The Butterfly Button
אני סובל מנתק רגשי מוחלט לתורה ומצוות!

שאלה מקטגוריה:

שלום

איך הגעתי למסקנה הזו?
נתחיל מההווה, כבר שנים רבות אני לא מסוגל להתרכז במילות התפילה, הראש מייד מתעופף ברגע שאני מנסה לכוון! בשבתות אני פשוט סובל, לא מתאים לי הרוחניות הזו, מבחיני שימשיך החול.
באופן כללי אני לא מצליח להתחבר למצוות, הקשר היחיד שלי לרוחניות בכלל וקיום מצוות בפרט הוא רק הרציונליות שאני מאמין במתן תורה וכו’
כמובן שזה מצב מעיק מאד, והדברים מטבע הדברים הדברים ל”צמצום” תפילות וכדומה, אך הסבל גדול.
איך הגעתי למצב הזה?
בבחרותי עברתי טראומה ממושכת, סוג של משבר (במלעיל, כפי שזה קרוי בעולם הישיבות), הרקע היה חברתי, ומשם זה הידרדר לחוסר תפקוד כולל, וסבל וכאב עצומים, ועד היום אני נושא זכרונות טראומטיים.
הפער בין השאיפות והיכולות שלי לבין המציאות היה עצום, וזה שבר אותי רוחנית מן הסתם, לא הבנתי איך זה יתכן בשעה שיש הבטחה “הבא ליטהר מסייעין בידו”.
בשלב מסוים איבדתי את יכולת הקשב והריכוז, פשוט כך, שזה כולל גם תפילות, לקח שנים עד שהבנתי מה עובר עלי ושלא מדובר בתופעה חולפת אלא במכה שהנפש ספגה, וכנראה לכן לא עוזר לי ריטלין וכדומה.
בחזרה להווה. אני מטפל בעצמי, אולם נקודות אלו של רגש וקשב לא חל בהם שום שינוי, האם יש דרך להחזיר לחיים את עולם הרגשות?

תשובה:

שלום לך שואל יקר,

לא קל לקרוא את מכתבך. אתה מתאר סבל של שנים רבות, שנים שבהם אתה חווה ניתוק רגשי מחלק ממצוות התורה, קושי בחוויה הרגשית בתפילה ובמצוות נוספות וחוויה כללית של אי חיבור למצוות.

ראשית, לחיות עם הרגשה כזאת הרבה שנים זהו חוויה שבטח לא פשוטה לך. הכוח להציף את הקושי מעיד כי החיבור עדיין קיים וביתר שאת, אם לא כואב, אם אין חיבור לדבר, לא צועקים, ואם אתה צועק וכואב, סימן שהחיבור שלך לתורה ומצוות חי וקיים.

הכוח לבטא ולכתוב את הקושי, מעיד יותר מכל על חיבור אמיתי ופנימי לנשמה שלך. אני חושב שעצם המאמץ לכתוב את הדברים, “דאגה בלב איש – ישיחנה”, יש בה כבר התחלה של תהליך שיוביל בסופו של דבר, לשיפור ולחיבור עמוק יותר שלך עם מציאותך האמיתית, עם נשמתך האלוקית.

אתה מביע סבל במכתבך, אכזבה עמוקה מכך שאינך חש חיבור למצוות, כפי שהיית מצפה מעצמך, אכזבה שקיימת אצל הרבה מבני דורינו. בתשובתי אנסה לתת לך כמה נקודות מבט נוספות, בתקווה שאלו יעזרו לך להרגיש אחרת ולשפר את החיבור שלך ליהדות.

אנסה לגעת באכזבה שלך מאופי החיבור שלך ליהדות: בכל אכזבה ישנה ציפייה. לכן, במקרה שלך, חשוב לבדוק מה הציפייה שגורמת לך לאותה האכזבה.

נראה ממכתבך כי היית מצפה מעצמך לחוות חיבור רגשי למצוות ואתה מתאכזב שוב ושוב מהרגש שאליו אתה מצפה, שבושש מלהגיע. ועל זה שאלתי, אולי כל הציפייה הזאת היא סך הכל עצת היצר כדי להפיל אותך בעצבות ושברון רוח? (עיין ספר התניא, פרקים כו, כז, כח).

בנוסף, איפה מצאנו ציווי להרגיש? גם הציוויים הרגשיים בתורה, כמו אהבת השם ויראתו, הם ציוויים לעשות דברים כאלו ואחרים שבכוחם לגרום הרגשה בסופו של דבר? (עיין ספר החינוך שמקשה איך ניתן לצוות על רגש שבלב).

לכן, אני חושב שכאן המקום להפסיק למדוד את עצמך בכלל. ואם אתה רוצה לעשות חשבון לעתיד, כדאי שחשבון הנפש יתמקד במעשים ולא ברגשות כאלו ואחרים. הרגשות מטבעם יכולים לשטות בנו, ולכן כדאי שנעבור להתמקד בצד המעשי.

בנוסף , חשוב להדגיש מה שכתוב מהרבה מהספרים, שלפעמים, המצוות כשהם נעשות ללא רגש חשובות הרבה יותר לקב”ה, מאותם שנעשו עם רגש. ולכן, יתכן שזה הנחת המיוחדת שיש לקב”ה מנשמתך, בשביל זה אתה מקבל ברגעים אלו את הניסיון הלא פשוט, זה ה” מטעמים” אותם אתה, ורק אתה, יכול להגיש לקב”ה, מטעמים שהוא לא יקבל אותם מאף אחד אחר.

לכן, עצתי לך, שעם כל הקושי, תנסה, לפחות בתקופה הבאה, להתמקד יותר במה אתה יכול “לעשות” בשביל הקב”ה ופחות במה אתה יכול “להרגיש” בשביל הקב”ה. וכבר אמרו חז”ל – המעשה הוא העיקר!

חג שמח!

צבי ו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
מי אמר שהיה מותר לעלות לארץ ישראל?
שאלה שהתעוררה לי בעקבות רש”י ראשון בתורה וכן בגלל מצב המלחמה כרגע. רש”י אומר שהקב”ה נתן את א”י לעם ישראל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע”ש. שאלתי מתי נתנה לנו חזרה? מי אמר שב1948 היינו צריכים לחזור לא”י? מדוע גדולי ישראלי אמרו לעלות לא”י? פתאום נהיה מצוות...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן