כחרדי חנכו אותי שאלוקים ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו (כלשון הרמח"ל) רציתי לשאול מי אמר שאלוקים לא ברא את העולם כי פשוט שיעמם לו? כלומר הרי אלוקים הוא כל יכל ואין לו לאן להתקדם (בניגוד לאדם) אז שמא בריאת העולם היתה שעמום טוטלי ותו לא?
כחרדי חנכו אותי שאלוקים ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו (כלשון הרמח"ל) רציתי לשאול מי אמר שאלוקים לא ברא את העולם כי פשוט שיעמם לו? כלומר הרי אלוקים הוא כל יכל ואין לו לאן להתקדם (בניגוד לאדם) אז שמא בריאת העולם היתה שעמום טוטלי ותו לא?
שלום לך,
משאלתך ניכר שאתה אדם מעמיק ויודע לשאול שאלות גם על נושאים שעומדים ברומו של עולם, זוהי תכונה מבורכת משום שדווקא על די כך האדם זוכה להעמיק בתובנות שיש בכוחנו להשיג בנושאים עמוקים אלו.
הבאת בשאלתך את הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) שדן בסוגיות אלו במגוון ספריו ובפרט בספר " דרך ה' " בפרקי הספר הראשונים.
לדעתי זהו ספר חובה משום שהוא נוגע ומסביר קשת רחבה של יסודות היהדות בנושאי אמונה, כמו: נשמת היהודי, תכליתם של התורה והמצוות ועוד נושאים רבים, וכל זאת בדרכו ובעמקותו המיוחדת של הרמח"ל. גם בעל ה"לשם שבו ואחלמה" האריך בנושא זה בספריו, וכדאי מאוד לעיין שם.
המלצתי לך, שאם רצונך באמת להבין את הדברים ולקבל עומק משמעותי נוסף בתפיסת העולם ותפקידו של היהודי, כדי להתחיל מזה הספר, ובפרט שבדרך כלל לא מתעמקים ואולי כמעט ולא נוגעים במסלול הישיבות בנושאים אלו, ודבר בעיתו מה טוב, אך לפתור אותך ללא תשובה אי אפשר, ואולם אקצר מפני רוחב ועומק הנושא, ומשום שאני סומך על כך שרצונך לדעת הוא אמיתי וכבר תלמד בעצמך מכלי ראשון.
כשבאים לדון בסוגיות העוסקות באלוקות, ברצונו של הבורא, מהם סיבותיו לבריאת העולם וכו' צריך להקדים הקדמה חשובה שאותה הקדים רשב"י בפתיחה לאידרא "ארור הגבר אשר יעשה מסיכה (ע"י הגשמה) ושם בסתר, בסיתרו (הנסתר-הבורא) של עולם", מוחו של האדם מפרש את המציאות כפי שהוא קולט אותה בחושיו ומתרגם אותה על פי היכרותו עם המציאות בעולם הזה, מה שמגביל אותנו להבין בנושאים רוחניים (מטא-פיזיים) שאינם נתפסים בחמשת החושים, וכבר אמר הפסוק "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיכם" זאת אומרת שצריך להכיר במוגבלות שלנו להבנה ותפיסה.
האדם נברא חסר, מורכב ממערכת חסרונות, ובהתאם, צרכים להשלמתם, במישורים גשמיים ורוחניים, באם החוסר לא יושלם או שהצורך לא יסופק אזי יחלו להופיע תופעות לוואי. כגון- האדם נצרך למזון ועל כן עליו לאכול, אם הוא לא יאכל – ירגיש רעב, אם ימשיך לא לאכול – ימות.
הקב"ה ברא את העולם והאדם במטרה שהאדם יפעל בתוכו וישלים את חסרונותיו, ומפני מטרה זו הקב"ה ברא בנו רצון ("צורך פסיכולוגי") לעשייה, שהאדם משלים אותו כפי נטיית ליבו ובחירתו.
המשנה בפרקי אבות אומרת "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי שיגעון" כמו שלחוסר אכילה יש תופעות לוואי כך גם לחוסר עשייה יש תופעות לוואי, וזאת משום שהאדם נברא חסר.
הבורא יתברך הוא שלם בכל מיני שלמות וטוב, באחדות פשוטה, פשוטה משמעותה חוסר מורכבות, ולא כשלמות ע"י חלקים רבים המרכיבים שלם אחד. ומשום כך לא שייך בו מושג של שעמום, משום שאין בו חיסרון, כפי שיש בנו שמושלם ע"י עשייה, וכפי שכתבתי, אם אין חסרון זה בנו מושלם, מפני הבטלה אז נוצר רצף של בטלה-שעמום-שיגעון.
לסיכום, שיעמום נובע מחיסרון, ומני שאין אצל הקב"ה חיסרון, אז גם אין לו שעמום.
אם כן, מהי הסיבה שבגללה ברא הבורא את העולם ? הרמח"ל כתב בשבילך ספר נפלא, "דרך ה' ", תמצא אותו מונח בקרן זווית, של חנויות ספרי הקודש.
אני מזמין אותך להעמיק בו ובספרים נוספים, אשמח לסייע.
בברכת "תן לחכם ויחכם עוד"
בהצלחה!
יוסף
amar.yosef@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום: