אם הקב״ה כל יכול מדוע אנו צריכים לעשות דברים למענו?
ובכלל אם אומרים שתפקיד עם ישראל בעולם זה להפיץ את שמו של הקב״ה בעולם אז זה סתם מעגל סתמי כי למה הקב״ה בכלל ברא את העולם אם כל מה שאנחנו עושים זה להפיץ את שמו… היה חסר לו תשמת לב?
אם הקב״ה כל יכול מדוע אנו צריכים לעשות דברים למענו?
ובכלל אם אומרים שתפקיד עם ישראל בעולם זה להפיץ את שמו של הקב״ה בעולם אז זה סתם מעגל סתמי כי למה הקב״ה בכלל ברא את העולם אם כל מה שאנחנו עושים זה להפיץ את שמו… היה חסר לו תשמת לב?
שלום וברכה לשואל הנכבד!
נכבד, כי השאלה ששאלת נוגעת ליסודות האמונה. ומכיוון שנהנתי מהפשטות והישירות בהם השאלה מנוסחת. ובאמת זו שאלה שצריכה להישאל על ידי כל שכל ישר שלא התרגל להפסיק לחשוב. וטוב שהדברים עולים לדיון.
באמת התפיסה הזו שאנחנו עושים דברים למענו, אינה כפשוטה. אעתיק כאן את דברי הרמב"ן על מצוות שילוח הקן (דברים כב ו), שם הוא מעמיד את הדברים באופן אחר:
(9) רמב"ן על דברים פרק כב פסוק ו
אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב, כפי דעתי ענין אחר להם, שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם וזהו "לצרף בהן", שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד:
ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה בילמדנו (תנחומא שמיני ח) בפרשת זאת החיה, וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות, אם חכמת חכמת לך (משלי ט יב), הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, שנאמר (תהלים יב ז) אמרות ה' אמרות טהורות, ונאמר כל אמרת אלוה צרופה, למה, שיהא מגין עליך הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה, ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת, כנראה מפשוטיהם ואפילו הזכר לנפלאותיו שעשה שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת לו, רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו, כי כבודנו וספרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו:
והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכולם לנו ולא להקב"ה, לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור, אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה והביאו ראיה אחרת, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות והם המאכלים המותרים, לאוכל טמאות והם המאכלים האסורים,"
אלו דברי הרמב"ן, ויותר ממה שהבאתי כאן כתוב שם, מקורות וראיות ליסוד שלו.
אמנם יש ביטויים כמו "העבודה צורך גבוה", ו"נעשה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" וכביכול משמע מביטויים אלו שהקב"ה נהנה ממעשינו, וזה לא רק מעשים שנועדו בשבילנו.
בעלי הסוד, הנפש החיים והרמב"ן, עסקו בענין הזה. (בנפש החיים תמצא את זה בשער ב פ' י' וד'. ברמב"ן אני מצאתי רק בקצרה בשמות כט, מו, אבל שמעתי בעבר שמדבר על זה ביתר פירוט) מה שאני מבין מדבריהם שיש דבר מענין בעבודת הבורא. מצד אחד, ברור שהעבודה היא לצורכינו, ולזכך נפשותינו, וכמו שהבאנו מהרמב"ן. אבל יש השלכה מאוד חשובה למעשינו, היות ואנו בעלי הדעה היחידים בעולם, ואנו ה"צלם אלוקים" שבבריאה, אם כן מה שאנו עושים ומשיגים- זהו הייצוג המודע היחיד של הבורא בעולם. ואם כן, אם אנחנו חוטאים, או לא מאמינים, אז הקב"ה כביכול לא נמצא בעולם.
ואמת שאנחנו לא יודעים למה הקב"ה בכלל צריך להיות בעולם, וברור שזה לא צומי, אלא כמו שאמרו חכמים- אנחנו לא משיגים את דעתו (עניתי באתר בעבר תשובה מפורטת על ענין זה, שאת התועלת שמגיעה לקב"ה מהבריאה אינה בהשגתינו, וכל הנסיון שלנו זה להבין את המכונה הזו שאנחנו בתוכה- מצד עצמה, למה היא נועדה. התשובה נמצאת כאן – https://akshiva.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A8%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95/)
אבל מה שאנחנו כן משיגים, באופן ברור, שיש אלוקים, ויש אדם שהוא בעל דעת, ועומד מול האלוקים (כמו שרואים בספר בראשית שזה עיקר ענינו). ואם כן, מעשינו משפיעים על תפקוד הבריאה כמערכת של עמידה ושיג ושיח עם האלוקים. כך שבמובן מסוים, עד כמה שהקב"ה רצה לברוא עולם, קיומו של אותו עולם כמתכונתו, שהאדם עומד מול האלוקים, תלוי במעשינו. ואם נחטא, תתפספס הכוונה.
אבל ברור שהשפעתם הפשוטה של המעשים היא טובתינו וישרותינו. והוא באמת לא מרוויח מהמעשים עצמם כלום. כמו שאנחנו לא יודעים מה הוא מקבל מכל הבריאה. אבל מה שלא תהיה הסיבה, שהיא לא ידועה ולא יכולה להיות ידועה לנו, הרי שכל צורת הבריאה תלויה במעשינו. וזה נקרא "צורך גבוה", ונחת רוח. אבל כמו שהראינו ברמב"ן, לא את זה צריך לחיות ולתפוס. לא את הנתינה לקב"ה, אלא אדרבה- את הההכוונה של הקב"ה בשבילנו, לצרף אותנו ולישר אותנו. מלמעלה למטה ולא מלמטה מלעלה.
בהצלחה וישר כח על השאלה החשובה והמשמעותית.
נתנאל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום: