שואל יקר,

אני מודה לך על האומץ והרצון הטוב לעזור לך ולמשפחתך בכלל ולרעייתך בפרט.

אתה מתאר מצב מאוד לא פשוט,אני מנסה לתאר את המציאות בה אתה חי, השעות הרבות בהם אתם נמצאים בקושי ובחשש ובעיקר בתיסכול מחוסר האונים שסביבכם ועיניי מתמלאות בדמעות ממש.

המציאות בה הכל מתמוטט סביבך הנה קשה ובלתי נסבלת בעליל.

כשאני מנסה להכניס את עצמי לתחושות שלך ושל הסובבים אותך, אני מנסה להתחבר לקושי אותו אתה מעלה סביב ההתמודדות שלך במציאות המורכבת בה אתה שרוי וכן מנסה להבין את שעובר על רעייתך. והאמן לי שאני מעריך את שניכם מאוד.

הסיבה להערכתי אתכם, בין שאר הסיבות, היא העובדה שאתם מאוד גבוהים ומוכשרים. שאם לא כך, לא הייתם מקבלים ניסיון כה גבוה ומורכב מריבונו של עולם.

אין ספק שה' הטוב לא יתן לנו ניסיון שאיננו יכולים לעמוד בו, משכך, המציאות הזו רק מראה את העוצמות שיש לך, לרעייתך ולכל המשפחה. עוצמות שלא קל לגלות אותן במצב כה קשה בו אתם נמצאים.

בפנייתך, ציינת את הקושי של רעייתך מהעבר, משפחתיות ופערים אחרים. אנו יודעים כי שני תאריכים ודאיים אינם ניתנים לשינוי. האתמול והמחר. ה'היום'- הוא הזמן היחיד בו ניתן לקיים איזושהי התערבות מיטיבה, עם כל הקושי שבכך, אני מנסה להרגיש את הקושי שחווה רעייתך בניסיונות להתרומם מעל המקום הנמוך בו היא חשה שהיא נמצאת בו, מה שברור לי מעל כל ספק הוא, שבשלב זה אל תדרוש ממנה כל התערבות דתית, ככל והיא לא מברכת או מקיימת מצוות, אל תעיר לה על כך,אל תכעס.אל תבקר אותה על כך בשום אופן!! היא נמצאת במצב זמני בו היא מתמודדת בקושי רב עם המון קושי ללא הצלחה. הרגשה של כישלון, לא תתרום ,בלשון המעטה, לריפוייה.היא אינה מתריסה ,חלילה בהתנהגות זו מול הקב"ה.היא חולה.

כמו כן, אל תתרגש מאמירות מטרידות או מתריסות כלפי הדת או כלפי אחרים, כשכואב למישהו- הוא זועק! וכשהוא זועק , הוא מציק ומכאיב גם לעצמו.

יתר על כן, החשש שרעייתך מתפקדת פחות מכל אמא ורעיה אחרת לא נעלם גם מעיניה. אני סבור שהיא כואבת מאוד את מצבה וכאב זה אינו מוסיף לה לתחושות הקשות איתן היא מתמודדת.

אני מציע לך בשלב הראשון לקבל את המצב שלה בהבנה והכנעה. אל תדרוש ממנה מה שאינה מסוגלת. יתר על כן, שב איתה ונסה לתת לה תמיכה בכך שתקשיב לה. צור איתה כמה שיותר קשר עין. הבט בה, תחוש את כאבה בכל דרך אפשרית. קבל את שהיא מספרת לך. עשה הכל כדי שתדבר. ככל שרעיתך תוציא את הכאב והתסכול שהיא חשה החוצה, היא תפנה מקום בלב לתחושות חדשות. אני מאמין שהתחושה שרעיתך תקבל מכך שאתה מקבל אותה כמו שהיא, מבלי שיפוטיות וביקורת, תקל מעליה.

בנוסף, למרות הקושי של רעייתך בתפקוד הטכני , עובדה ידועה ומוכרת במצב שכזה, נסה לשכנע אותה לעשות משהו מוגדר וקבוע בבית. גם אם מדובר בפעילות פשוטה וקלה, העיקר שתרגיש שהיא שולטת על הפעילות שלה ולא נשלטת על ידי 'שד' חיצוני.

בנוסף, חשוב שתצא מהבית (יחד איתך) לסיבוב קצר. גם אם זה נראה לך מצחיק או מיותר לצאת לחמש דקות, העובדה שאתם יוצאים, תדרוש ממנה להתלבש ולהתארגן ליציאה. כל פעילות שכזו, גם אם היא נראית מיותרת או שולית, תעזור לה להתקדם בתחושותיה.

חשוב שתשדר לה בכל דרך אפשרית את הידיעה שהיא נמצאת כעת במצב מאתגר ולא נורמטיבי והתחושות והתגובות שלה במצב שכזה נורמליות לחלוטין.

תן לה תקווה בכך שתהיה לצידה, הקשב לה, בעיקר הקשב!!! אל תדרוש לה דרשות, אל תלמד אותה לקח,אל תכעס או תראה פנים עייפות או זעופות. רק שב לצידה, צא איתה, תחמיא לה בכל דרך אפשרית, על כל אירוע או תירוץ אפשרי.

חשוב לי להוסיף לך עובדה חשובה על מנת שלא תיבהל.. ככל שהתגובה של רעייתך תהיה שלילית או תוקפנית כלפי המחמאות שלך או המילים הטובות שתאמר לה- כך הדברים שאמרת לה נכנסו לליבה. היא כל כך מפוחדת מכך שהיא תרגיש טוב בגלל המילים או ההתנהגות שלך, שהיא תנסה בכל דרך להדוף אותך. אתקן את שכתבתי.. זה לא היא שתהדוף אותך. זו המחלה שכרגע נמצאת בתוכה, אותו שד ארור אותו עלינו למגר ולכלות בכל דרך אפשרית.

נקודה נוספת בנוגע לטיפול התרופתי אותו ציינת בפנייתך: אני סבור כי כל טיפול תרופתי יחד עם שיחות ותמיכה יעילות יותר מאשר טיפול תרופתי לבדו. משכך, חשוב לי להמליץ על פנייה לחברה קרובה או אפילו קרובת משפחה שרעייתך מכירה ( גם אם היא צעירה ממנה) על מנת שתהיה איתה בקשר על בסיס קבוע יותר.

בשעות אחר הצהרים אני ממליץ שהילדים ישחקו בסמיכות אליה, גם אם הרעש יציק לרעייתך, היא זקוקה לרעש הבריא הזה כדי להרגיש 'חלק' ו'יחד'.

רעייתך זקוקה לאישורים על כך שהיא עדיין שייכת ושווה למרות הקשיים שהיא חווה ובעיקר בזמנים שאותה מחלה או 'שד' מתפרץ בה.

שואל יקר, אין ברירה, עליך להכיר בכך שאתם מתמודדים בתקופה זו בחייכם מול מציאות מורכבת של דיכאון. כן יקר, רעייתך חווה כעת דיכאון.

מדיכאון ניתן לצאת מחוזקים יותר ובריאים יותר מתמיד. אל תתייאש, דווקא כעת רעייתך זקוקה לך יותר מתמיד.

גם אם בעבר יתכן והיית טרוד בעיסוקים/לימודים/טרדות אחרות ונתת את המקום הראוי לבית בדרכים ובזמנים שלך, בתקופה זו, עליך לשנס מתנים ולהחליט לתת את כל התעדוף והכוח לטפל בבית, גם אם זה ידרוש ממך לצאת מאוחר יותר מהבית, להגיע מוקדם יותר הביתה רק כדי לשבת לצידה, לחייך אליה, לספר לה על היום שאתה עברת, ובכך לתת לה תחושת שייכות. גם אם קשה לך להפנים זאת, האמן לי שהיא תעריך זאת ואף תשתף אותך בהערכה שלה אליך לכשתבריא בעז"ה.

איננו יודעים חשבונות שמיים והכאב גדול מנשוא, אך אנו מאמינים שבעז"ה בעזרת אמונה טהורה ופשוטה, ברורה ותמימה שה' הטוב יודע שמה שהוא עושה לנו טוב עבורנו, יחד עם תפילות, יחד עם טוב לב ורצון טוב בעז"ה תצאו מחוזקים ובריאים יותר.

ולסיום: שמור על עצמך. נסה לישון טוב, לאכול, לשוחח עם חבר/חברותא על הקשיים, אל תסתיר אותם.. אין עניין לא לקבל עזרה. קח בחשבון שכשאתה משוחח על הקושי שלך עם חבר טוב, אתה מזכה אותו במצוות צדקה בכך שהוא מקשיב לך ומשתתף אתך בצער ובקושי.

יתן ה' ותראו רק טוב.

אשמח להמשיך להיות אתך בקשר לכשתרגיש צורך בכך.

אני רוצה גם לספר לך שבארגון עזר מציון קיימת קבוצה ייעודית של בעלים לנשים מתמודדות. הקבוצה מנוהלת על ידי עו"ס מיוחד שאני מכיר אותו אישית כאדם מקצועי ורגיש. זכיתי להעביר לקבוצה הדרכה באחד מהימים וגיליתי אנשים מדהימים ומיוחדים שלדעתי תוכל רק להרוויח מהיכרותך איתם.

בשורות טובות והצלחה רבה בס"ד

מתפלל להצלחתכם ולרפואה שלמה בקרוב

ישראל