, דבר זה הוא טוב לו בודאי. וזהו שאמר (שם יב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", פירוש, עתה ידעתי במדת הדין לגמרי, כי ירא אלקים אתה. וזה אמרם במדרש, והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש (שם), "עתה ידעתי" להשיב לשטן ולאומות העולם המקטרגים עליך מה היא החבה שיש לך וכו', ועל ידי הנסיון יש להשיב במדת הדין, כי הנסיון עושה הדבר נגלה לגמרי, עד שהדבר נמצא בפעל לגמרי. ודבר שהוא נמצא בפעל לגמרי, יש תשובה אף למדת הדין. ומאחר שעיקר הנסיון הזה להוציא אל פעל הנגלה צדקת הצדיק, היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם, כולו תוהו וחשך, שלא היה בהם מציאות והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם. ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפעל לגמרי, היה אברהם אור המציאות וכו' כי מאחר שהיה לו לאברהם חבור אל הדורות שהיו כולם חושך ולא אור, רצה השם יתברך להבדיל ביניהם, שיהיה יוצא אור המציאות של אברהם לפועל, לכך נתנסה, עכ"ל.

סיכום

עד כאן דברי הראשונים והאחרונים. מכאן ואילך ניתן להוסיף ולומר, שכנראה כל הטעמים משלימים אחד את השני ומגלים לנו יסוד גדול בנפש האדם. כדי להגיע להישגים חייבים התמודדות. שחקן שחמט רב אמן חייב שיתמודד מולו יריב בעל שיעור קומה, לולא זאת הוא יתנוון.

היכולות שלנו הן עצומות. האדם יכול להגיע לירח ולמעמקי האדמה, לרתום את כל עולם החי והצומח לצרכיו. כדי לממש את יכולותיו חייבים התמודדות. המנוחה לא מולידה מאומה. ישנם הטוענים שהרבה מן ההמצאות של מאות השנים האחרונות התחילו כתוצאה מביטול העבדות. ברגע שאדם היה צריך למלא מים בעצמו, ולחמם את הבית בעצמו, לבשל ולתפור בעצמו, הרעיונות התחילו לזרום ולייצר מכונות. וכן הלאה.

כל ניסיון וכל התמודדות מגדלים אותנו ומרימים אותנו, מגלים לנו על כוחות עצומים ששוררים בנו, ומסייעים לנו להתכוון לעבר עצמנו, לקראת הקומה הבאה והעליונה יותר שבתוכנו.

אאחל מקרב הלב שתצליח לעלות ולהגשים את חלומותיך, לממש את יכולותיך העצומים. לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

בניהו