שלום לך שואל יקר,

לא קל לקרוא את מכתבך. אתה מתאר סבל של שנים רבות, שנים שבהם אתה חווה ניתוק רגשי מחלק ממצוות התורה, קושי בחוויה הרגשית בתפילה ובמצוות נוספות וחוויה כללית של אי חיבור למצוות.

ראשית, לחיות עם הרגשה כזאת הרבה שנים זהו חוויה שבטח לא פשוטה לך. הכוח להציף את הקושי מעיד כי החיבור עדיין קיים וביתר שאת, אם לא כואב, אם אין חיבור לדבר, לא צועקים, ואם אתה צועק וכואב, סימן שהחיבור שלך לתורה ומצוות חי וקיים.

הכוח לבטא ולכתוב את הקושי, מעיד יותר מכל על חיבור אמיתי ופנימי לנשמה שלך. אני חושב שעצם המאמץ לכתוב את הדברים, "דאגה בלב איש – ישיחנה", יש בה כבר התחלה של תהליך שיוביל בסופו של דבר, לשיפור ולחיבור עמוק יותר שלך עם מציאותך האמיתית, עם נשמתך האלוקית.

אתה מביע סבל במכתבך, אכזבה עמוקה מכך שאינך חש חיבור למצוות, כפי שהיית מצפה מעצמך, אכזבה שקיימת אצל הרבה מבני דורינו. בתשובתי אנסה לתת לך כמה נקודות מבט נוספות, בתקווה שאלו יעזרו לך להרגיש אחרת ולשפר את החיבור שלך ליהדות.

אנסה לגעת באכזבה שלך מאופי החיבור שלך ליהדות: בכל אכזבה ישנה ציפייה. לכן, במקרה שלך, חשוב לבדוק מה הציפייה שגורמת לך לאותה האכזבה.

נראה ממכתבך כי היית מצפה מעצמך לחוות חיבור רגשי למצוות ואתה מתאכזב שוב ושוב מהרגש שאליו אתה מצפה, שבושש מלהגיע. ועל זה שאלתי, אולי כל הציפייה הזאת היא סך הכל עצת היצר כדי להפיל אותך בעצבות ושברון רוח? (עיין ספר התניא, פרקים כו, כז, כח).

בנוסף, איפה מצאנו ציווי להרגיש? גם הציוויים הרגשיים בתורה, כמו אהבת השם ויראתו, הם ציוויים לעשות דברים כאלו ואחרים שבכוחם לגרום הרגשה בסופו של דבר? (עיין ספר החינוך שמקשה איך ניתן לצוות על רגש שבלב).

לכן, אני חושב שכאן המקום להפסיק למדוד את עצמך בכלל. ואם אתה רוצה לעשות חשבון לעתיד, כדאי שחשבון הנפש יתמקד במעשים ולא ברגשות כאלו ואחרים. הרגשות מטבעם יכולים לשטות בנו, ולכן כדאי שנעבור להתמקד בצד המעשי.

בנוסף , חשוב להדגיש מה שכתוב מהרבה מהספרים, שלפעמים, המצוות כשהם נעשות ללא רגש חשובות הרבה יותר לקב"ה, מאותם שנעשו עם רגש. ולכן, יתכן שזה הנחת המיוחדת שיש לקב"ה מנשמתך, בשביל זה אתה מקבל ברגעים אלו את הניסיון הלא פשוט, זה ה" מטעמים" אותם אתה, ורק אתה, יכול להגיש לקב"ה, מטעמים שהוא לא יקבל אותם מאף אחד אחר.

לכן, עצתי לך, שעם כל הקושי, תנסה, לפחות בתקופה הבאה, להתמקד יותר במה אתה יכול "לעשות" בשביל הקב"ה ופחות במה אתה יכול "להרגיש" בשביל הקב"ה. וכבר אמרו חז"ל – המעשה הוא העיקר!

חג שמח!

צבי ו.