שלום לך מירי היקרה מאוד!

אכן, החיים לא פשוטים…

קשה לחוות בדידות, קשה להמתין ברווקות לבן הזוג שיבוא, וקשה לרצות אהבה וקרבה – כשעוד אין איך לממש את הרצון הזה.

ועם כל זאת – כמה טוב שפנית אלינו וכמה טוב שהוקל לך כששיתפת – אנחנו באמת כאן בשבילך! ויחד נראה האם יש גם תשובה לקושי הזה…

עוד הקדמה קצרה –

העובדה שהקושי נהיה עוד יותר גדול עכשיו, היא מאוד משמחת ומחזקת (כן, למרות הכאב הגדול). ולמה?

הרבה פעמים הקב"ה רוצה לגאול את האדם ולשלוח לו שפע, אולם האדם עדיין לא פתוח לקבל אותו.

ושפע, דורש כלי מקבל.

מה עושה הקב"ה כדי לעזור לאדם להיות כלי כזה?

הוא עושה לו את מה שעשה לאבותינו במצרים:

שם עליהם מלך חדש, הכביד את העבודה, הכביד את הגזרות – ורק אז, כשנהיה כל-כך כל-כך קשה: "ונצעק אל ד' אלוקינו ויעננו" – הצעקה הזו אפשרה לגאולה להתחיל, ואכן, יצאנו ממצרים!

אז לכן, עוד לפני הכל, תוכלי להתעודד מאוד: כי מהחושך הכי גדול מגיע האור הכי גדול.

והנישואין של אחותך עם האירוע המכונן בעבודה, מאפשרים גם לך, פתח ליציאת מצרים הפרטית שלך…

אז בואי נתחיל ונראה במה מדובר:

הבדידות, למרות היותה מושפעת גם מגורמים חיצוניים, נמצאת בעיקר אצלנו בלב.

יכול להיות אדם נשוי שמוקף באנשים, בחברים, במשפחה וידידים ועדיין מרגיש בודד ודחוי מאוד.

ויכול להיות אדם ערירי לגמרי, עם מספר מועט של מכרים, שמרגיש מאוד אהוב, מחובר, שמח וחלק חשוב מהאנושות.

ההבדל, נמצא בנו – לא בסביבה!

כי היפך הבדידות זהו עולם של קשר.

וקשר הוא בעצם תוצאה של ענווה, קבלה ונתינה שמביאים בסופו של דבר גם לאהבה אמיתית ומדויקת.

ואנחנו יכולים להיות בקשר עם אחרים, רק כשאנחנו בענווה ובשלום עם עצמנו.

כי ענווה פירושה לקבל כל אדם – כולל את עצמי – כמו שהוא. בלי לנסות לתת ציון ל"כמה הוא/אני שווה" ובלי לנסות לתת ציון לקשר שנוצר או למניעים שהביאו לקשר. ענווה פירושה להסכים לקבל ולהיות חסר או לא מושלם. ענווה פירושה להודות למי שנתן לי מעצמו וגם לתת מעצמי לאחרים… אז מגיעים לשלמות, לשלום ולקשר!

נוכל לראות דוגמה,בארוחה משותפת כלשהי באירוע:

אדם שמקבל את עצמו ייכנס בנחת לאולם בלי להיטרד ליד מי הוא הולך לשבת – הוא לא מפחד מכך שיחשבו עליו (או שהוא יחשוב על עצמו) שאין לו חברים, או שהוא לא רצוי. הוא לא עסוק בזה! הוא פשוט ייגש, יחפש מקום פנוי – ואם מישהו יקרא לו הוא יודה לו מאוד ואולי אפילו יגיד משפט כמו: "תודה שחשבת עלי. באמת לא היה לי ליד מי לשבת".

אבל שחרור כזה וכנות כזו, מגיעים רק כשהמוח פנוי מהעיסוק התמידי ב: "כמה אני שווה? כמה חברים יש לי? מה יחשבו עלי? האם מי שהציע לי לשבת לידו מרחם עלי או רוצה אותי? האם אני נראה מסכן?" וכו'.

ואיך מפנים את המוח מהשאלות האלו? על ידי כך שמבינים ומשננים לעצמנו כל הזמן את התפיסה הענוותנית ההפוכה: "אני אוהבת את עצמי איך שאני"!

כן! מקבלים את זה שאנחנו לא מושלמים, מקבלים את זה שלא תמיד יש ליד מי לשבת, מקבלים את זה שלפעמים אנחנו צריכים ליזום כדי שמשהו יקרה, מקבלים את זה שלפעמים אנחנו מקבלים הצעות עזרה או חברות מאנשים עם לב טוב. בהחלט כן.

מקבלים ושמחים עם זה! כי זהו עולם של קשר! ובעולם של קשר, כל אחד הוא חלק מפאזל: יש לו בליטות – אותן הוא יכול לתרום, ויש לו שקעים – בהם הוא חסר ומוכן לקבל מאחרים.

ניתן להגדיר את זה כך:

מצד אחד – טוב לי עם עצמי. מהצד השני – אני מכיר בעובדה שאני גם זקוק לאחרים.

אומרת לנו הגמרא (מסכת ברכות מ, א):

"בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם:

מדת בשר ודם כלי ריקן – מחזיק, (כלי) מלא אינו מחזיק.

אבל הקב"ה אינו כן! (כלי) מלא – מחזיק, (כלי) ריקן – אינו מחזיק"

הקב"ה ברא כך את העולם, שכדי שנוכל לקבל שפע – אם זה קשר ואם אלו מתנות אחרות, עלינו להיות "כלים" – שיהיה היכן להחזיק את השפע. אולם איזה סוג של כלים? מלאים.

מלאים בטוב, מלאים בראיית טוב, מלאים באומץ לקבל, מלאים ביכולת לתת ומלאים באמון ואמונה.

זהו הכלי המלא של האדם – ממנו הוא יכול ליצור קשר עם העולם ולהרגיש מחובר ואהוב. באמצעותו, הוא יכול להצליח להתחבר לקשרים הקיימים לו כבר בחיים, להיות מסופק מהם ולקבל עוד קשרים חדשים – שהחשוב שבהם הוא קשר הנישואין!

כי כמו שאת ציינת, גם כשבחור רוצה בחורה, אם הבחורה לא מאמינה שהיא ראויה לכך, אם היא לא רואה טוב בעצמה ואם היא לא מאמינה שהבחור המדובר רואה בה את הטוב – הקשר הזה לא יעניק ויתרום לה אלא אולי אפילו יפחיד אותה והיא תראה בו חיסרון….! זה לא קשר שיכול להפיג בדידות!

לכן, מירי יקרה,

קיבלת עכשיו מתנה גדולה מהקב"ה: את ההזדמנות להתחבר עם עצמך ולהתחיל את המסע לעולם של קשר – עוד לפני תחילת הנישואין.

ולמה זו מתנה גדולה?

כי נישואין מאושרים, בהם בני הזוג מרגישים יחד – הם אינם תוצאה ישירה מהחיים במשותף, אלא הם תוצאה של תפיסת עולם ועבודה עצמית, בה כל אחד מבני הזוג יודע איך להיות בקשר עם עצמו ואיך לקבל את ההתקרבות של השני – רק כך בונים את הקשר המשותף.

והמתנה הזו היא מסע, שתוכלי ממש ברגע זה להתחיל אותו באיזה מישור שיתאים לך:

במישור העצמי – התחילי לראות את הנקודות הטובות בעצמך: להתבונן פנימה פעם, פעמיים, שלוש פעמים ביום ולחפש בך נקודת אור: מעשה טוב או מחשבה טובה שהיו בך.

התרכזי בהם והעריכי את עצמך. באהבה גדולה ובהודיה גדולה לד' שנתן לך את הכוחות ואת האפשרות לפעול טוב בעולמו.

במישור הסביבתי – לדוגמה בעבודה – את מוקפת באנשים שמעריכים ואוהבים אותך!! עלייך רק לפקוח עיניים. נכון שניתן להתייחס לזה "רק" כיחסי עבודה, אך באותה מידה ניתן לראות בזה קשרים מסוג מסוים המרחיבים את הנפש ומוציאים את האדם מעצמו! כי כל עוד את יכולה לתרום מעצתך הטובה, למצוא משהו קטן לשתף בו, לאפשר לשני לספר קצת על עצמו – הרחבת את עולם הקשר שלך והוספת עוד אור לחושך ששמו: "דחיה או בדידות". זה תלוי בך האם קשרים כאלו יוסיפו לך או לא יהיו נחשבים…

התחילי להתייחס ברצינות לאנשים הפונים אלייך בעבודה – האירי להם פנים. חפשי הזדמנויות משלך להתעניין, לשמוע, לשתף. אם מישהו בא ומביע באוזנייך הערכה – הודי לו ובלב הודי לד' ואל תראי את זה כמובן מאליו. את בהחלט נמצאת בעולם בו את חשובה להרבה האנשים :)

במישור המשפחתי – זו בהחלט תקופה לא קלה להחליף את הקשר הקרוב וההדוק שהיה לך עם אחותך בקשר מסוג אחר עם הרבה גבולות ושינויים. אולם אדרבה, זו הזדמנות נהדרת להתאמן שוב ושוב על היכולת "לקבל" – לקבל את הגבולות החדשים, לקבל את המינון החדש בקשר ולקבל את הצורה החדשה שבקשר.

האימון הזה, מרחיב את שריר הנפש ומלמד את הלימוד הכל-כך חשוב: שגם לקשר טוב, קרוב ובריא יש גבולות והוא לא תמיד יכול למלא אותנו מבחוץ. אנחנו גם צריכים להיות מלאים מבפנים…. להיות כלי מלא.

אלו שלושה מישורים אפשריים לתחילת המסע, אבל כמובן שתוכלי למצוא מישורים אחרים המתאימים לך.

עוד תראי בהמשך המסע הזה, שכשתתמלאי מבפנים בטוב ובמיומנויות "עולם הקשר" תוכלי גם לקבל את חתנך המיועד לך שישלח אלייך משמים בדיוק בזמן הנכון.

כי רק כשתהיי מספיק מלאה ומאמינה שאכן – את ראויה לקשר הזה, ראויה לדבר הטוב הזה, שיש בך מה להעניק ושיש לך הרבה מה לקבל – הרצון של חתנך להינשא לך יחמיא לך, ישמח אותך וירחיב את נפשך!

ונכון – זה לא תהליך של יום. זה שינוי תפיסה של חיים שלמים.

זה גם עשוי להיות לא קל ועם הרבה ירידות ורגעי ייאוש – אבל זה בסדר גמור! כי כך נראה תהליך.

אם תרצי להרחיב אותו, או תרצי מישהי שתלווה אותך בתהליך הזה (או באחרים) תוכלי לפנות אלי בפרטי ואשמח לעזור לך.

אבל בינתיים, קבלי את המסע המרתק הזה: פתחי את הראש מחדש לעולם של קשר וכך תוכלי להשתמש בכלים מבוררים יותר למציאת כל היהלומים הנהדרים המתגלגלים ושעוד יתגלגלו בחייך.

מאחלת לך המון אושר, אחדות, קרבה ואהבה מדויקת וקדושה. שתזכי במהרה לבנות את ביתך עם בן הזוג המיועד לך ויחד תקשרו קשר יהודי טוב ומשמח לבנין עדי עד!

מתפללת עלייך,

איתך,

חן.

[email protected]