The Butterfly Button
בדידות וחולשה נפשית

שאלה מקטגוריה:

הי
לא יודעת מאיפה אתחיל..
אבל אני חייבת לפתוח את זה איכשהו..
מכיתה י’ הפסקתי ללכת ללימודים..
התחלתי להרגיש שאני חלשה, עייפה נורא.. בעיקר בגלל הפייסבוק..שהיתי יושבת שם לילות..בסביבות כיתה י’ב התחזקתי מאוד וסגרתי את הפייסבוק
אבל איכשהו אני מרגישה שמאז אני תקועה ממש רגשית ונפשית
לא יודעת איך להסביר את זה כי אף פעם לא פתחתי את הנושא ולא דיברתי עליו
אבל
יש לי נפש מאוד חלשה
אני מפחדת כמעט מכל דבר
בוכה כמעט מכל דבר
קשה לי כמעט בכל צעד בחיים
אני לא סיפרתי את זה לאפ אחד כי אני מתביישת בזה ממש
וגם כי יכולים לנצל את זה ולדרוך עלי
אבל מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה שאינלי כוחות נפש לעבוד, ללמוד..או כל דבר אחר..
ישלי חרדה חברתית מטורפת..אני מפחדת מבנות..בעיקר
אני לא מפחדת מבנים, אני לא מפחדת מאנשים
רק מבנות בנות גילי..
ככ מפחדת..
מפחדת מהחיים האלה.. לא מאמינה שאצליח..
אין לי הערכה עצמית בכלל
אני לא מעריכה את עצמי
לא חושבת שאני שווה גרגיר של חול
אין לי חברות בכלל..אני בודדה ככ..כל הזמן בוכה על הבדידות שלי
ומרגישה כאלו שהשם מתעלם..קצת..אולי לא יפה להגיד את זה..
אבלאני מרגישה שבקטע של הבדידות שלי יש חוסר יחס..
היום אני כבר במדרשה..אבל עדיין..תמיד לבד..תמיד סגורה..
למרות שהבנות כאלה חמודות..אני תקועה..
לא מחוברת לעצמי בכלל..
מה אני יכולה לעשות? להתייאש? יש פיתרון אחר?
נמאס לי מהכל
אין לי תקווה לכלום
סליחה שזה לא ברור , אני בוכה וקשה לי לכתוב ברור
קשה לי גם להסביר את זה טוב כי בחיים לא סיפרתי את זה

תשובה:

שואלת יקרה,

את הצעד הראשון ליציאה לחרות כבר עשית. ויותר מצעד אחד.

ראשית, אפשרת לעצמך לחוש את הכאב. זה צעד אמיץ מאד. גם אם לפעמים עטפת את עצמך בכהות-חושים, עשית זאת על מנת לשרוד.

שנית, סגרת את הפייסבוק’ וזה מ-ד-ה-י-ם! כמה בנות בגילך את מכירה שהיו מסוגלות להיות מודעות להרס, לקבל החלטה שכזו ולעמוד בה?

צעד עצום נוסף עשית בפריצת מחסום השתיקה, בעצם כתיבת השאלה.

לא סיפרת על מימדים נוספים של חייך, אך מספיק לסקור את הצעדים הללו ולהווכח שמדובר בכוחות נפש אדירים הטמונים בך.

 

החולשה שאת מרגישה היא כתוצאה מקושי ואתגר מסוים בשלב זה של חייך (זה רק שלב! גם אם את חשה שהוא ארוך, בע”ה את עוד תצאי ממנו לאור גדול!) עד עכשיו את החנקת, הפנמת, ולא העזת לשתף. האנרגיות הרבות שהוצאת על הישרדות, אפילו בסיסית, הינה גורם המחליש את הנפש ואת הגוף גם יחד. כאשר תמשיכי לצעוד קדימה (פרוט בהמשך), את תרגישי את כוחותייך שבים אלייך.

 

כאן נעצור לרגע, ובבקשה תעשי את התרגיל הבא: פרשי זרועותייך לצדדים, וכעת אספי אותם וכרכי אותם סביב גופך, כך שתתני לעצמך חיבוק גדול. ועכשיו עוד אחד. זה בגדר “אם אין אני לי – מי לי?” חיבוק לעצמך על כל השתדלות זה דבר זמין והכרחי!

 

“וכשאני לעצמי – מה אני?”  יש מוצא! מקווה שאת קוראת את ההדגשה בטון של בטחון ותקווה. אם תקחי צעד אחד נוסף קדימה, את תמצאי בע” כתף של אשת מקצוע עם לב ועם שכן שתוכלי להשען עליה. היא תצעד איתך ועם ידו המכוונת של בורא עולם אל הארץ המובטחת, מקום של צמיחה ותקומה. אנא צרי קשר באם תרצי לברר אודות אפשרויות מתאימות עבורך.

 

ארשום כאן כמה טיפים שיכולים להחדיר לך קרני אור לבינתיים. כמובן שתעשי רק מה שמושך אותך ובמינון שטוב לך:

 

– קחי פנקס או מחברת שבו תרשמי את “הודו לה'”. מידת הטוב תמיד מרובה, אך צריך לפקוח עיניים לראות. הרישום של כל דבר טוב שבא לך לתודעה, יאפשר לך לחיות בפוקוס על מציאות הטוב. אפשר אפילו לראות את הטוב האלוקי דרך החסר של האחרים. למשל אם תראי מישהו ח”ו חולה ואת בריאה – התפללי עליה, והודי לה’ על בריאותך! (וללא ספק גם לחולה יש בודאי הרבה על מה להודות, אבל זה לא עסקנו…)

 

– את מדברת בין היתר על תחושת בדידות, ריקנות, חולשה, פחד, תקיעות. כאשר כל אחד מהרגשות הללו עולים בך, נסי לזהות אותו. אם יש כמה רגשות ביחד – תני שם לכל אחד. דמייני שאת פוגשת אותם כמו פקידה בקבלה של בית מלון. הם עוברים לידך אחד אחד, את אומרת לכל אחד “שלום” אדיב, ויודעת שהרגש יעבור דרכך וישאר כמה זמן שהוא צריך. לאחר מכן הם פשוט ילכו כלעומת שבאו. זה הכל. רגש הוא כמו תייר עובר. פשוט קיים בך ועובר.

 

– הבורא יצר עולם שבו אנו חיים בחברה, על מנת שנישען ונתמוך אחד בשני. זהו “עולם חסד יבנה”. ללא ההדדיות הזו, אין קיום לנשמה שרוצה להתדמות לבורא במידת הנתינה. וכשאדם מקבל באהבה, הוא בעצם נותן לאחר הזדמנות לתת. כך שנתינה וקבלה הם בעצם מעגל אחד של נתינה. (למשל כשאני משתדלת לערוך את מחשבותיי על מנת לכתוב לך, אני מקבלת ממך הזדמנות להבהיר לעצמי דברים באופן שלא חשבתי עליו לפני כן).

נסי לשים לב לנתינה ולקבלה שלך. אפשרי לזרימה של קבלה ונתינה לעבור בינך לבין סביבתך, בכל פעם במינון שמתאים. אפילו אם את מסתגרת בחדר, שימי לב לנתינה של הבנות שמאפשרות לך את השקט, וקבלי זאת כמתנה. הכרת הטוב שלך (גם בלב, וקל וחומר במילים) היא הנתינה בחזרה אליהן.

 

מכניעה ראשי מול הדרך המפעימה שעברת עד כה במיצר,

ומאחלת שתחושי את יד ה’ המכוונת אותך באהבה אל המרחב.

 

שפרה

smw.wohl@gmail.com

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיצד אוכל תמיד להיות שמח וחזק?
מקווה שלא אראה כמוזר בעינכם,אך באמת אשמח לקבל תשובה מעמיקה ומחכימה…אז כך: כמו שציינתי לעיל,לגבי החיים עצמם – זכיתי להגיע לאמצע (42.5),והם כידוע עוברים במהירות הבזק,ואני לא הטיפוס המתרפס…אני תמיד מנסה להפיק מהם את המיטב – למרות כל הקשיים הרבים שיש לכולנו,בעקבות האפיזודות המורכבות בחיינו. זה בגדול,ובקטן יותר – למרות...
דיכאון וכל מה שבא עם זה…
איבדתי את סבתא שלי לפני כשנה, מאז החיים שלי השתנו . המוות שלה עירער אותי נפשית וזה הגיע עם סיפור עצוב, היא היתה חולה מאוד הרבה שנים וגרה בחו”ל, ההורים שלי לא הסכימו שנטוס לשם והייתי מאוד קרובה אליה, דברתי איתה ימים ולילות בטלפון. היא היתה בוכה לי ומתחננת שאבקש...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...
כשנדמה שאי אפשר ליפול יותר אלוקים מוכיח לי אחרת
מאז שהייתי ילד עברתי ייסורים לא שגרתיים אני בן 26 ומרגיש בן 70 ממש צרה רודפת חברתה ולא אני לא מפונק ולא מדבר על כסף או דברים שמעסיקים בני נוער אני מדבר על דברים קשים שהמעט שכן ידעו מה אני עובר פשוט היו בהלם שדברים כאלה קורים. עם זאת אני...
בלגן בחיים - בבית בחברה ובלב...
אני בת 18 וחצי הכל התחיל לפני לפני שנה וחצי כשאחותי שאיתי בחדר התחילה לסור מהדרך . הרגשתי שאם אני רוצה לשמור על עצמי אני צריכה לצאת מהחדר אז עברתי לישון בסלון כי לא היה לי חדר אחר ואחותי הגדולה (אחרת)לא הסכימה שאעבור להיות איתה בחדר וכמובן שזה היה ממש...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן