אח יקר,

קראתי את מכתבך פעם ופעמיים, וכאב לי יחד איתך.

אך עלינו לברור ולברר לעצמנו את המהות מהעטיפה החיצונית.

מהי המהות של יהודי? להיות חרדי? לא. המהות של יהודי זה לעשות את דבר ה'. החרדיות אמורה להיות אמצעי שיסייע לו.

וכך אכן היתה החרדיות פעם, וכך בעז"ה תהיה בעתיד. אצל אנשים רבים, זה כך גם בהווה, ואצל אחרים לא.

מכל מקום, היום הציבורים החרדיים כה מגוונים, שיש לך גם בקעה להתגדר בה בעצמך. אתה יכול לחיות את חייך האמיתיים, מתוך גישה בריאה לחיים, גם כשאתה בתוך החברה החרדית.

אמת, יתכן שתצטרך לשלם מחיר מסויים, כמו להחזיק סלולרי כשר או שני מכשירים. אינני יודע באיזו קהילה אתה נמצא, ויתכן באמת שתצטרך להתנייד בתוך החברה החרדית למקום מאפשר יותר. אך במבט גדול על החיים, אין שום חברה שאין בה מחיר שהפרט צריך לשלם כדי להיות חלק ממנה.

יש מקומות שיש תרבות של מתנות יקרות לחתונות. יש מקומות שאם אינך לבוש במותגים היקרים תתקשה להראות פניך בציבור. יש מקומות שאם אינך בא לפאב ה'נכון', אתה out. יש מקומות שעליך להתפלל דוקא בבית כנסת עם נוסח מסויים, כל מקום והמחירים שלו.

יתרה מזאת, חברה בנויה מאוסף של יחידים. כיחיד, אתה יכול להשפיע רבות על החברה שסביבך.

יש מחסור באהבת וקבלת השונה? היה אתה מגדלור בענין!

צא לעבוד והראה לכולם שזה לא פריקת עול!

אל תחזיק במחלוקת שבין חצרות!

חנך את ילדיך לאהבה ורגישות; לפרח, פרפר או שמים תכולים.

אתה נשוי עם ילדים, ויש לך אחריות לחנך את ילדיך גם בתחום המיני. הראה להם חיבת אב לאם. כך שידעו שזוגיות היא דבר נפלא. לאורך השנים השב להם על שאלותיהם התמימות ואף הפחות תמימות, בכנות ובלי מבוכה. וכשתגיע עת דודים, שלח אותם למדריך/ה טובים שידעו לפתוח להם עולמות של אושר.

אכן, יש לעומתיות קיצונית בין החינוך עד יום החתונה לאחר החתונה. ענין שהדברים שאמרתי – חיבה גלויה בין ההורים, כנות בתשובות ומדריך/ה טוב/ה – ירככו לאין שיעור.

אשוב לאשר פתחתי בו,

החברה החרדית נועדה לסייע לנו למלא את יעודנו, וככל אמצעי – חשוב ככל שיהיה – אסור לו להפוך לעיקר, והתכלית לטפל.

עליך לבחון היכן החרדיות מסייעת לך והיכן היא מכשול. ולאחר מכן, לבחון גם את החלופות. בבחינה מקרוב אתה עשוי לגלות שהחלופות לא תמיד טובות יותר עבורך.

ובאשר לפערים בין בני זוג,

אין שום אדם שנותר לאורך חייו כשהיה ביום חתונתו. אנחנו כל הזמן במסע. לעתים בקצב מזורז, לעתים בקצב איטי. אך תמיד בתנועה. "נוסע אדם לבית עולמו".

במסע הזה, לא תמיד בני הזוג – שאולי התחילו אותו ממקום דומה או קרוב – נוסעים באותו קצב או אפילו לאותו כיוון. לעתים קרובות, בן זוג אחד נפתח לעולמות חדשים, שמשפיעים עליו באופן מסויים – נניח של התפתחות, ובן הזוג האחר לא נחשף לאותם עולמות, או שהם משפיעים עליו בכיוון ההפוך – נניח של הסתגרות.

חשוב מאד לשוחח על הדברים באופן שוטף הן בגלל שהשיחה עצמה מובילה את בן הזוג בדרך שלך, הן כדי שתדע את הלכי הרוח והמחשבה שבן/בת הזוג השני/ה חושבים וחווים, והן כדי שאף צד לא יופתע פתאום ממה שקורה אצל השני/ה.

אם מדובר רק בקצב שונה, חשוב לתאם את הקצב בין בני הזוג. טנגו רוקדים בשניים, וצריך תיאום של הצעדים, אחרת דורכים אחד על השניה.

אם מדובר ממש במסעות לכיוונים מנוגדים, זה מצריך עזרה מקצועית, לחבר את הכיוונים, ללמוד להכיל זה את זו וזו את זה, גם בתוך השונות. ועזרה מקצועית יכולה לעזור המון. בעיקר אם בחושיך המחודדים אתה מרגיש את ההבדלים בתחילת הדרך.

לסיכום,

אל תסתכל בקנקן, אלא אחוז בקנקן שיחזיק עבורך בצורה הטובה ביותר את מה שאתה יודע שהוא צריך להחזיק.

לא הורסים בית כנסת ישן, לפני שבנו את בית הכנסת החדש.

ברוח ימי זכרון יצחק אבינו – וילכו שניהם יחדיו.

אני מקווה שדבריי היו לך לעזר, ואתה יכול לפנות אלי בכל עת.

יחזקאל

[email protected]