בס"ד

שלום שואלת יקרה,

אני מתפעלת מכך שאת מכירה את עצמך ונפגשת באומץ ובכנות עם פחדייך. פחד מדחייה ומהתחייבות וביטחון עצמי נמוך הם קשיים שמשותפים לרבים מבני גילך, בתקופה שבה הם מחפשים את זיווגם. ההבנה שלך את עצמך במקום של הפחדים האלו ומתן הלגיטימציה להם, מאפשרת לך להתמודד איתם טוב יותר ואף ולהתגבר עליהם ואכן את עושה זאת נהדר. אני שמחה לקרוא שעבודתך על חיזוק הביטחון העצמי שלך ועל הפחדים שלך מדחייה ומהתחייבות נושאת פירות ומשפיעה טוב על רצונך להתחתן.

ומהצד השני, כמו שכתבת כל כך חכם ונכון, עם הפחד הנוסף, שאותו את תופסת כלא הגיוני ואינך מקבלת אותו, קשה לך מאוד להתמודד. את מספרת שהפחד שלך מיום החתונה שלך הוא לא הגיוני וטיפשי ואין לו מקום אצל אנשים בוגרים ושזו לא סיבה לא להתחתן. התפיסה הזו שלך את הפחד הזה מחלישה את יכולת ההתמודדות שלך איתו. היא מקשה עלייך לתת לעצמך מקום ולהכיל את כל חלקייך. נתינת מקום לעצמך, על כל מה שיש בך, זהו שלב חשוב בתהליך ההתמודדות עם הפחד. ההישגים החשובים שהשגת בעבודה על חיזוק הביטחון העצמי ובהתמודדות עם פחדים אחרים שקשורים לחתונה, נמנעים ממך דווקא בגלל שאת מה שאפשרת לעצמך בעבודה עליהם (הבנה וקבלה שלהם), אינך מאפשרת לעצמך בהתמודדות עם הפחד מיום החתונה.

הקול הפנימי, שמבקר את הפחד שלך מיום החתונה, מייסר אותך וחבל. כ"כ חבל. מי קבע שהפחד הזה טיפשי? פחד קהל הוא פחד ידוע שקיים אצל מס' לא מבוטל של אנשים. רבים סולדים מאור הזרקורים ולא מוכנים להיות שם. עמידה מול קהל מציבה את האדם במצב שבו הוא נתון לשיפוט של אנשים אחרים. במצב זה, כל תשומת הלב מופנית אליו וכל תקלה, אם תקרה לו, עלולה לבלוט. זה מאוד הגיוני שאדם במצב כזה יתרגש ויהיה פחות בטוח בעצמו.

כמובן שבדברי אלו איני מתכוונת לשכנע אותך שעלייך להקשיב לשדר של הפחד ולהימנע מלהתחתן. מה שאני רוצה לומר לך הוא שהגיוני ומותר לפחד מיום החתונה. הגיוני ומותר לרצות להישאר במיטה ולא לצאת לאולם. הגיוני ומותר שגם לאדם בוגר כמוך יהיו פחדים 'ילדותיים'. כתבתי 'ילדותיים' במרכאות כי לכל האנשים הבוגרים, שאנו ביניהם, יש חלקים ילדותיים וטוב שכך. העבודה שלנו כבוגרים היא להרשות לחלקים הילדיים שלנו להיות ולהשמיע את קולם. תפקידנו, כבוגרים, להקשיב לקולות האלו, להכיל, לחבק, לאהוב ולהבין בכל פעם מחדש. עבודה זו לא תקבע אותנו במקום הנמנע. להיפך, היא זו שתאפשר לנו לצעוד קדימה אל מטרותינו הבוגרות ותהפוך את הדרך ליותר רכה וזורמת.

מדוע? הרי נראה שההפך הוא הנכון, שדווקא נתינת מקום לפחד תקבע אותו בתוכנו.

ההסבר הוא כזה:

כרגע, הפחד מיום החתונה עוצר אותך מלהתקדם לעבר הקמת ביתך כי כמו שאת נותנת ברקס חזק ועוצרת אותו בכוח מלהתבטא, כך הוא מחזיר לך בברקס משלו.

הדרך לשחרר את המעצור היא לעשות את העבודה שמתוארת במילים המודגשות שלעיל ושאת עושה נהדר עם פחדייך האחרים – להקשיב, לתת מקום, להכיל, לחבק, לאהוב ולהבין בכל פעם מחדש. כך את מגיעה לשלום בתוכך בין שני החלקים שבך – הילדי שמפחד והבוגר שרוצה לעשות את הדבר הנכון. כך שניהם צועדים יד ביד לכיוון המטרה שלך שבתוך תוכך את רוצה אותה באמת ובתמים. את צודקת שהפתרון הוא לעבור דרך הפחד אבל לעבור דרך הפחד זה לא לקפוץ לאש שלו מתוך מחשבה שהדרך שלך לבנות בית היא להישרף באש של הפחד. נכון שצריך גם להסכים להיחשף לפחדים ולחוות אותם ואז לגלות שהאש קרה יותר ממה שחשבנו אבל כדי שתוכלי לעשות זאת, כדי שתסכימי לעשות זאת (אני מתכוונת לילדה הקטנה והמפחדת שבך), חשוב שתקבלי חיבוק מעודד ואוהב מהחלק הבוגר שלך.

כך תתני הכרה לטבע הבסיסי שלך – היותך אדם עדין שלא אוהב תשומת לב ואישור להיות מי שאת. כך תוכלי להרשות לעצמך לשחרר קצת את התדמית של האדם הרגוע והבטוח בעצמו ותסכימי להיות ולהראות גם חוששת ולא רגועה מול האורחים. כך תוכלי למצוא פתרונות מעשיים שיקלו עלייך ויאפשרו לך לחוות מגוון של רגשות ותחושות ותגלי שיש ביניהם גם שמחה וציפייה.

זה שהיה לך חשוב לציין שאם תשתפי את הורייך בקושי הזה הם יבינו אותך, קשור גם כן לעניין הזה. בעיני זה מדגיש את היותה של ההבנה למקום שאת נמצאת בו קלף מנצח בשבילך כדי לצאת מהפלונטר. ההבנה של הורייך, שזמינה לך אם תבחרי לקבלה בפועל היא משמעותית ונותנת כוח אך את מונעת אותה מעצמך.

מדוע?

1. את מתביישת לדבר איתם על זה

2. את נותנת תוקף רב לנורמה חברתית שמכתיבה חתונה גדולה

שני אלו נובעים מהחלק הביקורתי המייסר שיש בך, שביחד עם זה שהוא מונע ממך להבין ולקבל את עצמך, בביקורת שלו עלייך, הוא גם מונע ממך לקבל את תמיכת והבנת הורייך וגם קובע בשבילך שהנורמה החברתית צריכה להיות נר לרגלייך ולכן אין עצה ואין תבונה כנגד המצב.

אני מציעה לך לשחרר אותו מהתפקיד שהוא לקח לעצמו כשומר שלך מפני כל מיני אסונות שהוא מדמיין שיבואו. אני מציעה לך להודות לו על רצונו להיטיב איתך ויחד עם זה לדמיין כפתור שקובע את עוצמת הקול שלו ולסובב בדמיון את הכפתור הזה להחלשת העוצמה שלו עלייך. אחרי כן, תזמיני את החלק הבוגר הרך והמכיל שבך להיכנס לפעולה (זה שפגשת והפעלת בעבודה על פחדייך האחרים) ותני לו לדבר עם הילדה המפוחדת שבך. תני להם הזדמנות לשוחח ללא הפרעה. תני לילדה להשמיע את קולה ללא סתימת פיות. הפעילי את הבוגרת הקשובה שתשפיע מהשפעתה המעצימה ותראי מה קורה. אני מאמינה שיקרה הרבה טוב. זוהי הפעלה של תהליך שלא חייב לקחת הרבה זמן אבל אנחנו לא עומדים עם הסטופר מולו. אנחנו בעמדה מאפשרת ונינוחה. מחכים לטוב שהמהלך הזה יעשה.

מניסיון, דווקא כך תקבלי כוחות לחולל שינוי. יחד עם הרכות, תגיעי למקומות שידרשו ממך, לפעמים, לפעול נגד הטבע שלך אבל זה יהיה במינון המתאים לך ומתוך חיבור למשאבים שעומדים לרשותך – פנימיים (למשל, החלק הבוגר שבתוכך) וחיצוניים (למשל, הורייך, חברה קרובה). כך תגיעי למקומות שיאפשרו לך לבחון את הנורמות המקובלות לגבי איך שחתונה אמורה להיות וכך תוכלי לראות שאין כאן קביעה חד משמעית אחת אלא יש רצף ומגוון אפשרויות שגם הן נורמטיביות ואפשריות ותוכלי למצוא את זו שהכי נכונה לך. תמצאי פתרונות פשוטים ויעילים להרגעה עצמית, תגייסי תמיכה מהורייך ומאנשים נוספים שקרובים לך ותוכלי לבקש מהם תמיכה ביום החתונה עצמו, בנוכחותם המיטיבה לידך בכל זמן שתהיי זקוקה להם.

אני מאחלת לך הצלחה והנאה בשלב הנוכחי שאת נמצאת בו, במסעך אל החתונה והחשוב ביותר אל הימים שאחריה, שטומנים בתוכם בעבורך הרבה טוב.

שלך

פנינה