שלום לך צעירה חרדית, הבת של הרב, שפתאום גדלה ומתבגרת ומתחילה להעלות תהיות טובות ומתבקשות.
אז יופי, זה בדיוק הזמן לחשוב על הדברים, כשמצד אחד את כבר לא לגמרי 'ילדה של אבא' ומותר לך להתבונן סביבך ולפתח חשיבה עצמית ומבט אישי על החיים, ומצד שני יש לך כבוד להרגלים הטובים מבית אבא ואת פתוחה לשמוע. בבואך לעסוק במידת החיבור שלך להשקפה החרדית, אני מברכת אותך על התהליך ומציעה לך לחזק את העוגן שלך, שנעוץ בחינוך שקיבלת ובד בבד לא לוותר על הקול הפנימי שלך שמבקש מנוחת הדעת ויישוב.
לפני שניכנס לפרטים ולדוגמאות, אני מציעה שנעשה כאן הפרדה בין מהות למסגרת. המהות היא לעבוד את ה' ולעשות את רצונו. דרכו של עולם שמהות מחפשת מסגרת, והחרדיות היא מסגרת אחת אפשרית לקיום של המהות הזו. מהמכתב שלך ניכר שאת מחוברת לתוכן, את מחפשת חיזוק בשיעורים בתיכון, בהרצאות, במוזיקה ובשאלות באקשיבה, ומבקשת שהתכנים יהיו בשפה שמדברת אל הנשמה שלך גם אם הם מוגדרים כ'פתוחים'. קשה לך להתחבר להקפדה על כללים מפורטים ונוקשים מבלי שזה מעוגן היטב באמונה חזקה, העיסוק השטחי בפרטים שוליים כמו השייכות החברתית של זמרים ומרצים מרגיש לך מוזגם, והלב שלך לא מוכן לשתף פעולה עם חוסר קבלה של אנשים שקצת שונים מהתלם המיינסטרימי.
כמי שגדלה בחינוך חרדי קלאסי אני מבינה בהחלט על מה את מדברת. אני מתחברת לזעקה שלך על רמת התוכן שמוגשת לצעירות חכמות ושאפתניות בסמינרים, את צודקת שההתמקדות בפרטוטי לבוש, ובהתנגדויות לדמויות מזרמים מסוימים לא כל כך מחמיאה לחינוך שלנו, יש לנו כחברה גם מה לשפר בנושא של מציצנות וקפדנות ולדון לכף זכות. הלוואי והיינו יודעים להדגיש יותר את הטוב והמשותף, ואהבת ישראל אמיתית ופחות עסוקים במיון אנשים למשבצות לפי פרמטרים חיצוניים. וכן, אנחנו צריכים לעשות תשובה על היחס שלנו כקהילה לחוזרים בתשובה. בהחלט יש פה מקום לחשבון נפש ולתיקון.
ועדיין, העובדה שציבור גדול שיש בו הרבה אנשים נבונים וחושבים מתנהל באופן מסוים מעידה לדעתי שמשהו באופן הפעולה הקיים שלו "עובד" ומצליח לו. כדי להבין יותר מה ההתנהלות הזו משרתת, בואי נלמד קצת על החברה החרדית בארץ, חברה שהתפתחה מקומץ של ניצולי שואה והפכה לדור מפואר של למעלה ממיליון איש שמחויבים לצורת חיים יהודית אותנטית עם מסירות בלתי נתפסת ללימוד תורה תוך הקפדה על שמירת מצוות, וכל זה כשהיא מהווה מיעוט בתוך חברה מערבית כללית שמציעה ערכים ופיתויים מנוגדים לחלוטין לרוח התורה. את גדלת לתוך זה אז אולי את לא רואה כמה התופעה הזו נדירה. בדרך כלל מיעוט נטמע בספונטאניות בקבוצת הרוב ומושפע ממנו, וכאן זה לא קרה. אז איך הצלחנו לעשות את הפלא הזה? מה הגן עלינו מפני היסחפות והתפוררות באטמוספירה כל כך שונה?
התשובה היא שמעבר לקיום תורה ומצוות, החברה החרדית בנתה לעצמה סייגים שישמרו עליה מפני חדירת תכנים שאינם מקובלים עליה. היא נוקטת בעמדה מסתגרת ובאסטרטגיה של היבדלות מכוונת מהחברה הכללית ומכל דבר שעשוי לאיים על ערכי הליבה שעמלה להנחיל. זה בא לידי ביטוי במגורים באזורים מוגדרים, במערכות חינוך ייחודיות והימנעות מצריכת תקשורת ותרבות כללית גם במקרים שבהם אין בעיה ממשית עם התוכן. בכך התאפשר לה לטפח סביבה פנימית עם אווירה ייחודית השונה לגמרי מבחינה תרבותית מהאווירה ששוררת במקומות במרחק קצר ממנה להפליא. אני מנסה לומר לך שמאחורי הפרטים שמרגיזים אותך ונראים כמו סתם התעקשות קטנונית, עומדת מטרה נעלה: לשמור על היקר והקדוש לנו. האווירה הזו היא הכר שעליו התאפשר לך לגדול בתמימות ומתיקות ובנקודת בחירה גבוהה. אין ספק שזה היה מהלך חכם, אי אפשר לומר שזה לא הצליח, ויותר מזה, בינתיים לא ראינו טקטיקה אחרת שהוכיחה את עצמה והביאה לאותה רמה של תוצאות. בעשרות השנים האחרונות, החברה החרדית בארץ גידלה עובדי ה' ולומדי תורה רציניים יותר מכל אפשרות מקבילה אחרת בעולם.
אבל לאסטרטגיה הזו יש מחירים שצריך לתת עליהם את הדעת. הסתגרות לא הולכת יד ביד עם סבר פנים יפות. תחושת איום לא באה עם קבלה והכלה של השונה, פחד מהשפעה והסתגרות לקחו אותנו לדגשים קצת מוגזמים על הופעה חיצונית ושייכות לקבוצות. ככל שהמחיר יותר מדי כבד וכבר קשה לשלם אותו, יש איזו התעוררות לחשב מסלול מחדש, וברוך ה' אפשר לומר שדברים כבר נעשים בכיוון. אבל כרגע יש משהו שמפריע לך, וזה אומר שהגיע הזמן לבחון מה מהם מתאים ונחוץ לך עכשיו כדי להתקדם בעבודת ה'. יתכן שהנשק של המלחמה הקודמת כבר לא כל כך עובד ואפשר לחשוב מה מתוכו לשפר ולשכלל, אבל בואי לא נזרוק אותו ללא מחשבה, וללא הכרה בחשיבותו. בסופו של דבר, אולי הפרטים האלה שכעת מרגיזים אותך הם אלה שאיפשרו לך להיות במקום שבו את היום, הגנו עלייך מחשיפה למה שמזיק לך והעניק לך את העוצמה הפנימית לבחון דברים מחדש, כפי שאת אכן עושה.
עכשיו, כשאנחנו מבינות את החשש שרובץ על החברה הייחודית הזו ואת הדרך שהיא נקטה כדי לשמור על זהותה, אנחנו לא חייבות להסכים או להתחבר לקפדנות, לנוקשות, לניכור, ולחוסר קבלת השונה, אבל לפחות אנחנו מבינות שיש סיבה והגיון מאחורי ההתנהלות הזו, ומהמקום הזה לחשוב ולפעול.
מאז שנקבעו הנורמות החרדיות עברו שנים והשתנו דברים. הגידול הכמותי חייב ללכת עם יותר גיוון ואפשרויות, טכנית, זה בלתי אפשרי לכוון ציבור ענק ששורשיו במוצאים שונים ומתגוררים בערים שונות לאותו סגנון מדויק של עבודת ה'. בנוסף, חלק מהחרדים מרגישים שמערכת הכללים הנוקשה נמצאת במגמה של הקצנה ושנדרשת התאמה מחודשת לדור שלנו. אבל תהליכים לא קורים אצל כולם באותו קצב. יש אנשים שעדיין נמצאים בדיוק במקום של היסגרות כדי להגן על הזהות. אחרים כבר לא שם. יש היום חלקים נרחבים בחברה החרדית שכן נחשפים לתרבות הכללית תוך סינון וגם סיכון מסוים. עצם היכולת שלנו לשוחח דרך האינטרנט על עבודת ה' היא דבר שלא היה מתאפשר אילו נשארנו במערכת הכללים המקורית, וזו דוגמה טובה לכך שיש טווח רחב של חרדים, שכולם נאמנים לדרך ה' וגם להשקפה החרדית ובכל זאת רמת המחויבות שלהם לכללי החברה היא מגוונת. אולי במבט שטחי, אנחנו נראים דומים אחד לשני, אבל למעשה אני חושבת שהיום כבר אפשר להגיד שתחת הטייטל "חרדים" אפשר להכניס כמעט הכל.
אז לפני שאת מכריזה שאת 'לא מתחברת להשקפה החרדית' אני מציעה לך לעשות את ההבחנה בין תוכן למעטפת. ההשקפה החרדית מדברת על ערכים ומהות. הנורמות והסייגים הם כלי שסייע לשמר את הטוב הזה. אם נארוז את השבת, האמונה והתקנון באותה חבילה, יש סיכוי שחלילה התינוק ייזרק עם האמבטיה. בעיני, מבין האפשרויות הקיימות, המסגרת הטבעית עבור אדם שמעוניין להשתית את חייו סביב עבודת ה' היא המסגרת החרדית שבה זכית לגדול ושכרגע יש לך שאלות לגבי חלקים ממשנתה. החינוך הערכי והטהור שקיבלת לא נמצא בעסקת חבילה עם הדברים שמפריעים לך, ואין מניעה להחזיק בהשקפה חרדית למהדרין לצד השגות ואי-הסכמה על דגשים מסוימים בחינוך שקיבלת ובאווירה שאת פוגשת סביבך. הביקורת שלך היא מוצדקת ולגיטימית ואת זאת שתחליטי לאן היא תוביל אותך, האם את רוצה לחיות איתה בהשלמה, לפעול למען שינוי חברתי או פשוט לדייק את ההגדרות שלך על מה זה חרדיות ולהיפתח לראות איזה צדדים ואפשרויות נוספות קיימות במרחב שלה.
טוב שאת קשובה לקול הפנימי שלך, ומתחילה לזהות מה הנתיב האישי שמתאים לנשמתך בתוך הדרך הכללית של עובדי ה'. איזה אלמנטים נראים לך חשובים כדי לשמור על התוכן ואת רוצה לאמץ, ואיזה מהם הם באמת שוליים ואפשר לוותר עליהם. יתכן שזה יגרום לך לחשוב קצת אחרת מהסביבה שלך, שאת מכנה אותה 'כולם', אבל אם תלכי עם זה את בטח תתחילי לשמוע סביבך עוד קולות שקטים שמדברים בשפה שמדברת אלייך. את תפגשי עוד אנשים שלא מתחברים להידור בהלכה כשזה בא על חשבון בין אדם לחברו, אנשים שכמהים לקבלת הזולת גם אם הוא חוזר בתשובה רחמנא ליצלן ?, שחשים אי נחת מתכנים שמוצגים בשפה קשה, ושמחפשים וגם מוצאים תכנים מרוממים ולא מסתפקים ביהדות שטחית ורדודה. יתכן שיש להם מחשב פרטי (מכירה אחת כזו?) ויתכן שחרדים אחרים יגדירו אותם כ'לא מספיק חרדים', אבל בואי נשאיר להם את העבודה הזו של קיטלוג ותיוג, ונישאר בתוכן.
אין שום מצוה להיות חרדי, החרדיות הישראלית היא פלטפורמה נפלאה אבל לא מטרה. אפילו שמירת הגבולות היא לא מטרה אלא דרך לשמור על המטרה. המטרה היא לקיים את החובה הדתית שלנו להיות עובדי ה' באהבה וביראה, בשמחה ובלב שלם. כל מה שמקדם את המטרה הזו הוא מבורך, וכל מה שמרחיק מהמטרה הזו יש להרחיק. מוזיקה, הרצאות, לבוש – כל פרט יכול להיבדק לפי הקריטריון הזה. שמעתי פעם רעיון למבחן שנותן אינדיקציה אם מעשה מסוים הוא טוב או לא, אני קוראת לזה 'מבחן תפילת מנחה'. את שואלת את עצמך אם הרצאה של ערכים או שיר מסוים מתאימים לך או לא? נסי לשאול את עצמך: האם אחרי זה מתחשק לי להתפלל מנחה? אם התשובה היא כן, כנראה שזה הדבר הנכון לך, גם אם ברדיוס הקרוב אלייך זה לא מקובל. העולם החרדי היום כל כך מגוון, ותחת הטייטל 'חרדי' יש מרחב ענק וסגנונות שונים. יתכן שברגע הראשון ההורים שלך ירימו גבה, ואולי גם בסמינר לא יתלהבו. זה לא ממקום רע ומצמצם, אלא מתוך רצון לשמור עלייך. אז תשתמשי בחוכמה שלך, לא צריך לנופף בדגלים ולהיכנס באין כניסה, אבל כן צריך להקשיב לקול הפנימי ולעבוד את ה' מתוך חיבור וכנות.
מאחלת לך שתמצאי את דרכך ואת הגוון המדויק לך בתוך עולם בשחור-לבן,
חני ר.
דלג לתוכן
תגובה אחת
למשיבה היקרה!
תודה על התשובה הנחמדה, ההומור השזור בה מנעים את הקריאה.
ואם יורשה לי…
צעירה חרדית שמצטערת שהיא לא חבדניקית פתוחה, ויש לה תלונות על ההשקפה החרדית שהיא חלק ממנה, עד כדי שזה ממש מטריד אותה, על פי רוב זה מלמד (גם) על קשיים שונים בתחום הרגשי או החברתי, לפעמים קשיים שקשורים למה שהיא רואה אצל ההורים, כמו שקצת נרמז בפתיחת השאלה הזו (הבת של הרב… שמלמד בקיאות…), ולרוב זה לא מגיע "רק" כי מדובר בצעירה חכמה ומבריקה יותר מחברותיה לכיתה.
לכן הנושא העיקרי לענ"ד הוא לא רק התייחסות לשאלה ברובד הגלוי, עד כמה התלונות על ההשקפה החרדית אכן מוצדקות ומה היחס לחרדיות, אלא להזמין להתבוננות מה התלונות הללו מלמדות על המקום הרגשי שהצעירה הזו נמצאת, ואיך שם היא יכולה לעזור לעצמה, כי אם יהיה לה יותר טוב מבחינה חברתית ורגשית בבית ובסמינר, כנראה שחלק משאלות ההשקפה פחות יטרידו את שלוות נפשה, גם אם הן מוצדקות לגמרי.