The Butterfly Button
אני עוברת התעמרות קשה בעבודה

שאלה מקטגוריה:

איני יודעת כיצד להתחיל ולפתוח בנושא הכול כך כואב שלי.
נשגב מבינתי כמה אנשים יכולים להיות אכזריים.
מדובר בהתעמרות קשה במקום העבודה, בהלבנת פנים ברבים, בהשפלות, בהרמת קול ודיבור מלא מלא כעס וזעם של אשת הבוס.
האישה בעלת פתיל קצר, חולת עצבים, אין לה מעצורים, אין לה בושה, אין לה כבוד לזולת. היא מטילה אימה כלפי מי שהיא בוחרת. ההתנהגות שלה היא כמעט על בסיס יומיומי. כל משפט שהיא מוציאה מפיה, הוא מלא כעס וזעם גם כאשר מדברים אליה יפה ובנימוס רב. היא עצבנית בטירוף.
אני עוברת ייסורי נפש קשים בעבודה. איני יכלה להרשות לעצמי להתפטר בגילי המופלג. אם אשאר ללא עבודה, אמצא את עצמי חיה ברחוב.
עברתי שואה במשך 18 שנים בנישואין. גם שם החיים לא חייכו אלי לצערי הרב. מרוב טוב לב ותמימות כל חיי, נפלתי בפח ולא הצלחתי להתרומם נפשית.
אני מתפרנסת לבד מהיום הראשון שנפרדתי מהרווקות ועד היום. סיפור ארוך ולא נעים בנישואין].
אני אישה דתיה, בעלת ערכים, מאד מאוד מנומסת, תרבותית עם כבוד לזולת, בעלת נתינה, תורמת, עוזרת כל אימת שאני נתקלת באנשים עם קשיים. כל החיים הייתי מאוד מוערכת במקומות העבודה, ואף נבחרתי לעובדת מצטיינת.
אני נטו אישה של בית שאינה יוצאת החוצה כלל וכלל. עבודה/בית]. ממתינה בקוצר רוח לבוא השבת שמביאה לי המון נחת. כל השבת רק קריאת ספרי קודש, תפילה ותהילים, כך אמשיך כל הזמן.
אני בוכה על כך שהחיים לא חייכו אלי, למרות שיש לי ילדים שהם כל עולמי. כנ"ל נכדי וניניי. הם מביאים לי אושר עילאי, אך כאשר אני נוסעת לעבודה, הכל משתנה לרעה. רק מתחים וחרדות כי אני יודעת שאחטוף מאשת הבוס, חולת עצבים, ללא שום סיבה. אין הערכה והכרת הטוב שהפכתי עוגן הצלה עבורה בעבודה, מאחר ואינה יודעת דבר במחשבים. לצערי הרב, היא בעלת תכונות רעות, כאשר היא לא מתביישת לדבר רע על החרדים, כשהיא יודעת שאני אשה דתיה המנהלת אורח חיים כמו החרדים. אני נפגעת ושותקת. לא מגיבה כי אני יודעת שהכל יתלקח ויגרום לי לפח נפש וחרדות.
למה אנשים רעים???? מה קורה בעולם הזה? אני תוהה עם עצמי אם שווה לחיות.
למרות שאין שום פתרון, בחרתי "לשפוך" את ליבי.
למה כל העונשים הללו?
למה הטובים על פי רוב סובלים. למה הרעים והאכזריים, החיים שלהם "זהב" לעומתי שאני טובה כל כך. נכון שאין צדק בעולם???

תשובה:

שלום לך יקרה,

אני מרגישה את הכאב והבדידות שבמילים שלך, והלב שלי כואב יחד איתך. קשה לי לשמוע על מה שאת חווה בעבודה, ואני יודעת כמה זה מסובך להתמודד עם כל יום מחדש כשאת יודעת מראש שאת הולכת לפגוש השפלה, כעס והתעמרות. אני רוצה שתדעי שהתחושות שלך כל כך טבעיות לסיטואציה שאת נמצאת בה, וזה לא פשוט בכלל! הרגשות שאת מתארת – הכאב, התסכול, השאלות על צדק – כל כך מובנים כשאת עוברת חוויה קשה ומתמשכת כזו. את נשמעת לי אישה כל כך מיוחדת, מלאת כבוד, נתינה ואמונה, וזה עצמו מייצר כאב, כי ככל שאת מביאה טוב ופוגשת ברע – זה שורף יותר.

אני רוצה לפני הכל להתייחס לאחת מהשאלות הקשות ביותר שהעלית, "למה הטובים סובלים?" זו שאלה שמלווה הרבה אנשים, ואפילו יכול להיות שבמהלך החיים, כל אחד מאיתנו שואל אותה לא פעם. אפשר להכנס לעומק ולהתפלסף עליה, אבל מה שברור שאנחנו לא באמת יכולים להבין איך השם מנהל את העולם. יחד עם זה, אני רוצה שתדעי – הקב"ה רואה את כל מה שאת עושה, את כל הנתינה שלך, את כל הפעמים שבחרת להיות טובת לב, עוזרת, ומכבדת אחרים, גם כשהם לא מכבדים אותך. כל זה לא נעלם, ובאמונה שלימה אני יודעת שלכל דבר יש זמן, ושאף אחד לא מפסיד מהטוב שהוא עושה בעולם הזה. כל צעד טוב, כל נתינה, כל רגע שבו את שומרת על כבודך ועל כבוד אחרים, הם נרשמים. אולי לא תמיד אנחנו רואים את זה מיד, ואולי לא נראה את הפירות בעולם הזה, אבל שום דבר לא הולך לאיבוד. הכל נאסף ונאסף ונשמר לזכותך. וזה גם העושר המיוחד שיש לך- שהביא אותך למי שאת היום -אישה עוצמתית שהפכת להיות ברוות השנים והניסיונות הלא פשוטים שתארת.

אני מבינה את הצורך שלך להישאר במצב הזה, מתוך דאגה לביטחון הכלכלי שלך, ושהחיים שלך הם כל כך קשים וכואבים שזה כל כך לא הוגן. אבל לפני כל זה ואחרי- חשוב לי שתדעי שאף אחד לא צריך לעבור את מה שאת עוברת. את לא אמורה לשתוק ולהסתיר את הכאב הזה. את לא אמורה להרגיש שמישהו יכול לפגוע בך ככה. את שווה הרבה יותר מזה, ומגיע לך להיות במקום עבודה שבו את תרגישי מוערכת על מי שאת, לא רק על העבודה שלך. ונכון- הגם שאנחנו לא תמיד רואים את הצדק בעולם, את לא צריכה להסכים להישאר במקום שמכאיב לך.

מובן מאליו הדאגה שלך לגבי הפרנסה ואת הפחד מלעזוב מקום עבודה בגיל 72. זה באמת צעד שנראה גדול ומאיים. אבל חשוב שתדעי – הגיל שלך לא סוגר לך דלתות! העולם מלא באנשים שמחפשים עובדים מסורים, אחראיים ומיומנים בדיוק כמוך.

אף פעם אי אפשר לדעת אילו פתרונות יש לקב"ה עבורך! ייתכן שמישהו בסביבתך בדיוק מחפש פונקציה כמוך, אולי יש עבודה אחרת שיותר מתאימה לך ושעדיין לא נפתחה הדלת אליה. הקב"ה מוביל אותנו בדרכים שלא תמיד צפויות לנו, ואם תאפשרי לעצמך לבדוק אפשרויות חדשות, את עשויה לגלות שיש לך הרבה יותר ברירות ממה שנדמה לך.

(לדוג' ישנם מרכזי הכוון בכל עיר ואזור חרדיים שיוכלו לבדוק איתך אפשרויות, או אולי בסביבה שלך יש ידידה שאת מכירה שבדיוק מחפש מישהי עם המומחיות שלך והניסיון, או פה לאוזן, אתרי חיפוש משרות וכו'- יכולה לפנות אלי אם תרצי עוד הכוונה)

ובכל זאת, בין אם תעזבי ובין אם תישארי, חשוב שתדעי – את לא אמורה להמשיך להיפגע ולהרגיש חסרת אונים.

בהמשך לאיזכור שלך אודות הנישואין הלא פשוטים שחווית, לפעמים אנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב בתוך מערכות יחסים שפוגעות בנו, כי בלי לשים לב, יש משהו בשדר שלנו או בתפיסה שלנו כלפי 'קשר' וכלפי 'עצמינו בקשר' שמביא לכך שאנחנו סופגות יחס שלא מכבד אותנו, גם אם בתוכנו זה כואב לנו מאוד. זה לא אומר חס וחלילה שזה באשמתך – אבל בלב חם אני ממליצה לך לראות בכאב הזה הזדמנות עבורך להתבונן פנימה בעדינות וברגישות ולשאול את עצמך: מה אני מזהה שחוזר על עצמו מקשרים קודמים שהכאיבו לי? איך אני יכולה לקחת אחריות על עצמי כדי לא לחזור שוב ושוב למצבים כאלה? איך אני יכולה לשמור על עצמי בתוך קשרים כאלה? איך אני יכולה לפתח תגובות שיגנו עליי ויסייעו לי לא להרגיש חסרת אונים?

וכדי לעשות את זה, מאוד כדאי שתמצאי מקום של ליווי מקצועי שייתן לך כלים להתמודד עם המציאות הזו בצורה טובה יותר ועם תשובות לשאלות שיעזרו לך להכיר בתוכך כוחות חדשים, תובנות והתנהגויות שיביאו לך נחמה וכוח לכאב. טיפול רגשי יכול לעזור לך לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם וללמוד איך להגיב אחרת. זה יכול לתת לך כוח, חוסן, וכמובן – הרגשה שאת לא לבד. את התמודדת עם כל כך הרבה דברים קשים בחיים, והעובדה שהגעת עד לכאן עם כל הניסיון, האמונה והלב הרחב שלך – זה מעיד על עוצמות אדירות שיש בך! וכדאי שתמנפי את זה לתחושה של חוסן וכוח מבפנים.

בכל מקרה, בין אם תישארי במקום שבו את נמצאת עכשיו או אם תבחרי לעזוב, אני מאמינה שתצליחי למצוא את הדרך להחלים ולהרגיש טוב יותר. אל תוותרי על עצמך. תזכרי את כל המעלות שכתבת לי בפנייה שלך, את אישה מדהימה שעברה הרבה בחיים וצלחה ניסיונות קשים, את הפכת להיות עוגן לכל כך הרבה אנשים והקמת דור נפלא. תזכרי את זה. ולא פחות חשוב- את לא שווה פחות מאחרים, ובטח לא לסבול את מה שאת סובלת עכשיו.

יקרה, אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך אל השקט הנפשי, אל מקום שבו יעריכו אותך, אל חוויות שיתנו לך כוח ולא יגזלו ממך. שלא תרגישי לבד. שתהיי מוקפת בטוב. ובכל דרך שתבחרי – שאלוקים ייתן לך את כל הסיעתא דשמיא להרגיש מושגחת, עטופה ואהובה.

מעריכה אותך מאוד,

ריקי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. תהיי חזקה,
    מזדהה איתך שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אבל אנחנו הרי בעולם השקר, לא בעולם האמת, לכן כמי שעברה דברים דומים מאוד, יכולה לומר שצריך להחזיק חזק ותוך כדי לחפש אלטרנטיבות אפילו אם קלושות ולהתפלל לה' ולקוות בכל תפילה ותפילה שהקלוש יגבר על הקיים, וכך בתקופת חיפוש האלטרנטיבות לחשוב כל הזמן שזה מצב זמני ולהכניס לראש שיש אלטרנטיבות אפילו אם קלושות, לעבור כל יום במחשבה שמחר יהיה יותר טוב, גם בלי קשר למציאות, להיאחז באפשרות לאלטרנטיבה, כי אלוקים גדול. גם לתרגל נשימות מאוד עוזר, יש הסברים באינטרנט וגם אולי בספרים וגם סרטונים או שמע של מדיטציות ברוח היהדות.

  2. גם לי קשה בחיים זה נורא שצריך לעבוד עם אנשים כאלה אני עובדת חזק וקשה תמיד הייתי נאמנה לבוס ונאמר לי ע״י גורם אחר שהוא אומר שאני לא פנויה למשימות עסוקה וגם מרכל עלי שיש לי קשיי תקשורת וגם לא אוציא אותי לשום השתלמות מקצועית בגלל החיים קשים אני בוכה כבר כמה ימים מזה ולא ישנה בלילות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא חושב שאני יפה
ב"ה יש לי חיי נישואין טובים ושפה משותפת עם בעלי, אך תמיד מלווה אותי העלבון על כך שכשהתחתנו בעלי התפשר על המראה החיצוני שלי והסתפק בכך שאני בחורה מוצלחת מסמינר איכותי עם משפחה טובה וכסף. אף על פי שאני מודעת למעלותיי, וגם למראה שלי שהוא סביר בהחלט ומרגישה שדי פתרתי...
בין המסלול המצופה לחלום האישי
אני נערה בת 19 חרדית. גרה בחו"ל אין אצלינו לימודי המשך המותאמים לחברה החרדית. לכן 95% מהתלמידות המסיימות תיכון יוצאות לעבוד כמורות הקהילה מגיל 18. אין אפשרות אחרת. ברוב המקרים הן עוזבות את העבודה כחמש שנים אחר נישואיהן ועוברות לעקרות בית וגידול הילדים. רוב חברותי שמחות עם זה ובכלל לא...
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...
איך מכבדים אבא שקשה לי איתו?
  אני בת 17 הבכורה במשפחה אני פונה אליכם כי כבר תקופה ארוכה אני מתמודדת עם קושי מול אבא שלי, ואני לא כל כך יודעת איך נכון להתמודד איתו. חשוב לי קודם לומר שאני מאוד אוהבת את אבא שלי, מעריכה אותו ומחזיקה ממנו. הוא אדם מאוד חכם, יש לו הרבה...
איך יוצרים יציבות רגשית גם באי ודאות?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה, ואני מרגישה שהיא התרחבה לכמה שאלות שמחוברות זו לזו. התחלתי מהשאלה איך אפשר להגיע למנוחת הנפש שלא תלויה בכך שהמציאות תסתדר בדיוק כמו שאני רוצה. שמתי לב שאצלי חוסר ודאות מאוד קשה. כשאני חושבת שאני יודעת מה הולך לקרות ואז מתברר משהו אחר, זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן