דלג לתוכן
אני נשואה ואם לשתי בנות, יש לי בעל נסיך עם מידות טובות מאוד
תמיד תמיד דואג שיהיה לי טוב בכל סיטואציה יוותר על עצמו העיקר שאני אהיה שמחה יקנה לי מה שאני רוצה יביא לי מה שאני רוצה בגדול יעשה הכללל רק בשביל שאהיה שמחה ורגועה
זה נשמע מקסים מאוד לחוות את זה מהצד שלי, אבל אני מסתכלת עליו וכואב לי עליו ופוחדת שהוא ישחק מזה
הסיבה שהוא כך אחרי כל היום זה גם כי הוא אוהב אותי אבל גם הוא אמר לי בכמה הזדמנויות שהוא פוחד ממני
לא פוחד ממני שאני ארביץ לו אלא פוחד שאני אהיה עצבנית עליו, כעוסה עצובה וכו' הוא לא יכול לשאת את זה שאני אבכה ממשהו שאני אהיה עצבנית עליו זה ממש מרסק אותו ניסיתי לדבר איתו על זה כמה פעמים להסביר לו שזה נורמאלי שיש לאישה תנודות במצבי רוח עצבים שהולכים ונרגעים הוא לא מוכן לזה אומר לי שאנחנו צריכים להיות מעל הטבע הגופני שלנו והוא באמת כזה לא משנה מה מעצבן אותו בחוץ הוא אפפעם לא יפיל את זה עלי ואפפעם לא ירים עלי את הקול אבל אני לא מצליחה להיות כזאת לא מצליחה להיות שמחה רצוף כל החיים זה נשמע מצחיק חחח אבל כן לפעמים באלי להיות בבאסה לשבת ולבכות לפרוק לא יודעת באלי וזה קשוח שהוא לא יכול לשאת את זה והכי כואב לי שהוא מפחד מהתגובות שלי בכל סיטואציה מפחד מהעצבים שלי כאילו פעם שברתי קירות בבית סך הכל קצת שקטה קצת דמעות ועובר לי
אני מנסה למצוא פתרון לסיטואציה ולא מצליחה לא רוצה שבעלי יפחד ממני מצד שני מה אני צריכה כל החיים להיות שמחה רצוף? אסור להתעצבן או להתבאס לפעמים? או להגיב בקוצר רוח שאני בלחץ?
נקודה נוספת זה שאמא שלו היא אישה שמחה בצורה הזאת היא מחייכת 24/7 ובחיים לא מתבאסת מכלום אז הוא התרגל מהבית לשמחת חיים הזו אני גדלתי בבית של מגשדרים ומפונקים:)
אשמח לעצה מעשית תודה רבה
3 תגובות
מקסים
ואו כל כך יפה התשובה ושאפו לשואלת על שאלה שהיא צרת רבים כי הרבה גברים מפחדים מבכי של האישה ומרגישים אשמים כשהיא הורמונלית אבל גם לגבר המושלם בעולם אישתו אחרי לידה מתפרקת כדי להתקדם או בכל זמן אחר ואני מרגישה שמקומנו כנשים לתווך את הבכי ולדעת לבקש עזרה מה אנחנו צריכות ולא לצפות הוא יבין לבד:)
יש פה נקודה נוספת שכדאי לשים לב אם היא קיימת כאן: לעיתים אדם – במיוחד, בעל כלפי אשתו – משחזר במקרים כאלו דפוסי ילדות.
כך, למשל, יתכן ואותו בעל התרגל להיות מרצה ולקחת אחריות על הרגשות של אחרים ולדאוג ולשמור על תפקוד הבית. לא משנה כעת להסביר איך זה בדיוק התפתח אצלו, אך מה שחשוב שכיום זה דפוס אינסטינקטיבי שמפעיל אותו. כאשר הוא חש שרע לאשתו או שהיא מאבדת עשתונות, ישר הוא חש שזה התפקיד שלו לסדר את זה. יתרה מכך, הוא חווה סוג של "הזדהות השלכתית", כך שאת הרגש של אשתו הוא בעצם חש שזה שלו (זה מעבר לאמפתיה, שכן הוא לא רק חומל על האחר, אלא חש כאילו זהו הוא. הרגשות מתערבבים), וזה מאפיין עליו מאוד ומפעיל אותו.
כמוכן, זכות אשתו – ואפילו חובה, כפי שהגיבה המשיבה – לחוש כך, אך צריך להבין היכן רגש זה תופס אותו. אם זה הסיפור, הדרך לטפל בכך אינה רציונלית ורק יצירת "חוזה" חדש, אלא להבין לעומק באמצעות טיפול פסיכו-אנליזה מהיכן נובע התניה זו, וכך ללמוד לזהות אותה בזמן אמת, לא לפחד ממנה ולהכיל ולתת לרגש זה מקום, וכך אט אט הוא יבין שזה לא הוא.
בהצלחה!