The Butterfly Button
אני סגורה רגשית

שאלה מקטגוריה:

שמי אפרת
אני בחורה לא נשואה.
כשאני חושבת על חיי נישואין עולים בי ספקות לגבי היכולות שלי לעשות את זה עמוק ובריא.
אין לי קשר קרוב עם הוריי. קשר חביב כן, משתף בחלקים מסוימים בחיי, ומצנזר אחרים מהם.
יש לי כמה אחים, אבל איתם אני אפילו פחות בקשר מההורים שלי.
יש לנו במשפחה משו סגור קצת באופי, וגם סגור באווירה ככה שגם מי שפתוח יותר, לא משתף בבת אלא חברים וכו'.
נכון להיום אין לי קשר קרוב עם חברה. חלק נשואות, חלק שקועות ועסוקות בעבודתן.
וגם אני, עסוקה בעבודתי, ואין לי שם קשר מי יודע מה עם אחת אחת מהצוות.
בעבר היו לי קשרים קרובים עם שתי חברות, כל אחת בתקופה אחרת של החיים. אחת בתחילת ההתבגרות, אחת לקראת סופה. שניהם היו קשרים הדוקים למדי, ושניהם הסתיימו לא יפה. אחד בחילוקי דעות קשים, השני בהתרחקות בבחירה שלנו לעשות את זה. אני סבורה שעיבדתי יפה את מה שהיה שם. היום יש לי קשר חביב עם שתיהן. אבל כנראה קצת פחד נשאר לי גם.
אני בן אדם שמחפש להעמיק קשרים. אף פעם לא הייתי צריכה מאה חברות, כן שלוש ארבע קרובות. זו היתה ההעדפה הברורה שלי.
וכשאני חושבת על חיי נישואין, ברור לי על אחת כמה וכמה שאזדקק לקשר קרוב ועמוק.
אני רק תוהה האם יש לי כלים לעשות את זה נכון.
לא בא לי על טיפול רגשי, פשוט משום שלא נראה לי שזה מה שחסר לי.
אבל אם אין לי קשר קרוב עם אף אחד, והקשרים שהיו לי היו לא ממש בריאים, אז איך כשמגיעים לחיי הנישואין יודעים פתאום איך לעשות את זה?
או שלא יודעים?

תשובה:

אפרת יקרה,

שאלתך היא מדויקת ואמתית כל-כך שהתחברתי אליה מהרגע הראשון…

את העלית נקודה מאוד כואבת, בה אנחנו – אנשים אינטליגנטים – נחשפים לכל-כך הרבה ידע, אולם בשום מקום פורמלי אין למידה או הדרכה על הנושאים החשובים באמת: זוגיות, קשר ושיתוף.

אם בעבר, כל אחד ביצע למידה בלתי פורמלית בבית שלו והמשיך את המודל אותו ראה אצל הוריו, היום יש ביקוש הרבה יותר גדול לידע והדרכה: מהו בכלל קשר ואיך עושים את זה?

ועוד יותר מזה, בשאלתך שמת את הדגש על הנקודה העיקרית: אם לא למדנו, אם לא ראינו ואם לא התנסינו במערכת יחסים בריאה – איך נדע ביום בהיר אחד פשוט לעשות את זה נכון? ואם לא נדע – האם נגזר עלינו לסבול כל החיים או להישאר לבד?

אז השאלה שלך היא טובה מאוד ומהווה הזדמנות נהדרת למצוא את התשובה.

נתחיל כך:

למה בעצם אנחנו כמעט ולא חווים קשר לאנשים הקרובים אלינו? למה אנחנו נוטים "להסגר"? נמענים מלשתף? מפחדים מחברה? נרתעים מנישואין?

התשובה, בשלוש מילים: תפיסת העולם המערבית.

בשנים האחרונות, חדרה אל כולנו התפיסה בה "אדם לאדם זאב" – עליך להיות מוצלח ביותר, חכם ביותר, יפה ביותר, טוב ביותר ובמילה אחת – מושלם. ואם אתה לא מושלם?! אינך שווה. אתה חסר ערך.

התרגלנו כולנו לתת ולקבל ציון וכל פעולה או אמירה מדורגת מאפס עד מאה בסולם המושלמות.

התוצאות המידיות – הן כמובן – דיכאון, חרדות, פחד מכישלון, חשש מביקורת והיעדר קשר.

וזאת מכיוון שקשר הוא היפך תפיסת העולם התחרותית! קשר משמעו פניה של אדם לאדם בגובה העיניים וללא מדידת הערך שלו. קשר הוא הוא לשמוע את השני בלי שיפוטיות וקשר הוא גם עבודה משותפת – בה כל אחד מוכן למלא את תפקידו בלי לשאול כמה הוא שווה….

וכשאין קשר, יש רצון למלא אותו והרצון הזה גורם לנו לעתים לנסות לקשור את עצמנו לזולת דרך דיבורים על רגשות כואבים: עצב, כעס, תסכולים וטראומות ילדות נשכחות. לעתים גם נשמע הדרכה לקראת פגישה "תדברו על רגשות" – שמשמעה: תדברו על דברים עמוקים ועצובים… אבל אנחנו מוצאים את עצמנו בסופו של דבר ש"זה לא זה" – הדיבורים האלו לא ממלאים אותנו בשמחה, לא מקרבים אותנו אל השני והם גם לא יוצרים קשר שמחזיק מעמד.

לכן, התשובה טמונה באמת הנשכחת: קשר קרוב נבנה על בסיס חיים משותפים מתוך תפיסת עולם יהודית ולא תחרותית.

תפיסת עולם יהודית היא כזו שכל אחד "שווה" בגלל החלק האלוקי שבו. מותר לטעות בה. למידה היא הליך מרכזי בה והיא כוללת גם כישלונות. אין ציונים ואף אחד לא נמדד. שום מעשה לא נשפט כטוב או כרע וכל אתגר הוא הזדמנות לצמיחה.

בחיים משותפים כאלו, אנחנו רואים האחד את השני, פונים אחד לשני, פועלים יחד, מתחשבים ברצונות השונים, מבצעים יחד פעולות מהנות, ובין היתר גם משוחחים – במלוא הכבוד והערכה….

וכשמגיעים עם תפיסת עולם כזו לנישואין, לא חוששים מכך שאנחנו (עדיין) לא יודעים ליצור קשר – כי הידיעה הזו היא בעצם מסע משותף. אנחנו נלמד יחד, נחפש יחד, נטעה יחד ונתמוך אחד בשני באתגרים שקשר קרוב מציב בפניו. אנחנו נקבל האחד עצמו והאחד את השני – עם כל החסרונות, ויחד נבנה אי קטן של שפיות בו האהבה תהיה המרכז ולא ניתן לתחרותיות ולשיפוטיות להרחיק אותנו זה מזו….

ניתן לראות גם, שבתפיסת עולם יהודית, אי ידיעה היא מתנה גדולה מהקב"ה – כי היא מביאה אותנו לענווה שמפנה מקום לחכמה חדשה להגיע. ואת החכמה הזו, עם הזמן, אנו – שני בני הזוג – נקבל במשותף ויחד נוריד אותה לחיינו….

מאחלת לך המון הצלחה במסע הנפלא הזה ובטוחה שמהר מאוד תמצאי בן זוג מתאים וראוי לך ביותר לבניית קשר בריא, יציב, מצמיח ומשמח!

בהערכה רבה,

חן.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ובעלי הפוכים בכל תחום!
היי שלום וברכה ותודה מראש על המענה מפיכם. תבורכו על המיזם הזה. אני נשואה כ4 חודשים ב"ה. אני באופיי טיפוס פעלתן, אני מחנכת מגיל צעיר, עצמאית ומגיל מאד קטן תמיד הייתי במצב "DOING", יש לי קשב ואני מאד מודעת אליו- ותמיד בעשייה סביבו! לומדת עליו, מחפשת כלים שיעזרו לי, בקיצור...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
בעלי נפל שוב-מה עכשיו?
כותבת בקצרה- נשואים 13 שנים. 4 ילדים מתוקים ב"ה. לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי מתכתב בצאטים ובצאט וידיאו וכו' עם נשים. לצד צפייה באתרים מבחילים הלכנו לרב, הוא בטיפול, אנחנו בטיפול זוגי- והנה שוב זה קרה. הוא צפה בזה שוב. מבחינתי, מיציתי. בעיקר כי אני מבינה שזה לא משהו שישתנה....
איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן