דלג לתוכן
נתגלעה מריבה ביני לבין משפחתי
ספגתי עלבונות מאד קשים שפגעו בי נורא.
המקרה אירע לפני כחודשיים אך אני עדיין נושא את הצלקות עמי.
1. איך ניתן להשתחרר מהתחושות הנ”ל והאם ישנה תועלת רוחנית במה שחוויתי?
2. הם פרסמו עלי מידע אישי ורגיש ברבים שפגע בי נורא והותיר אותי עם כעס גדול עליהם. האם מותר לי לפרסם גם עליהם מידע רגיש כדי “להשיב” את חמתי וכבודי שנרמס?
תודה רבה
שלום לך
היה קשה לי מאוד לקרא את שאלתך. מילים קצרות, אך כאב גדול מאוד בין המילים.
בקושי רמזת על מה שאירע עימך, כך שאיני יכול להתייחס לפרטים, רק לבניין הנפש מכאב ופגיעה נפשית באופן כללי ביותר.
*
ראה יקירי, נפש האדם מורכבת מאוד ונבנית אט אט במהלך השנים הרבות שאדם חי.
מן הרגע הראשון שבו האדם נולד, הוא מתחיל לבנות את נפשו, זה מתחיל בחיוכים שהורים מחייכים לתינוק, וזה ממשיך הלאה כל יום ויום, בילדות המוקדמת והמאוחרת, בנערות, ובהמשך הדרך.
כל חיוך של ההורים, כל תמיכה של הסביבה, ולהיפך גערה או צעקה, הכול משפיע.
דפוסים של התנהגות, דרכים והמון צורות כולם ביחד הם חלק מבניה של מעגל-מארג-מרקם של נפש ושל חיים.
קשרים משפחתיים, אנושיים, וסביבתיים, כולם משפיעים ובונים תבנית נפש אדם חי.
*
על ילדותינו ונערותינו עד גיל מסוים אין לנו שליטה, מה שקיבלנו מרבונו של עולם, בידינו. ומה שלא, הרי זה תפקידנו להתמודד עם זה.
אך בגיל מסוים, כשמתבגרים, האחריות עוברת אט אט אלינו עצמינו.
בשלב זה מוטל עלינו להבין את הדברים ולדאוג לנפשנו. לדאוג למזון אמיתי ונכון לנפש הרגישה שלנו.
מוטל עלינו לכבד, מוטל עלינו להתחבר, מוטל עלינו לבנות לעצמינו קרקע מוצקה וחזקה, שתהיה לנו למגן משען וביטחה. בכל זמן בכל מצב ובכל תקופה. ובהמשך כמובן לישא אישה, ולבנות בית נאמן ואיתן, שיהיה מחסה לילדינו לכל ימי חייהם.
*
כחלק מכך, המשפחה תופסת מקום חשוב מאוד בנפש, המשפחה היא המעגל התומך הראשון של כל אדם, ועליה להיות מוצקה וחזקה ככל האפשר.
חשוב מאוד להיות בקשר עם הורים, אחים, אחיות, סבות וסבתות. וקשר אינו דווקא דיבור יום יומי או כל מחויבות אחרת. קשר הוא בסך הכול יחסים טובים וחמים, דאגה אחד לשני, פירגון מתמיד, עצה וכל דבר טוב שיכול לקרות בין משפחה.
כמובן שקשרים משפחתיים תלויים ועומדים ומשתנים מאוד לפי אופי האנשים, סגנונם וחיבורם. אין ספק בכך. אין חובה להיות בקשר עם כל בן משפחה, אבל יש חובה לשמור על כל מה שאפשר ועל כל מה שנכון ועל כל מה שראוי.
*
מן החובה הזאת נולדת חובה נוספת, לריב כמה שפחות. לריב זה דבר שאינו בריא בכל מצב ועם כל אדם, אבל בתוך המשפחה מריבה היא דבר מזיק מאוד. והנזק הוא לא בדווקא ניכר לעינינו, ממש לא. הנזק שנעשה, התלם שנחרש במריבות משפחתיות, הוא חורץ את נפש בעלי המריבה, את נשותיהם, את ילדיהם, חריץ אחרי חריץ. והנזק שנעשה אט אט מצטבר ונהיה רב מאוד.
אדם שרב עם משפחתו, מתקשה להתנהל גם במקומות אחרים, משהו בגן שהוא נטוע בו חרב, משהו מתקלקל.
ילד שרואה במריבות הוריו עם בני משפחתם, משהו בקרקע שהוא גדל עליה נסדק, וזה חבל מאוד, וזה עצוב, כי כשמשהו נשבר בילד, השברון הזה יכול למנוע ממנו לפרוח כשורה בחייו האישיים.
אין כאן גוזמה בכלל, יש כאן הבנה בנפשנו, לכל אדם ישנם מעגלים שסובבים אותו, והם מניעים אותו להתקדם ולחיות בבריאות ובשלווה. האישה והילדים, המשפחה וההורים, החברים והידידים.
תפקידו של אדם זה לשמר את כל עצי הגן, פורחים ומלבלבים וצומחים בגינה אחת. כל אדם היכן שנולד וכל אדם במקום שזכה לצמוח, שם תפקידו, ומשם עליו לשמור לצמוח ולהצמיח.
*
בנוגע אליך, קשה לי מאוד לומר לך איך ניתן להשתחרר מן התחושות הנ”ל, מחשבות רבות עולות בי, למן הצורך לחשוב טוב בעצמיך, להתייעץ עם אנשים, אולי לגשת ולבקש מהפוגעים הסבר. באמת שאיני יודע.
דבר אחד אני יודע, הנזק נעשה. ותפקידך כעת הוא לבנות חזרה ולא להחריב עוד.
חבל מאוד לקחת את אותה מקדחה שקדחו בנפשך, ולעשות איתה חורים נוספים בכל החדר ובכל הבית ולהחריב את כל הבניין שבך. יש לכך מחירים לך ולמשפחתך. ילדיך זקוקים לראות אבא רגוע ושלוו, אבא חזק וחכם, אבא איתן וחם.
איני יודע גם על תועלת רוחנית, האם ישנה ומה טיבה, משום שאיני עוסק בסודות ונסתרות. דבר אחד אני יודע, צריך לחתור אל השקט ואל השלווה, בכל מחיר. חשוב על כך, במעשה אצילי שלך של ויתור ושל חזרה פנימה, אתה בונה ומצמיח את ביתך בבניין יציב דורות הלאה.
אני מאוד מתפלל עליך ומקווה למענך, שתשכיל למצא דרך של זהב, לאחות את הקרעים, לרפא את הסדקים, לתקן את הקרעים, ולחזור לחיים שלווים ורגועים, למענך, למען רעייתך, ולמען בני משפחתך.
אני חושב עליך ומאחל לך תחושות של אהבה ואחווה שלום ורעות.
מקווה שעזרתי ולו במעט
שלך
דוד ב.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
